אם..

[צועד ומועד]

הנה אבאל׳ה הגיע.....

מה קרה? ספרי נא לי....... אשתדל לעזור ולייעץ כמה שאוכל.....

 

[שםאנילא]

תעיפי את המחשבה הזאת ומהר...זו רק הצעת

ייצר הרע שרוצה להפיל אותך בפעם אחת יודעת למה??? כי קשה לו להחטיא אותך...כנראה שאת עומדת בהרבה נסיונות והוא לא מסוגל עליך... אז הוא מנסה להפיל אותך ככה.. את עדיין ילדה..איך הגעת למחשבה כזאת??

 

[שיחת חוץ]

ממ..

אכן, אני במצב קשה. ומשתדלת כמה שיותר להלחם,אך כעת אני נצבת,אפסית!

 

[שםאנילא]

שום דבר...רק אמונה..אני יודע שאני

לא נמצא במצב שלך ב''ה אבל תאמיני שגם זה יעבור פליז רק אמונה ותפילה...את לא יודעת כמה הדמעות שלך שוות

 

[סילה 120]

לא מבין את המתאבדים.

שם יהיה להם הרבההההה יותר רע......

 

[ארטיימר]

שיחתוש מתוקה..

את יודעת.. יש תקופות שיכולות להיות קשות.. ונראה שאין בכלל לאן לברוח.. לא אכתוב לך מילים גבוהות ויותר מדי.. כי כנראה באמת קשה לך בתקופה הזו.. מה שכן.. קבלי מכולנו תמיכה והרבה כוחות.. והמון חיבוקים.. את לא לבד, תמיד יש לך אותנו..

וכמו שהשיר כותב הרבה יותר טוב.. "תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש, הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק". ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות, אני, תפקידי- לנגב לך את הדמעות.

 

[שיחת חוץ]

תודה!!

‎‏/tapuzforum/images/Emo13.gif‎‎:‏-)‎‎:‏-)‎‏

 

[פתוחה מדי]

החיים לא קלים אבל כל קושי עדיף לקחת אותו

כאתגר ....לא כקושי בילתי עביר.... תיהי גאה בעצמך על זה שיש לך נסיונות כי זה אומר שיש לך הרבה כח....אל תתיאשי....תיהי חזקה הרבה הצלחה

 

[ארטיימר]

הודעות שכתבו אחרים בעקבות...

אמנם ההודעה הזו לא מכוונת אליך.. אבל בגלל הנושא... --------------------------------------- אתמול חגגנו יומולדת לאמא. על הברכה שכתבתי לה רשמתי את השמות כולם - אחותי ושלושת ילדיה. רעייתי ואני והחמישיה שלנו. ושלחתי. ואז הכתה בי המחשבה - חסר שם אחד. כל כך התרגלתי שהיא איננה, שאני נזכר רק בדיעבד... מצד אחד, שלומית נוכחת מאוד בחיי, בחיינו. אני נזכר בה, מזכיר אותה, מבקר באתר, יושב מול המחשב אצל ההורים ועל הקיר תמונותיה. ומאידך - התרגלתי. 13 שנים שהיא לא נמצאת. היא לא נמצאת בארוחת הצהריים המשפחתית בשבת אצל ההורים היא לא נמצאת בארוחות החג. היא לא נמצאת בחגיגות יום ההולדת, בשמחות אחרות. ובכל זאת זה מכה בי כל פעם מחדש, האין הזה. ואני לא יודע למה ולמי אני מתגעגע, כי מי שהיתה זה כבר מאוד לא מוחשי, ומי שיכלה להיות כבר לעולם לא תהיה. וזה ששמה חסר, מחסיר אולי עוד שמות שיכול להיות שהיו נכתבים גם בהם בתחתית הברכה לאמא. אם...

