אמא אובדת עצות

[אלמוגית 5]

אמא אובדת עצות

בתי בת 35, תואר ראשון אונ' ת'א, מובטלת למעלה משנה, חסרת מקצוע ספציפי. ועכשיו לבעיה. לא יודעת במה להתחיל. נתחיל מזה שכבר זמן רב היא בדיכאון לפעמים קל יותר לפעמים חזק יותר. אדישה למה שקורה סביבה. אני מנסה זמן רב להפנות אותה לטיפול פסיכולוגי. היא הלכה פעם לעו'ס (פסיכולוג) ששאל אותה שאלות אישיות כמו אם יש לה חבר או אם היה לה ואילו מערכות יחסים היו לה עם גברים, היא ראתה בזה "חיטוט", הלכה לפגישה אחת ולא המשיכה. הלכה לפסיכולוג אחר ששאל אותה שאלות על ילדותה, עלי, אמה, ועל הבית, על ביה'ס, שוב ראתה בזה חדירה לפרטיות ולא הוסיפה ללכת. אחרי דיבורים רבים הסכימה ללכת לפסיכיאטר, בפגישה אתו אמר לה שלפי התרשמותו אין לה בעיה רצינית, היא צריכה ללכת לטיפול דינמיקה קבוצתית, אבל היא אומרת שלא תלך כי קשה לה להפתח לאנשים. אינה מסוגלת לדבר על עצמה בפני אנשים. היא סובלת מחוסר בטחון עצמי שלדעתי מלווה בחרדה חברתית. היא לא עוברת ראיונות עבודה, היתה במספר ראינות רב ותמיד לא התקבלה. מרוב המקומות שכבר התקבלה לעבוד בהם - פוטרה. היא לא חברותית, היא מאוד ביקורתית ולא מסתדרת עם חברותיה בעבודה. מוצאת את הרע בכל דבר, פסימית, לא מרוכזת, לא מסודרת כלומר בלגניסטית, כל היום היא מחפשת איפה שמה דברים, וגם במקום העבודה האחרון שלה פוטרה בגלל תכונות אלו. היא לא טבעית בהתנהגותה עם אנשים. היא טרחנית, ותמיד יש לה דרישות מאנשים שיעזרו לה בכל מיני דברים. מאחרת לפגישות ולעבודה תמיד קמה ברגע האחרון. כמעט ואין לה חברות, כלומר יש לה כל פעם אחרת, הן מתרחקות ממנה. תמיד במחשבות שלה איזה תועלת היא יכולה להפיק מהן או מחבריה/בני זוגה. היא מה שקוראים "טיפוס מנצל". לא מעריכה מה שעושים למענה. נדמה לה שהכל מובן מאליו. לא מספרת את האמת על עצמה. תמיד ממציאה כל מיני דברים כדי לעשות רושם. למשל שהיא מבית עשיר. מתביישת לספר שהיא מובטלת ואין לה כסף. היא איטית מאוד, חולמנית (מה שקוראים "מרחפת") ויש לה מה שקוראים "שתי ידיים שמאליות",אם היא עושה כלים היא שוברת, לא יודעת לתפור כפתור, או "להחזיק מחט", לא יודעת לעבוד על מחשב. למדה המון זמן מחשב ולא קלטה כלום. אין לה חוש טכני בכלל, אין לה רשיון נהיגה, יש לה עוד כל מיני "מעלות" שלא אטריח אתכם . אבל לצערי הרב במשך כל שנות ילדותה סבלה מדלקות אוזניים קשות שפגעו בשמיעה שלה. עברה ניתוח בשתי האוזניים השתילו לה "בורג" פלטינה והיא מרכיבה משקפי ראיה במספר גבוה. משתי סיבות אלו אסור לה להרים משקל כבד דבר שמפריע לה בעבודות מזדמנות כמו מלצרות או קייטרינג. חוץ מזה היא בחורה אינטילגנטית, נבונה ויפה. מה עושים עם בת כזאת. אגב אין לה כסף לשכירות ואין לה כסף לטלפון, ואין לה כסף לאוכל. האם אני צריכה לתמוך בה כלכלית או "להתנער" ממנה ושתדאג לעצמה. אני ממש אובדת עצות.

