אמא אשמה בכל

[טל מהאוניברסיטה]

אמא אשמה בכל

זה שם של ספר של הלן בורקו, אם איני טועה, שקראתי בתור נערה. נזכרתי בו כשקראתי את מוסף הנשים באוטובוס בדרכי לאונ´. שימו לב לשאלה ולתשובה: "אני בן 21 שרירי ומוצק. מגיל 17 נשים פיתו אותי וקיימתי איתן יחסים תמורת כסף ששילמו לי. אבל לצערי איני מצליח לקשור קשר עם בחורה בגילי על בסיס אהבה, ולהיגמל מההרגל המגונה להיות מאהב בתשלום. יש לי קושי להתקרב לבנות גילי ואני חש אליהן כעס טינה." תשובת הפסיכותרפיסט, מטפל ומרצה בכיר בתחום מדעי ההתנהגות " הצטערתי מאוד לקרוא שהחל מגיל צעיר, למעשה מראשית דרכך המינית, עשית הפרדה מוחלטת בין מין ורגש. הצורך שלך בהפרדה זו היה כה גדול עד שהרגשת צורך לשכב עם נשים מבוגרות ממך תמורת תשלום. אתה כותב שכיום התחלת להבין שיש יותר במערכת יחסים מאשר רק סקס, אך את זה אתה לומד לא מתוך עצמך, אלא מיחסיך עם בני ובנות גילך. שורשי הבעיה עמוקים ביותר ככל הנראה. משהו כנראה היה מאוד פגום בהתקשרות שלך עם הוריך, ו*בעיקר עם אמך*. אתה גם מציין שיש לך כעס וטינה כלפי נשים, וניתן לראות בדרישה מנשים מבוגרות יותר שישלמו עבור שירותיך המיניים צורך להעניש אותן, אולי *להעניש את אמך על שלא נתנה לך את היחס הרגשי שאם אמורה להעניק לילדיה*.."

 

[עופר ב.ה]

מדהים

לאחרונה אני מוצא יותר ויותר סיבות להתייחס לפסיכולוגיה בחשדנות. פופר בהחלט פקח את עיני (טריוויאלי? אולי, אבל מוטב מאוחר...), ולפתע אני מוצא כל מיני אמירות פסיכולוגיסטיות, שפעם התקבלו אצלי ב"טוב, נשמע מאוד הגיוני!", כחסרות כל ביסוס. מה שהדהים אותי בציטוט הוא הנונשלנטיות שבה המטפל הבכיר מתאר מערכת יחסים ארוכת שנים מבלי לדעת ולו פרט קלוש על טיבה ומהותה. במקרה הזה מדובר בשובניזם בולט, אך נראה לי שהבדייה מקיפה יותר, ומשתנה בהתאם לאישיותם ודעותיהם של החוקרים ויוצרי התיאוריות.