(אח של..) ----------- בשביל מה.. - בשביל מה לחיות את שאלת והיתה לי תשובה רציתי לתת לך אותה באלפי ידיים פתוחות שתראי רציתי לצעוק לך אותה שתשמעי רציתי לאחוז בך שתישארי אבל לא יכולתי לשבור את קיר הזכוכית ההוא את מרחקי האלם לא יכולתי לגמוע את כבר נסחפת לשם על גלים עכורים על מים רעים הם שברו אותך ילדתי לרסיסים (הפרח הירוק - אבא לילדה) --------------------------------

 

[ארטיימר]

ועוד אחד..

התאבדות אתה בוחר להתאבד, זהו, אין לך יותר כוח לתפלות הזו ששמה חיים, אתה הולך לישון ובבוקר שוב אותה מועקה מוכרת. ובכן, בכל זאת מתאבדים. לא כל כך פשוט העניין הזה של התאבדות. בקושי אתה גורר את עצמך בוקר, בוקר לארון הבגדים ומחליט בשאריות האנרגיה שלך איזו חולצה ללבוש, ומאיפה, לכל הרוחות, תמצא כוח להחליט באיזה אופן לסיים את חייך? לו היית צעיר נמרץ, מלא שמחת חיים ובעל יוזמה, היית כבר מוצא מזמן חמש דרכים קלות ונעימות לגמור עם כל הגועל-נפש הזה, אבל עכשיו? כשאתה עייף מדוכדך וחסר כל כוח רצון? צריך מאוד לרצות לא לרצות כדי לרצות למות, ואילו בך, אתה מודה בינך לבינך באי-רצון, נותר איזה קמצוץ סורר של אי השלמה, מין תהייה לא מוסברת, עיקשת, שמשבשת את סדרי ההלוויה המוקפדים. ובכן, דוחים את ההכרעה לכשירווח קצת פחות, והראש יכאב קצת יותר. אתה נוסע לעבודה ונזהר לא להקשיב לרדיו, כל כך מדכא שם בפנים. אתה ממשיך לנהוג ונזהר לא להציץ מבעד לחלון, כל כך מדכא שם בחוץ. אתה מתעודד מעט מהמונוטוניות הברוכה והשגורה של פעולות הנהיגה וברוח אופטימית זו מתעודד מוחך ושב לתכנן התאבדות. הכי טוב תאונת דרכים, אתה חושב, כזו שהביטוח לא יבלבל את המוח יותר מדי לאלמנה הבוכייה. האם היא באמת תבכה, חולפת במוחך שאלה טורדנית, אבל איזו תאונת דרכים? אי אפשר להתנגש כך סתם ברכב ממול, מה אשמה הצעירה ההרה ברנו הכחול שפתאום מתחשק לנו קצת להתאבד? צריך לרדת לאיזה שול בצידי הדרך. . אבל אז, בשול, בדרך כלל התאונה מסתכמת בגועל נפש מדכא. בקושי תאונצ´יק. קצת נזק לפח של המכונית החפה מפשע, וכמעט אף אחד לא מצליח למות מזה. בצער רב, ולרווחת משטרת ישראל, הטרודה בחקירות חסרות ערך גם כך, אתה מתנער מהשוליים. עם הכישלון שוב נעלמת לה הרוח האופטימית שהושגה בעמל רב וכל המוטיבציה להתאבד מתנדפת לה כלא הייתה. תוך כדי דיון משמים במיוחד בעבודה אתה מעביר בעיניי רוחך קפיצה מבנין גבוה (מפחיד, ובטח גוססים המון עד שמתים מזה), טיפוס על עמוד חשמל (מפחיד אפילו יותר, ובסוף עוד עלולים לא להתחשמל מכל תסבוכת החוטים המחוברת שם בחובבנות אופיינית), תליה על עץ (באמת, איפה שמנו את חבל המצנחים המשובח ההוא שסחבנו פעם מהצבא? הוא לא ארוך מדי? לא חבל לחתוך חבל כזה? כמה צריך לחתוך כדי לא לבזבז סתם? כשהולכים לתלות את עצמנו לוקחים ארנק? בעצם אי אפשר ללכת, אין אף עץ תליה לרפואה בכל הסביבה ה..