 

[SchizoFriend]

אינטילגנטית, נבונה ויפה

אז ככה... קודם כל לחשוף בפני פסיכולוג את החיים בפרטיים שלך זה חטטנות... לדבר עם פסיכולוג על עצמך זו לא דבר שאפשר לשכנע מישהו לעשות בלחץ... כשזה בלחץ אז זה אפילו יותר גרוע מחטטנות... יחד עם המשגרת של הטיפול , פסיכולוג הוא עדיין בן אדם, ודיבור איתו עונה על כל ה"כללים" שנכונים בין אנשים בכלל... חוצמזה... אני מבין את הבת שלך, תסלחי לי.... אבל מלבד המילים אינטילגנטית, נבונה ויפה , שמעתי ממך רק ניכור לחיים שלה למה שהיא עושה או לא עושה , ובכלל למי שהיא כאדם בעולם... אני קורא את הדברים שלך , ולא יכול שלא להרגיש מציצן . הישראליות האיכותית הזו של הגשמה עצמית בתוך המשגרות הנחשבות לטובות, היא קשה היום להרבה צעירים , וחשוב שההורים יבינו עד כמה המציאות, היום היא יותר טקסית ויותר עובדת של "מקובלות – אייכות" , "וסממני הצלחה" , שלא מצליחים לדבר אל הרבה אנשים היום , ואפילו הם לא קולטים את זה... דיי... צאי לה קצת מהווריד... כי זה מה שהרגשתי... אם את הייתי קורא את מה שכתבת כאילו כתבת את זה עלי ולא על הבת שלך, אז אני הייתי מרגיש כל כך נבוש ונבוך , שהייתי רוצה לקבור את עצמי.

 

[אלמוגית 5]

SchizoFriend האם לצאת מהוריד

פרושו להחזיק אותה כמו תינוקת עד סוף ימיה? האמנם אין עליה שום אחריות. האם שמת לב לגילה. עד היום תמכתי בה ועודדתי אותה בכל מה שעשתה. אני חושבת שהיא צריכה לצאת לי מהוריד. אני כבר קשישה ועדיין עובדת לפרנסתי ותומכת בה. האמנם זה תפקידי היא לא ילדה מפגרת היא אדם בוגר, משכיל, שחייב לקחת אחריות על חייו. אדוני היקר היא בת 35 , עד היום התיחסתי אליה בסלחנות ותמכתי בה. כיום כלו כוחותי הפיזיים והכלכליים. אתה מבקש שאצא לה מהוריד אולי תסביר לי מה כונתך. האם להמשיך לתמוך בה כל חייה ושהיא תעשה כל העולה על דעתה, או לצאת מהוריד זה להפסיק כל תמיכה בה ולראות לאן תגיע ורק כאשר תתגלגל ברחובות בחוסר כל לאסוף אותה שוב אלי. אני משלמת את שכ'ד שלה 1250, האם עלי לשלם גם את חשבונות העיריה שלה? וחשבונות הטלפונים שלה שמגיעים לכמעט 1000 ש'ח בחודש - עד עכשיו שלמתי גם את זה. האם לא היתה צריכה להמעיט בשיחות הסלולרי שלה, שגם אותו קבלה ממני, ולנהוג ביתר התחשבות. האם כאן זה טוב שאני בתוך הוריד שלה. לפי דבריך עלי למלא כל צרכיה, ולתת לה לעשות כל העולה על רוחה. אולי תסביר לי יותר מה כוונתך? אני צריכה לצאת מהוריד מה היא צריכה לעשות????????

 

[טל קר]

לדעתי אם את יכולה לתמוך בה כלכלית

אז לתמוך. כיום יש אבטלה רצינית במשק, כך שמצבה גם אם הכל היה 'פרפקט' עדין לא היה מובטח. אז אם את אומרת שיש מכשולים קשים שעומדים בדרכה בשוק העבודה ובפרנסה עצמאית, אז על אחת כמה וכמה לא להותיר אותה חסרת כל במצב שגם אין לה כסף לאוכל. במקביל צריך לדבר איתה לראות את הדברים מנקודת המבט שלה- איך היא רואה את דרכה לקיום עצמאי.

