אמא בדילמה

[כל שנה בדצמבר]

אמא בדילמה

|הלינקhttp://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1756&msgid=119688596|סלינק|

 

[חני ב]

בחורה מסכנה

בגיל שרוב החבר'ה מטיילים בחו"ל או לומדים, היא עסוקה בלגדל 2 ילדים קטנים ועוד ללא בן זוג. אני חושבת שהיא תעשה בחוכמה גדולה אם היא קודם כל תחשוב מה הכי טוב לילדיה. אם יותר טוב להם לגור עם אביהם, שתלך על זה. מי אמר שאמא היא האדם הנכון והמתאים לגדל ילדים ולא האבא?

 

[אמא של דפנה]

את פותחת את זה לדיון או סתם הבאת את זה?

כי אני למשל לא יודעת מה הייתי עושה בסיטואציה הזו. מה שכן הייתי מחפשת עזרה בכל מקום אפשרי ולא עזרה וירטואלית.

 

[כל שנה בדצמבר]

הבאתי את זה לכאן כי אני ממש לא יודעת מה

הייתי עושה במצבה (טוב, בואי נתחיל מזה שבגילה אין סיכוי שהייתי מוצאת את עצמי עם שני ילדים) ברור שהייתי מחפשת עזרה - אבל האם היה עולה על דעתי "להיפרד" מילדי לשנתיים כדי לבנות את חיי מחדש?לא חושבת שזהו הדרך שהייתי בוחרת בה.

 

[כל שנה בדצמבר]

רגע, לחצי "שלח" מוקדם מדי

היא כותבת -" אולי פשוט לתת אותם לאבא שלהם. שיגדל אותם הוא לפחות בשנה שנתיים הבאות. אני אבנה לי חיים חדשים משלי, ללא מגבלת הילדים, אממש את עצמי ואחזור להיות רגועה, ואז הם יחזרו אלי. וכמובן שאהיה עם הילדים בקשר תמידי". מה זה קשר תמידי? טלפונים? מתנות בחגים? מתי שרק יתחשק? ICQ? הכי היה לי קשה המשפט הזה - "אני אבנה לי חיים חדשים משלי, ללא מגבלת הילדים, אממש את עצמי ואחזור להיות רגועה, ואז הם יחזרו אלי". - מי אמר שהם יחזרו אלייך? מה זה "בהשאלה" ואם יהי לה עוד קושי בעוד 6 שנים - שוב היא תשלח אותם למקום אחר עד שהיא צרגיש ממומשת?ואז שוב תחזיר אותם אליה? כמה פעמים היא תשמש בשיטה הזו? ומצד שני - הילדים לא תמיד צריכים לבטל לנו את עצמנו ואנחנו לא צריכות להידחק לצד כי יש ילדים. החוכמה היא לשלב בין ההורות גם אם זה מצריך לעיתים דחיית סיפוקים מצידנו.

 

[3אדריאן היחיד]

זה מקרה מאוד קשה

הבחורה צריכה לחפש עבודה ודחוף, אין כזה אין עבודות, ואפילו שלא תרוויח הרבה,היא חייבת להתאוורר, למצוא איזה סידור לילדים, יכולה להתייעץ עם אמהות אחרות שהן חד הוריות.

 

[smagi]

קודם כל אני יודעת שאי אפשר

לשפוט אותה! היא עומדת במצב מאד קשה, אני ממש מבינה אותה, גם אני לפעמים יוצאת מהכלים ואני בת 34 ונשואה. אבל מכאן ועד ממש לכעוס על הילדים על זה שהם קיימים ....המרחק הוא עצום! אחרי חודש שהילדים היו אצל האבא, היא אפילו לא כתבה חצי מילה על זה שהיא התגעגעה,שמחה שהם חזרו... לדעתי היא בקושי לוקחת אחריות על עצמה אז על אחת כמה וכמה על 2 ילדים. גם לדעתי אין שום סיבה שהמשמורת לא תעבור לאבא והביקורים הסדירים יהיו אצל האמא.