הזו, צריך לנסוע. לאן? איפה חונים? מה עושים עם המפתחות של האוטו כדי שלא יגנבו? כמה מתיש. כמה בעיות צריך המתאבד הקטן לפתור, ואף אחד במדינה הצועדת לאבדון הזאת לא מוכן לעזור), אולי פתיחת ברז גז (בטח כל הבית .. יתפוצץ ואז זיכרונה לברכה באמת תקלל אותנו כל החיים שלה), סכין (פחחח, אין אף סכין חדה אחת בבית, כמה פעמים אמרתי לה לא לקנות את הזבל הזה שתכף מתקהה). בליעת כדורים (כמה צריך? בקושי אפשר לקושש בארון חמישה כדורים מפוקפקים שתוקפם פג מזמן. רק המחשבה על התור בבית המרקחת גורמת לי לשאול את נפשי למות, וחוץ מזה, עם המזל הדפוק שיש לי בחיים, צריך מרשם, צריך לטלפן לקופת-חולים, לבלות שעתיים בשיחה ממתינה, לגרור רגליים אל איזו רופאת אליל שעושה חלטורה פעמיים בשבוע. למרות שבועת הרופאים שלה היא תטרטר אותי שבועות ותעשה לי את המוות עד שתתרצה לתת לי כדורים, ואני לא אפסיק לקלל את הרגע שהחלטתי להתאבד). מבוי סתום. כל החיים הם מבוי סתום. גם המוות כזה. איחרת את המועד למות בלי סיבוכים, ידידי. אתה חוזר הביתה, אוכל משהו, מתיישב בכבדות מול הטלוויזיה, פולט אנחה אחרונה ונרדם. .. אתה נאלץ לגשת למחסן בגינה שם מונחות שקיות האשפה הענקיות שקנית לפני חודש, ולדברי היצרן הגאה, בכל אחת מהן ניתן לשכן ברווחה שני עצי הדר חסונים על ענפיהם, צמרתם וקלמנטינותיהם. אתה בוחר שק אחד שחור במיוחד ומנופף בו כמה פעמים כדי למלאו באוויר. אתה בוחן את השק התפוח, משתכנע שתוכל להשתרע בתוכו בנוחות ופונה חזרה לבית. מצטייד בחוט משיכה כדי שתוכל לכרכו סביב הפתח ואז זוחל לתוך השקית המזמינה. יחד עם מלבושך החדש אתה מתכופף וכדי לא להפריע לתנועת העוברים ושבים בסלון , נשכב על השטיח בחדר העבודה. אתה מקפל פנימה את פתחו של השק, מוכן ומזומן לקשרו בעזרת חוט המשיכה. אתה מלפף בתשומת לב את החוט סביב הפתח החסום ומחכה קצת, אבל לא נוח לשכב על הרצפה הקשה, והשטיח הדק מדי לא עונה לסטנדרטים הגבוהים של עצמותיך הדואבות. אתה מתעלם בגבורה מאי הנוחות העל-זמנית ובינתיים מרגיש שהחום בתוך השק עולה וקצת קשה לך לנשום ולכן עוזב את החוט בבהילות, ומתחיל לשאוף לגימות גדולות של אוויר טרי הזורם לו בחדווה דרך הפתח הנטוש. איזה בעסה, שוב נכשלנו, אתה חושב. למוד אכזבות אתה פונה להרהור פילוסופי מעמיק ומבין שדווקא לא חסרות שיטות מגוונות להתאבדות, חסרה לך נחישות והתמדה. אתה מחליט שיש כמה אפשרויות משולבות מעניינות כגון התאבדות בתליה על עמוד חשמל ומחליט לנסות. בשעת ערב מאוחרת למדי אתה מניח את שעונך וארנקך על שולחן הכתיבה שלך ומהסס שעה ארוכה אם להשאיר מכתב התאבדות. אתה יודע שאם לא תשאיר, אין