 

[SchizoFriend]

פעם הייתה המשפחה המלוכדת

פעם הייתה המשפחה המלוכדת , כשכולם פועלים ושומרים על מסגרת משפחתית מבחינה כלכלית וניהולית של החיים... היום , יש מגמה של פירוק המשפחה ודחיפת הגוזלים החוצה מהקן , שיסתדרו לבד בעולם , כמשהו בעל ערך.... זה לא טבעי כל כך.... האדם הוא ייצור משפחתי , לא משפחה כסמל , אלה משפחה כחברה קטנה של אנשים מלוכדים , הערבים זה לזה... ממש עכשיו אני רואה מגמה עתידית שזה חוזר... מסיבות כאלה או אחרות...

 

[אלמוגית 5]

טל קר מצבי הכלכלי לא מאפשר לי

לתמוך בה כלכלית ולמרות הכל לקחתי על עצמי לשלם את שכר הדירה שלה. כפי שראית היא כבר בת 35 ז'א שגם אני כבר לא פרגית צעירה עברתי מזמן את גיל הפנסיה. (אגב אין לי פנסיה - ובגילי אני עדיין עובדת קשה לפרנסתי) אני מודעת לכך שקשה היום למצוא עבודה, אבל האמנם, למרות "התואר" שלה אין זה מכבודה לעבוד בכל עבודה. הציעו לה עבודה בשזירת תכשיטים - אבל היא אומרת שזה לא משתלם לעבוד ב18 ש'ח לשעה. היא רוצה הבטחת הכנסה. האמנם? חשבתי שאם אלחיץ אותה כלכלית תהיה מוכנה לכל עבודה. מה רע בשזירת תכשיטים אם אין עבודה אחרת ואין מקצוע ספציפי, ולא מצליחים להחזיק מעמד בשום מקום עבודה , היא עבדה במקום מסויים 3 שנים, ופיטרו אותה כי לא היו מרוצים ממנה - לא כי לא היתה עבודה במשרד, אלא משום שהיא בתקופה ארוכה כ'כ שעבדה שם היתה עושה טעויות רבות, היא לא התמקדה במקום העבודה אלא בביקורות על רמת הבנות שעובדות שם על רוע לבה של האחראית וכו', וברור שבצורה זו לא רכשה את אהדת הסובבים אותה ולא הצליחה ללמוד את תפקידה ולמלא אותו כראוי. תמיד ספרה לי על טעויות שעשתה ולא הצליחה להמנע מכך. (החזיקו אותה במקום העבודה כל כך הרבה שנים כי התקבלה לשם בעזרת "קשרים" שלי ונתנו לה אין סוף ימי חסד. אני מודעת לכך שהיא צריכה תמיכה ועזרה ונותנת לה אותה. רק החודש התחלתי להיות יותר "קשה" אתה ולכן אני פונה לחברי הפורום לעצה, האם טוב אני עושה מה הם גבולות התמיכה של אמא ומה אני אמורה לדרוש ממנה אם אינה רוצה לקבל טיפול אלא ללכת בדרכה בעקשנות, כאשר התוצאות מעידות שאינה צודקת.

 

[SchizoFriend]

תגובה...

