אפשר לדעת, בעקיפין, על...
המצב הפסיכולוגי של המשורר (ובמקרה שלנו - המשוררת). ההבנה לא נעשית על סמך מה שהיא כתבה אלא, על סמך איך שהיא כתבה. הבתים הראשונים של השיר עמוסים לעייפה בסימני קריאה, המעידים על זעם וכעס. השורות הארוכות והקצרות לסירוגין מעידות על פרץ רגשות. בהמשך, מסתמן "ריכוך" בכעס אך, הנערה עדיין לא סולחת לאימה על התנהגותה כלפיה. הבעיה אינה המכשיר או חרשותה של האם אלא בעייתה החברתית של האם. הנערה מציירת את אימא כחסרת טאקט (שהיא טוענת שלאם אין בעיה להשפיל אותה בפני כולם). אפילו, מציינת שהאב והאח כבר אינם מגיבים למעשי האם כי הם יודעים שזה עלול להחמיר. נכון שפגועים וכועסים יש נטייה להקצין אך אם הייתה באמת הקצנה מוגזמת היו מתגלות "סתירות" מסויימות.