 

[3אדריאן היחיד]

חס וחלילה,לא באתי לשפוט אותה

כנראה לא הובנתי נכון. ההיפך,לפני שתרים ידים אולי היא צריכה לבקש עזרה. אם ממש קשה לה וחושבת שעדיף לילדים בלי הילדים,אז אדרבא,יש הרבה ילדים שחיים אצל האבא. אולם שלא תחשוב שבעוד שנה,שנתיים,היא פשוט יכולה ולבוא לקחת אותם. דבר נוסף,אם האבא מגדל את הילדים עליה למצוא עבודה דחוף כי היא תצטרך לשלם מזונות לאבא.

 

[smagi]

התגובה לא היתה אליך ../images/Emo140.gif

אלא ישירות להודעה המקורית.

 

[הילהל]

אם האב רוצה ומסוגל אולי הוא עדיף

היא מתארת מצב בו היא לא רוצה וכנראה שכרגע לא ממש מסוגלת לגדל 2 ילדים אם אבא שלהם כן רוצה וכן מסוגל - למה שהם לא יהיו אצלו? רק שממצב כזה אין דרך חזרה. אם הוא ההורה המשמורן אז זהו זה. הם מן הסתם יבקרו אותה כמו שילדים מבקרים לרוב את האב הגרוש - פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. אני לא מקדשת את האם על פני האב בכל מצב. בטח לא במצב כזה.

 

[כל שנה בדצמבר]

אני לא מקדשת את האימהות באופן החלטי- יש אבות

נהדרים שיכולים לגדל את הילדים שלהם ניפלא ויש כאלו שבהחלט עושים זאת. אבל פה היא כותבת - אני אתן לו לשנתיים ואז אקח אותם חזרה. זה בעיני - עצוב.חוסר התפיסה שלה את ההורות.

 

[אמא של דפנה]

בדיוק בגלל זה שאלתי אותך אם הבאת את זה לדיון

כי לא התפיסה שלה כהורות, זה כל המערך הזה שהיא לא מבינה שהביאה ילדים והיא צריכה לגדל אותם לטוב ולרע. זה לא אני אביא ילדים ומישהו אחר כשימאס לי (וככה זה נראה) יקח אחריות ופיקוד יוריד אותם ממני וכשאני אתבגר אני אקח בחזרה. זה ממש עצוב שהיא גם כתבה שהם היו חודש אצל אבא והיא בכלל לא הרגישה בחסרונם הרגשי אצלה. עצוב לי שיש כאלה ילדים שמביאים ילדים ואח"כ לא יודעים מה עושים עם זה ואולי צריך להחזיר לבית החרושת.

 

[פרפרי אהבה]

זה מה שקורה כשאנשים לא לוקחים אחריות על

המעשים שלהם ומגדלים ילדים פנצ'רים כשהם לא מוכנים לילדים. מה שאני לא מבינה- מקסימום ילד אחד קרה, סבבה, אבל- שניים?

מרחמת כל כך על הילדים שלה, עליה- ממש לא. אולי זה לא בסדר שאני שופטת אותה, אבל החלטת להיות אמא, תעמדי במשימה, אי אפשר להחזיר לחנות ולחזור לקחת שוב, זה לא צעצוע.

 

[מירי,]

אישית - מאוד קשה לי עם מה שהיא כתבה.

אמא שלי היתה בגיל שלה כשהתאלמנה, משיחות איתה (עם אמא שלי) אני יודעת שאנחנו אלה שהחזקנו אותה בחיים. אני עדיין זוכרת את הגעגועים שלה אלינו כשבחופשים היינו אצל סבאסבתא רחוקים לכמה שבועות, אני בטוחה שזה נתן לה אוויר וחופשיות, אבל היא מעולם לא חשבה לוותר עלינו! כן! היא צריכה להעביר את הילדים אל אבא שלהם! כן, גם לאמא שלי היה קשה, היא היתה לגמרי לבד וגם לה לפעמים לא היתה סבלנות (לי בזוגיות לפעמים אין סבלנות)- אבל אמא שלי עבדה ובילתה והיו לה גם חיים. זה לא הגיל- זו האישיות של הילדה הזו.