כשאני אומר לצאת מהווריד אני מתכוון בדיוק למה שאת אמרת... כלומר... היא צריכה לקחת אחריות על עצמה , את לא יכולה להזין אותה לתוך הווריד ובכל לגרום לה לתלות בך... אבל הכי חשוב להדגיש זה שאני לא מדבר רק על אחריות כלכלית ... את גם לא אמורה לפרנס אותה לכל החיים , ובטח שלא לממן את המותרות שלה ... מצד שני את לא יכולה לחשוב בשבילה ובמקומה מה טוב בשבילה , להגדיר את הזהות שלה בשבילה, לדחוף אותה לפעולה , ולענות במקומה על מהות החיים , מהות ההנאה בחיים , מהו משמעותי וכדומה... כל גנן יודע שכשבתקופות מסוימות בהתפתחות של עצים , אם לא מצמיאים אותם מעט , אז הם לא שואפים לגדל שורשים לכבות יותר עמוקות ולחות של הקרקע , אבל יש תקופות אחרות שאם לא משקים את העץ, אז מעקבים את ההתפתחות שלו , ובתקופות האלה הוא זקוק לרוויה של מים... כנראה שהבת שלך לא למדה מילדות צעירה כישורי חיים , והתמודדות שדרושים כדי לצאת לעולם... היום ייתכן שהיא באמת במצב ילדי בגיל הפסיכולוגי שלה , למנוע ממנה היום תמיכה , זה להכניס אותה, למצב בו היא מוצאת את עצמה אמורה להתמודד עם העולם בכלים שחסרים לה... יכול להיות שהיא תצליח גם לחיות וגם לצמוח נפשית וכלכלית , אבל יש סיכוי שהיא תיעצר ואפילו תדרדר לגיל תינוקי ממש. אני לא פסיכולוג !!! אבל אני מספיק חכם כדי להבין שחוסר היכולת שלה תלויה בצורה מאוד חזקה בדינאמיקה של היחסים בנכם... זאת אומרת שהיא נדחפת על ידך ודוחפת אותך להתנהגויות הדדיות ששומרות על המצב הקיים כמו שהוא... וזה אומר , שאת , כן את בעצמך דרך צורות פעולה , מילים וייחס שאת נותנת לה, לא עוזרת לה , אלה להישאר במצב כמו שהוא , וכנראה שבדיוק החלקים שאת חושבת שהם היעילים , הם אלה שעושים את הנזק הכי גדול... דבר אחד למרות הכול אני מרגיש שאת מבינה טוב מאוד , וזה שלדחוף בכוח לא עובד ולא עבד... אבל משהו בדינאמיקה של הקשר שלכם חייב להשתנות , וזה אומר שגם את חייבת להשתנות , כי ייחס גורר יחס ותגובה גוררת תגובה.... בדרך כלל פסיכולוגים ממליצים במצב כזה לאם (ואני לא פסיכולוג) שאם הבת לא רוצה טיפול , האם יכולה ללכת לטיפול בעצמה , וללמוד דרכים יותר יעילות להגיב לבת בצורות שלא יגרמו דווקא אנטי , ושיצליחו לשנות את הקיים.... בספר Games People Play , Eric Berne מדבר על משגרות של חילופי "מהלומות" או "לטיפות" בין אנשים, כל דבר שאת אומרת או עושה ביחס לבת שלך , יוצר אצלה תגובה משלה , "והמשחק" מגיע לאיזון... כשמשנים את הכללים אנשים מאבדים את הביטחון , והוא אפילו מדבר על אפשרות של נפילה למצב פסיכוטי... כנראה שאת בעצמך לא מצליחה להשתחרר מהתנהגות שתורמת לשימור הסטאטוס קוו , ואם הבת שלך לא רוצה טיפל , דרך אחת לשנות את מה שקורה ביניכם זה לגשת לטיפול בעצמך . לזמר הגאון טריקי יש כמה שורות קסומות בשיר Suffocated Love , i think ahead of you, i think instead of you will you spend your life with me and stifle me? i know why the caged bird sings, i know why... את , כן את , חייבת ללמוד איך לתת לה חופש (אמיתי ולא רק כלכלי) , ועדיין למצוא דרך חלופית להראות שאת אוהבת אותה , דרך השונה מהדרך שלך היום

 

[אלמוגית 5]

