שאלה טובה
אבל דווקא ממה שכתבתי אפשר להבין קודם כל שעשיתי הרבה מאמצים לאתר אותה בתקופה הזו ולנסות לעזור. אני אתן כאן עוד כמה פרטים (ואשתדל לא לחשוף יותר מדי פרטים אישיים) כדי לעזור להבין במה מדובר: שנינו, במקור, מערים שונות. נפגשנו כאן, בירושלים (כל מי שמכיר אותי מהפורומים כבר יודע מהיכן אני, וזה הפרט היחיד שאני לא מוצא טעם להסתיר), והמחלה שלה באה בתקופה שאני למדתי באיזור אחר. בתקופה ההיא, ועוד לפני המחלה, עיקר הקשר שלנו היה, כמו שכתבתי, דרך מכתבים. לא היה לנו הרבה איך להתראות. כשנודע לי שהיא חולה, יצרתי איתה קשר כמה פעמים בתקופה הראשונה, ועוד המשכנו להתכתב, אבל אח"כ הבעיות ליצור איתה קשר היו טכניות - היא החליפה פלאפון (זה התברר לי בדיעבד), ולא היה לי לאן להתקשר, וכמו שכתבתי - לא ידעתי אם כתובתה מעודכנת, מרגע שכבר לא קיבלתי תשובה למכתבי האחרון. אפילו הכתובת ששלחתי אליה את המכתבים, היתה של ת.ד, מה שהקשה עלי לאתר אותה. מצב עניינים כזה השאיר אותי בלי שום דרך להביע את דאגתי ולהציע את עזרתי. בעצם, היא זאת שנעלמה, יותר ממני. אחד הדברים שלא כתבתי, הוא שהגעתי עד כדי כך שגייסתי חבר ללימודים, שגר באותו איזור בארץ שהיא גרה בו במקור, כדי שיעיין ב'דפי-זהב' של אותו איזור ושיימצא בשבילי כמה שמות משפחה כמו שלה יש שם, ואם אולי יש שם גם שם פרטי ומשפחה כמו שלה. זה התברר כהרבה יותר מסובך ממה שזה היה אמור להיות, וכשחיפשתי גם באינטרנט את שמה, גילתי כמה בחורות ברחבי הארץ ששמן זהה לשלה, וכשהתקשרתי אליהן הן לא ממש הבינו מה אני רוצה מהן. אולי זה נשמע מצחיק, אבל לא היתיה לי ברירה אחרת מזו. כל הזמן הזה חששתי שהיא תחשוב שאני נעלמתי. אולי היא חושבת כך גם היום. אני יודע שבמצב כזה של אחרי מחלה אנשים משנים את דרך ההסתכלות שלהם על אנשים אחרים, ואולי גם היא עברה את הלהליך הזה, אבל אם זה מה שהיא גם חושבת עלי - אז היא טועה לחלוטין, ומה שגרם לכך זה שלא היתהי לי אפשרות טכנית להגיע אליה. אני רוצה שלפחות את זה היא תדע.
אבל דווקא ממה שכתבתי אפשר להבין קודם כל שעשיתי הרבה מאמצים לאתר אותה בתקופה הזו ולנסות לעזור. אני אתן כאן עוד כמה פרטים (ואשתדל לא לחשוף יותר מדי פרטים אישיים) כדי לעזור להבין במה מדובר: שנינו, במקור, מערים שונות. נפגשנו כאן, בירושלים (כל מי שמכיר אותי מהפורומים כבר יודע מהיכן אני, וזה הפרט היחיד שאני לא מוצא טעם להסתיר), והמחלה שלה באה בתקופה שאני למדתי באיזור אחר. בתקופה ההיא, ועוד לפני המחלה, עיקר הקשר שלנו היה, כמו שכתבתי, דרך מכתבים. לא היה לנו הרבה איך להתראות. כשנודע לי שהיא חולה, יצרתי איתה קשר כמה פעמים בתקופה הראשונה, ועוד המשכנו להתכתב, אבל אח"כ הבעיות ליצור איתה קשר היו טכניות - היא החליפה פלאפון (זה התברר לי בדיעבד), ולא היה לי לאן להתקשר, וכמו שכתבתי - לא ידעתי אם כתובתה מעודכנת, מרגע שכבר לא קיבלתי תשובה למכתבי האחרון. אפילו הכתובת ששלחתי אליה את המכתבים, היתה של ת.ד, מה שהקשה עלי לאתר אותה. מצב עניינים כזה השאיר אותי בלי שום דרך להביע את דאגתי ולהציע את עזרתי. בעצם, היא זאת שנעלמה, יותר ממני. אחד הדברים שלא כתבתי, הוא שהגעתי עד כדי כך שגייסתי חבר ללימודים, שגר באותו איזור בארץ שהיא גרה בו במקור, כדי שיעיין ב'דפי-זהב' של אותו איזור ושיימצא בשבילי כמה שמות משפחה כמו שלה יש שם, ואם אולי יש שם גם שם פרטי ומשפחה כמו שלה. זה התברר כהרבה יותר מסובך ממה שזה היה אמור להיות, וכשחיפשתי גם באינטרנט את שמה, גילתי כמה בחורות ברחבי הארץ ששמן זהה לשלה, וכשהתקשרתי אליהן הן לא ממש הבינו מה אני רוצה מהן. אולי זה נשמע מצחיק, אבל לא היתיה לי ברירה אחרת מזו. כל הזמן הזה חששתי שהיא תחשוב שאני נעלמתי. אולי היא חושבת כך גם היום. אני יודע שבמצב כזה של אחרי מחלה אנשים משנים את דרך ההסתכלות שלהם על אנשים אחרים, ואולי גם היא עברה את הלהליך הזה, אבל אם זה מה שהיא גם חושבת עלי - אז היא טועה לחלוטין, ומה שגרם לכך זה שלא היתהי לי אפשרות טכנית להגיע אליה. אני רוצה שלפחות את זה היא תדע.