אמא אבודה וכואבת...

[טפת]

אמא אבודה וכואבת...

נעים מאוד אני אמא חרדה דואגת חושבת עצובה ואכולת מחשבות מה יהייה?? בני יחידי התגייס לקרבי שריון ימיי אינם ימים והלילות הו...קשים מנשוא. הוא בשיזפון "משזפים ומשפדים" אותו כהוגן, הוא לא מקטר מתמסר לחוויה בכל רמח איבריו וביוחד ברגליו הדואבות. ציידתי אותו במיטב המשחות האבקות להקל אך ההקלה תבוא מהרמת הרגליים שלו ומהמנוחה. תגידו אני נורמאלית? כל הזמן מייללת כמו חתול אשפתות המחשבות טורפות את מוחי אנא אני באה? מה אלו הסימפטומים של כל הורה? מתי נגמלים אם בכלל? או שמא זו תהא מנת חלקי בשלוש השנים הקרובות? איך זה בדיוק עובד?מה אגיד ומה אומר לא פיללתי שאמצא את עצמי בפורום הזה , אבל מי שואל אותי? זה הגיע אלי כמו מכת ברק לא הייתה לי הכנה מוקדמת נפשית/רגשית שפתאום חלק ממני יופקע מרשותי לרשות שנקראת צהל.אחת לשבוע אני מתייצבת על משמרתי בבית הדואר ושולחת לו מכל טוב הארץ(פסיי ייצור במפעל) מה אתם מציעים לדחוף לו בחבילה? אולי יש לכם רעיונות מוצלחים? אשמח לשמוע מכם. תודה על הבמה הניתנת לי כאן , ועד למגילה הבאה היו שלום ומבורכים. טפת

 

[סמדר בנ]

שלום וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מהר מאוד תלמדי שמה שאת מתארת הוא מצב נורמלי של אמא לחייל טרי. את תראי שעם הזמן המצב נרגע ומסתגלים - הגעגועים והדאגות אמנם קיימות אבל הן הופכות לחלק משיגרה. יש כאן גם הורים לשריונרים שבודאי ידעו ליעץ לך. בקשר ל"כואבת" - תחסכי את זה ממך - את מתארת ילד ש"מתמסר לחוויה" - נשמע כהתחלה מבטיחה, תשמחי על כך, יש כאלו (וגם על זה תוכלי לקרו בפורום) שעוברים משברים ו"שבוזים" . בקשר לחבילות - היה אתמול שרשור בנושא, דפדפי כמה הודעות אחורה (מצטערת, אני פשוט חייבת לרוץ לישיבה...)

 

[paulika]

ברוכה הבאה למשפחתנו../images/Emo24.gif

טפת יקרה כל שינוי הוא משבר קטן וכאן יש שינוי גדול. מאד קשה לקבל שהילד שלנו, התינוק, זה שכל עולמו קשור בנו, פתאום חי חיים, שלנו אין מילה שם. כשהוא שבוז אנחנו עוד יותר כשטוב לו, אנחנו בעננים. יש לך מזל שהילד מרוצה מהחוויות ובכל מקום שהיה משרת יכלו להיווצר פחדים (שלך)ולחצים שלו. גם אני בכיתי ולא מצאתי את עצמי בתחילת השרות (היום אני ותיקה -כבר 5 חודשים) וגם עכשיו מוצאת את עצמי בוכה אחרי שבת שהיה בבית, לא יכולה לשאת את חדרו הריק. אם תקראי אחורנית, תראי שרשור בנושא פתיחת בריכת שחיה(כל ההכנסות לועד למען החיל)שהמים יבואו מדמעותינו. אני מבינה שקשה עם חוסר האונים. עם החלל שנשאר אחרי שהוא היה מוקד העשיה והרגש כל כך הרבה שנים. צריך למצוא דברים חדשים שימלאו את הזמן הריק. עם הזמן, נהיה יותר קל ובדיוק בשביל זה כולנו כאן, שתראי שאת (לא) נורמלית כמו כולנו.

 

[אימשל2]

ההפקעה של הילדים מרשותנו קשה

התחושה שאין לנו שליטה על מה שקורה להם מדכאת. זה נכון וזה מציק. למזלנו היום צה"ל פתוח יותר לקבל ביקורת ותלונות מהורים, כך שיש לך מידה מסוימת של השפעה. מה שעוד מקשה זו הפריחה מהקן והריקנות שמתווספת לכך. מה לעשות, שהשלב הזה צריך לקרות מתי שהוא. זה קרה בגיל 18. חלק מהחרדות שלך נסובות לדאגה לשלמותו הפיסית. אומר לך את המנטרה של הפורום הזה: החיים מחוץ לצבא מסוכנים לא פחות. פה בארץ מסוכן מאד לסוע על הכביש, מסוכן ללכת למועדון ומסוכן ללכת לקניון במחיוד עם נוסעים באוטובוס... בכל מצב מזל חשוב יותר מכל בצבא ובאזרחות. אוסיף ואומר לך את מה שאני משתדלת להטיף לו בפורום: חשיבה חיובית, כלומר אמונה שיהיה טוב ושכנוע עצמי שהכל בסדר, עוזרת מאד להתמודד עם חרדות. כלי נוסף שעוזר בהתמודדות הוא ידע. אם תדעי מה עובר על הבן שלך, לא תהיי באי ודאות שמעודדת חרדה. כדי לדעת, אני ממליצה על המאמרים והקישורים בפורום. בפורום של מתגיסים יש מאמרים טובים על השריון, שיבהירו לך לקראת מה הולך הבן שלך. גם בנושא חבילות ומה שבתוכן אפשר להתעדכן במאמרים. ברוכה הבאה. כולנו פה בסירה אחת ויעידו ההורים הותיקים שגם להורים לחיילים קרביים יש חיים.

 

[טפת]

אימשל2 שכחת לציין רק דבר אחד...

מסוכן בחנייה לבקש מנהג שיזוז מעט שגם לנו יהייה מקום לחנות.... הזכרת את הסיכונים ואני פשוט מסכימה עם כל מילה שלך. אה...שכחתי גם ברמזור מסוכן (חוויתי משהו לא נעים במיוחד וזה הייה ברמזור). אין לך צל מושג אימשל2 כמה כוח אפשר לשאוב מחבריי הפורום פה. אני מתחילה להרגיש "בבית" יישר כח. אהבת אתכם טפת

 

[אימשל2]

מהקישורים - שרשור בנושא חבילות

מקצרת לך את החיפוש בנושא חבילות. טיפים את יכולה למצוא בשרשור שמופיע בקישורים של הפורום ובשרשור מלפני מספר ימים, כפי שהמליצה סמדר. לביסל"ש (בית הספר לשריון) צריך לקחת בחשבו 48 שעות עד שהחבילה מגיעה. רצוי לשלוח אותה לפני 10 בבקר כדי לשפר את הסכוי שהיא תהיה אצלו ביד תוך 48 שעות. שרשור חבילות

 

[mikmik 1האחת]

ברוכה הבאה אמא נורמלית בהחלט../images/Emo13.gif

 

[האילתית 2]

שבועיים איתנו ואת ממש לא אבודה../images/Emo39.gif

כאן כולם באותה סירה. אפשר לבכות ולצחוק לקטר ולהלל. אנחנו כאן אחד למען השני. שבי איתנו כאן כל יום ל

ונעשה הרבה דינמיקות.(יש לנו אפילו מומחים בנושא). מקבלים אותך ב

גדול