SchizoFriend מקבלת מה שאתה אומר

ומסכימה. ההגיון שלך נכון וניתחת היטב את המצב. המשל על העצים הוא טוב . גם אני חשבתי לפנות לקבלת יעוץ כדי לדעת כיצד לנהוג בה. אתן לך עוד פרטים כי דרך החשיבה שלך נראית לי. היא בת שלישית אחרי אחות ואח מאוד דומיננטים. הם למדו באותו בי'ס והיא תמיד היתה "אחות של" ... . אף פעם לא היתה היא עצמה. כלומר הכירו אותה בבי'ס גם המורים וגם התלמידים כ"אחות של". היתה ילדה בישנית ומופנמת, למרות שהיתה לה הצלחה עם הבנים בכיתה וחזרו אחריה. חוץ מזה מגיל צעיר מאוד לא היתה אחראית. כשנתתי לה תפקידים בבית כמו לשאר הילדים לא מילאה אותם, כמו להדיח כלים בתורה. אם ביקשתי ממנה להשגיח על משהו בבית - נניח אוכל על האש או עוגה בתנור ולדאוג לכבות בזמן, תמיד נשרף כי היא שכחה. אין סוף פעמים אבדה את המפתח של הבית. היא מה שקוראים באנגלית "קלמזי" הכל נופל לה מהיד, נשבר, נקרע, מתקלקל. וזה מתסכל אותה. כל השנים סבלה מאוד מדלקות אוזניים, שהפריעו לה מאוד היתה תקופה שלא שמעה - אבל מעולם לא התלוננה. גיליתי זאת במקרה כשדיברתי מאחוריה והיא לא הגיבה. בגיל 30 בערך עברה ניתוח - עד היום סובלת מבעיות באוזניים ורגישות לקור בצורה מוגזמת (איןטיפול לזה). אתה כותב שמערכת היחסים תלויה בדינמיקה בין שתינו. לצערי הרב התקשורת המילולית ביננו "צולעת" בלשון המעטה. תמיד יש "קצרים" ואי הבנות ביננו (אגב, זה לא רק אתי גם עם בני זוגה, עם אחיה, וחברותיה). למשל: קבענו ללכת השבוע למוזיאון לתערוכה. סיכמנו שאני מחכה בבית היא יוצאת לסידור מסוים וחוזרת. היא לא חזרה ולא התקשרה לאמר לי שלא תבוא. כעבור יומיים הערתי לה על כך ומה מסתבר שהיא בכלל לא זכרה שקבענו, בתחילה הכחישה זאת. למזלי היתה חברה שלה נוכחת באותו מעמד. היא שאלה למה לא הזכרתי לה - אמרתי לה שאם היא קבעה, האחריות עליה להודיע לי שלא תגיע. ופתאום היא אומרת עכשיו אני מבינה למה החברה שאלה אותי אם הייתי במוזיאון. כלומר נזכרה שכן קבענו. הבטיחה לגיסתה שהיא תשמור על הילד שלה 3 ימים כי לגיסתה היתה התחיבות לעבודה מסוימת לשלושת הימים וברגע האחרון היא אמרה לגיסתה שהיא לא יכולה לעזור לה כי יש לה איזו "חלטורה" אחרת שיותר חשובה בעיניה. וגיסתה נשארה המומה איך היא עשתה לה דבר כזה. וכך יש לי עוד עשרות מקרים ולא אלאה אותך בסיפורים. אבל לדעתי חוסר האחריות שלה גובל בשערוריה. בילדות קיבלה על כך עונשים אין ספור - ושום דבר לא עזר, ולא הביא לתיקון המצב. היא יוצאת מהבית ושוכחת מה עליה לקחת, שוכחת את הארנק או כל דבר שהיא זקוקה לו , תמיד חסר לה "משהו" ששכחה, היא מפזרת את חפציה בכל הבית, לפעמים שעה היא מחפשת את המשקפים שלה, את המפתחות שלה וכו' וכו'. היא רוצה לקבל "הבטחת הכנסה" במקום לעבוד בכל עבודה שיש, מה רע שתעבוד עכשיו עד שתמצא משהו "מתאים" אפילו טיפול בילדים . יש לה המון, המון זמן פנוי, שהיא לא עושה בו כלום . במקום לשבת וללמוד "את המחשב" היא "שורפת" את הזמן בלעשות כלום בדיוק כך כלום!!!! ותמיד 5 דקות לפני שהיא צריכה לצאת לאן שהוא, היא בפניקה ומתרוצצת בבית "להשיג את הזמן". והאמן לי שאני שותקת ולא מעירה לה. אני תמיד חושבת לעצמי די לה "בעגמת הנפש" שהיא גורמת לעצמה, למה להוסיף לה. אבל למרות הכל, לא לומדת לקח ולא משנה מהרגליה. כמו שציינת אצלה הבגרות מאוחרת ואני רואה רגרסיה. כמו שכתבת היא נדחפת ודוחפת אותי למצבה. זה מה שמדאיג אותי ולכן פניתי לפורום. אין לי כסף ללכת לפסיכולוג. אם נשארה לך סבלנות אני מוכנה "להקשיב" לך.

 

[SchizoFriend]

עד כאן !

זה כבר מעבר למה שאני יכול.. הדברים שאת כותבת כבר לא מבקשים ייעוץ , הם כבר במשגרת של תמיכה או טיפול או משהו שדורש גבולות שאני לא מוכן ולא מוסמך להיכנס אליהם... עוד פעם, זה גורם לי אישית להרגיש לא נוח ומציצן , אני לא מוכן לזה...

 

[אלמוגית 5]

SchizoFriend../images/Emo23.gifתודה לך מכל ה

מצא חן בעיני "הניק" שלך וגם הגישה שלך לנושא. שוב תודה.