חשש שיצאו לחפש אותך כל כך מהר, ומצד שני אתה יודע שהמכתב יחזק את נחישותך לא לעשות צחוק מעצמך, ויבטיח את ביצועה החלק של המשימה. אתה מכניס לשקית ניילון פשוטה למראה את החבל שהחלטת לכרוך סביב צווארך ויוצא לדרך, ברור לך שלא תוכל להתאבד על עמוד חשמל בטבורה של עיר בלי לעורר התרגשות מסוימת מצד עוברי אורח סקרנים, אך למזלך הטוב במרחק לא רב מביתך שוכן יישוב קטן וחשוך למדי, ואתה יודע שתוכל למצוא בקרבתו עמוד מתאים. למעשה כבר שמת עין על עמוד אחד בסמוך לגדר הישוב, שנראה כאילו נועד משחר נעוריו החשוכים ממש למטרה זו. אתה צועד ברחובות השוממים ומהרהר מה תענה לשוטר שיעצור לידך ויגלה חבל באמתחתך. הכי טוב, אתה חושב, יהיה להגיד לו את האמת כי אין סיכוי שהוא יאמין, אבל מצד שני הוא עוד יחשוב שאתה מתחצף. עסק ביש. ביטחונך מתערער לרגע אבל אתה יודע שלפי מראך אין שום סיכוי שאיזה שוטר יתעניין במעשיך ואתה נרגע. הצעדה נמשכת זמן רב ואתה מתעייף אבל ממשיך, לבסוף אתה מגיע לגדר הישוב השכן ואתה הולך לארכה עד שאתה שומע את הזמזום שאין לטעות בו המרמז על קרבת התורן. למרות החושך הכבד אתה מסתכל עליו ועל הצמחייה האפלה המכסה את חלקו התחתון, רואה את השלבים שעליהם תוכל לטפס ועוצר להרהר. כך אתה עומד וסוקר את העמוד הבודד, מאזין לקולות הלילה, צרצור הצרצרים בסבך, ציוץ קצר של ציפור שהתעוררה פתאום, רחש גלגלי המכוניות המעטות הנעות במהירות בכביש המרוחק, ואתה כבר יודע שלא תתאבד הלילה. אתה מפויס מדי, אולי בגלל ההליכה הממושכת, אולי בגלל תחושת הרווחה וההישג על שעמדת בחצייה הראשון של המשימה ואולי בגלל שלוותו של הלילה הנאה. אחרי שעה ארוכה אתה מסתובב וחוזר לביתך. אתה מגיע, פותח בזהירות את הדלת, קורע לפיסות קטנות את מכתב ההתאבדות שהשארת, מחזיר את החבל למקומו והולך לישון. (נכתב על ידי בחור מוכשר.. שי.. ) בקיצור.. שימו חיוך .. העולם יפה.. כמה שהוא קשה לפעמים... ואף אחד שלא יהיה עצוב!! אף פעם!!

מוקדש לכולם!

 

[קליט]

אח אח החיים קשים . תודה רבה על החיבוקים ם

 

[שיחת חוץ]

עינין של רגשות.

מוקצנים ומעט מיותרים..

 

[שיבולת נרד]

אני אני

אוהבת אותך/tapuzforum/images/Emo24.gif

 

[שובבבייי]

הלוו הלוו מה קרה??

פה לא מתאבדים

 

[סתם אחת ירושלמית]

עם טיפ טיפה יותר שכל,

בטח היית מבינה שדקה אחרי ה'אומץ' שתקבלי, מצבך יהיה גרוע הרבה יותר.. גם טיפשים יודעים לבחור ברע פחות. בהצלחה.

 

[גימס בלונד]

את יוצרת

לעצמך תשומת לב חיבוק מסיבי, מסיבה מאד מאד שלילית. אני אומר שאם את באמת חושבת כך, תקחי אקדח. תנסי לירות. מהר מאד תביני, שאת לא באמת רוצה למות, את פשוט לא רוצה צרות. ובזה את לא שונה מאף אחד.

 

[שםאנילא]

טעות היא בידך...רגע של שטות...