 

[SchizoFriend]

tricky's lines aloud

as you can see coraly

songs where written as the outcome of too much love and caring , to the degree of it turning sour that kind of love is the kind that shapes a person into becoming an artist , and as you might have already noticed , artists usually don't have healthy personalities sorry for writing in English, for some reason, my computer refuses accepting my tries to type with Hebrew fonts.

0

 

[אלמוגית 5]

SchizoFriend ../images/Emo51.gif../images/Emo39.gif

 

[irisgh]

טוב, פנית רק לסכיזו

ובכל זאת אכתוב. מקסימום תבחרי שלא לקרוא. אם היא כך מאז שהייתה ילדה, נשמע שיש לה גם קושי אורגאני (מולד, מוחי) בהתארגנות, זכירה, קשב. היום ילדים עם קשיים כאלו זוכים לאבחנה מוקדמת. כך ניתן לדעת שיש משהו אחר בהם, ולא תמיד אפשר לכעוס. מאידך, יש דרכים ללמדם ולעזור להם להיות יותר מרוכזים. כנראה שבאמת היא לא פיתחה כישורי אדם בוגר לאחריות. אבל, חלק מזה, הוא לא כי היא 'רעה', אלא כי כנראה יש לה קשיים מולדים בתחומים הללו של זכירה, התארגנות. אגב, בעיה בהתארגנות יש ללא מעט אנשים בעלי ADD - הפרעת קשב וריכוז. הזמן נשרף להם, ומה שצריך לא נעשה. את מתארת אותה כבעלת קושי בזכירה, ו"קלמזיות" מהיותה ילדה, כששום דבר לא עזר. איך את מבינה את זה?

 

[אלמוגית 5]

irisgh לא הספקתי להגיב כי

ראשית תודה על התיחסותך . בעלי רצה לשמוע את תגובותיכם בדיוק כשעניתי לתגובתך הראשונה, לכן היא התעכבה. להיפך אני שמחה מאוד לתגובות, ותגובותיך מלאות ידע והגיון. . שוב אומר שאני מסכימה עם מה שאת כותבת גם כאן, אני מודעת לזה שסביר שזה קושי אורגני מולד. את מנתחת את הדברים נכון וזה מתאים בדיוק למה שאני חושבת עליה, אבל זה לא פותר את הבעיה. הבעיה היא שהיא לא מקבלת את זה ולא מוכנה לקבל טיפול. כשהיתה ילדה - לא היו לה בעיות בלימודים. היתה תלמידה של "שמיניות - תשיעיות" במבחני היסודי. בתיכון היו שמיניות. בעיות לימוד לא היו, התחיסתי פחות לשאר הדברים, חשבתי שהיא תרכוש מיומניות "עם הזמן".נכון שהבחנתי שהיתה קצת ילדותית ואהבה לשחק עם חברים וחברות צעירים ממנה, לא הסתדרה עם בוגרים ממנה. רק כאשר הגיעה לגיל 22 הבנתי שהיא מאחרת את ההתפתחות החברתית שלה כי התנהגותה התאימה לגיל 16. ומאז התחלתי לעקוב אחר התפתחות החברתית והסביבתית שלה מכיוון שבגיל צעיר אנחנו שמים לב יותר להשגים בלימודים, ויוצאים מתוך הנחה "שהדברים יסתדרו" . ושוב מודה לך מקרב לך ואשמח לשמוע אם יש לך עוד מה לאמר לי.

 

[irisgh]

אני דווקא מבינה מה את אומרת.

אני בהחלט מבינה מה את אומרת, ואת הקושי לתמוך עוד ועוד באשה בוגרת, שלא מצליחה לעשות זאת עבור עצמה. למרות, שאני חושדת, שהיא עצמה רואה את עצמה באור שלילי, ואת אולי הולכת עם זה טיפה יותר מדי, ורואה גם את אותה באור כל כך שלילי. לאנשים מדוכדכים, ולאנשים עם חרדה חברתית, יש נטיה לראות עצמם באור שלילי. בכל מקרה, אין ספק שזה קשה. היא ילדה גדולה. את צריכה להתחיל לדאוג לעצמך. אין לך פנסיה ואת עובדת? את צריכה לדאוג גם לעתידך. לדאוג לעתידה, זה לא תמיד להחזיק אותה, בדיוק כפי שאת מרגישה עכשיו. אם היא לא תטפל בעצמה, אז מה יהיה בעתיד? כשאת תהיי קשישה מכדי להחזיק אותה? וכשביום מין הימים תעברי מין העולם? בזמנו, כשהורי חשבו שיש לי בעיה, הם אמרו שלא יעזרו לי (בשכר לימוד באוניברסיטה) אם לא אפנה לטיפול פסיכולוגי. זה היה לטובת כולם. צעד נבון מצידם. אבל, אין להמעיט בקושי של טיפול פסיכולוגי עבורה. התאור שלך מראה בעיה משמעותית עם קשרים. למה את מתכוונת, בנטיה לנצל? התאור גם מרמז על לקויות למידה ספציפיות. כן, כן, יתכן בהחלט שהיא תהיה אינטיליגנטית מאוד, אבל שיהיו דברים שקשים לה יותר מלכל אדם אחר. השאלה היא, איך, יחד עם הקשיים שלה, היא תוכל לנהל את חייה. מה היא מוכנה לעשות בשביל שיהיה לה יותר טוב. אם כל התמיכה שלך בה הולכת על מחיה בסיסית, אז לא נשאר משהו לטיפול, שיפור. אני לא הייתי משלמת לבת שלי תחומי חיים שלמים. הייתי אומרת לה כמה אני מוכנה כרגע לתת (למשל, 1500 ש"ח תמיכה חודשית זה מכובד ביותר גם להורים אמידים ממך), ושהיא תסתדר עם היתר. היא רוצה להוציא את הכל על חשבון הטלפון, ולא לשלם שכ"ד? זו בעיה שלה. היא מעדיפה לקבל השלמת הכנסה? שתקבל, אבל שלא תערב אותך בקשייה הכספיים. ההחלטות שלה, והתוצאות עליה. בהחלט הגיע הזמן שהיא תקח אחריות. והייתי משאירה, כסף נוסף בצד, באם תסכים ללכת לטיפול. (אם כי, ישנן תחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות, בהן טיפול פסיכולוגי אינו עולה פרוטה. ישנה רשימת המתנה). אפשר ללכת לטיפול ולהסביר לפסיכולוג מהתחלה, שניסת כבר פעמיים ועזבה בגלל שחוותה זאת כחטטנות. כדי שהפסיכולוגית תדע להיות עדינה יותר. שתדע שיש פה רגישות מיוחדת. ואני מסכימה עם העצה של סכיזו - אם בנתיים היא לא מסכימה, תלכי לכמה פגישות את, ותראי אם זה מקדם אותך. בהבנתה, בלדעת איך לנהל יותר נכון את החיים שלך, ונקודות המפגש בינכן. בהצלחה.

 

[SchizoFriend]

אני מסכים במיליון אחוזים

במיוחד בנקודה שאם את עוזרת לה כלכלית עליך להחליט כמה את מסוגלת לעזור לה... אבל לא להתערב לה במה ואיך היא עושה עם זה , ואיך היא מתנהלת כלכלית... את אולי אפילו חייבת להימנע מלדבר איתה על השיקולים שלה, כי רק ככה תוכלי לעזור לה לצאת גם מתמיכתך ומעורבותך הרגשית בנושאים האלה, ולהתמודד עם ההחלטות שלה ללא תגובה ממך עליהם.

 

[אלמוגית 5]

irisgh אני מסכימה עם דבריך במאה %

לשאלתך מה זה "לנצל" ז'א שנדמה לה שאם אין לה רכב חייבים להסיע אותה או לבוא לקחת אותה מהבית ולהחזיר אותה הביתה. לדעתי היא יכולה להגיע בדרך אחרת לפגישות עם חברות. או לחזור בכוחות עצמה הביתה. ה"ניצול" מתבטא בדברים קטנים אבל לפעמים מקוממים. אבל זה פרט פעוט בכל הסיפור. אכן , כמו שכתבת לקויות למידה ספציפיות - למשל עדיין אין לה רשיון נהיגה. עדיין אינה יודעת להשתמש במחשב ועוד תחומים רבים שנראים לכולנו מובנים מאליהם. היא לא יודעת מה היא כן מתאימה/מסוגלת לעשות. נכון שלפי מבחן התוצאות היא רואה עצמה באור שלילי. זו הרגשה "מזופתת", היא מסתובבת עם הרגשה שהיא כישלון. מקובלת עלי הצעתך שאני אלך ליעוץ. תודה לך על תגובתך.

 

[חתולה מעוקרת1]

אלמוגית5, כשקראתי את הודעתך

הייתי חייבת להגיב. תראי, איך שאני רואה את זה, יש לך את כל הסיבות שבעולם לכעוס, לדאוג, ולהתלונן! ביתך כבר מזמן הגיעה לגיל שבו היא יכלה לדאוג לכל צרכיה ולהפוך לעצמאית. וזה שהיא "קלמזי" לא פותר אותה מעצמאות. אם גם נכים מסוגלים לכלכל את עצמם ולנהל משק בית אין סיבה שהיא לא תוכל. צר לי לומר לך אבל ביתך היא בחורה מפונקת שמן הסתם התרגלה לתמיכה שלך וסמכה עליה. אם היא לא רוצה לעבוד ורוצה לחיות על דמי אבטחה זאת החלטה שלה, אלו הם חייה ואם כך היא רוצה אין עם זה שום בעיה, אבל כמובן שההתבטלות שלה לא תהיה על חשבונך. כשהיא תבין שאת לא מתכוונת לכלכל אותה יותר היא תעבוד בכל עבודה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים שלה. אמרת שאין לה כמעט כסף והיא לא יכולה לשכור דירה לכן הצעתי אלייך היא לתת לה לגור איתך ולספק לה אוכל(לא מיוחד בשבילה, מה שאת מבשלת בתוספת מנה אחת יותר) ומים וזהו!!! לא עוד לשלם לה את חשבון הפלאפון שלה וכו'. ובנוסף היא תצטרך לתרום קצת כל חודש סכום שאת תראי לנכון פלוס עזרה בנקיון הבית. אל תרחמי עליה,היא ממש לא מסכנה, להיפך, את רק תעזרי לה בכך שתעזרי לה להיות אישה עצמאית שדואגת לעצמה ושבגיל כמו שלה היא לא תלויה באימה! אני מאחלת לך רק הצלחה עם ביתך ואמנם אני רק בחורה צעירה אבל אני מאוד מבינה את התסכול שאת נמצאת בו.

 

[irisgh]

לגבי מגורים, אני חושבת אחרת.

שלום חתולה, למרות שיש משהו דומה בגישה שלנו, לגבי הפרטים, אני חושבת אחרת. אני מבינה את החשבון הכלכלי שאת עושה, וזה אכן יותר זול. אבל, לדעתי, מגורים ביחד עם ההורים, עשויים להנציח מצב 'ילדי' של תלות, חוסר לקיחת אחריות. להפך, אדם צריך ללמוד להסתדר בדירה שלו, לבשל לעצמו, לערוך קניות לעצמו, וגם לפרנס את עצמו. אפילו אם הוא מקבל 'קצבה', הוא צריך ללמוד להסתדר כלכלית בגבולות הקצבה שלו. זוהי מיומנות מאוד בוגרת וכלל לא פשוטה. ילד, שמלכתחילה נחווה כ 'מנצל' (כשפי שקיים במצב הזה), ושגר בבית, רק יגביר את תחושת המנוצלות של ההורים, וסביר שבצדק. בנוסף, כשהיא לא צריכה לדאוג בעצמה למחייתה (מגורים, כלכלה, וסביר שגם בסעיפים אחרים של עזרה בנקיון ובבישול היא לא תענה לסטנדרטים של ההורים), היא ממשיכה חיים של נערה בת 16. שם היא כבר נמצאת. לאפשר לה את זה לא יוביל למשהו טוב, וסביר שיפגע ביחסים בינכם עוד יותר. יש ילדים, שאם יגורו בבית, ויתנו תחושה של עזרה הדדית ושותפות, היחסים עם ההורים יהיו טובים. אני ממש לא בטוחה שזה המצב. ה'קצר בתקשורת' שקיים עוד קודם, ממש לא יהווה בסיס ליחסים טובים.

 

[אלמוגית 5]

איריס את צודקת שלא טוב מגורים יחד

זה גורם להרבה מתיחות וכעסים. אשה בגילה צריכה לנהל את חייה בעצמה, וזה מה שאני מנסה לעשות כבר 7 שנים, מיום שעזבה את הבית.