אם תגיעי לפינה

אם תגיעי לפינה

אם תגיעי לפינה הערב
לפינה של הזמש עם התכלת
איפה שמבריק הערב
ואלתרמן מתנדנד תלוי מהחבל של יונתן
אם תגיעי לפינה הערב
תרימי כוסית יין צוננת אדומה ובוהקת
לחיי הנשים שבדרך תצהלי
והברדלס שחדר אל בית ילדותך יהפוך לקוף ענק
וימלוך בביתך לעולם ועד
את תהיי המשרתת ובפה חושף את
תחשפי מלוא שינייך כדי שלא תיראי מסוכנת
וגם הוא יחשוף, רגע לפני שילטפו אותו בבטן
(למרות שהזהרת) ותגיע הנשיכה
והאומללות
לבד בלב הגונגל קוף שננשך בבטנו
והאנטיביוטיקה עדיין לא נוצרה עבורו אבל את
ממשיכה בתפקיד המשרתת ותצאי מביתך
ותחפשי שכנה טובת לב
עוד ועוד תחפשי
 
עד הגשם הראשון

פי מלוכלך מאדמה לא דשנה לא פורייה
את זרי הניצחון שלך את דוחפת בין שפתיי
והם חותכים לי את החניכיים נו
אני כבר רגילה אלוהינו שבשמיים
אלוהינו שעל האדמה פי מלוכלך מאדמה לא פורייה
ולחיי מטונפות אף הן ניסיתי לנשק לאדמה
אך האישה דחפה את זרי הדפנה שלה בין שפתיי
והידקה בכוח את הלסתות תבלעי תבלעי אלוהינו אני מטונפת כולי
עד שיבוא הגשם הראשון לחיי מטונפות ושפתיי מטונפות
וזרי הדפנה שלה לעוסים בין חניכיי והערב ירד
ודיברתי אליך אלוהיי אלוהיי שלי היחידה
וליטפת אותי
ואמרת
"אהובה אהובה אהובה"
וקולך בא ממרחקים
אך בקע נתוך בטני הכאובה
 
אלוהים היקר

אלוהים, האם אכפת לך ממני?
אלוהים, האם אתה מקשיב?
אלוהים, האם אתה שומע?
אש בחזי, אני בוערת, אלוהים,
האם אתה מוכן להיות מכבה האש שלי?
אלוהים
האם אתה לא עסוק מדיי?
האם יש לך פנאי אליי?
האם יש לך מטפים שמיועדים לי ורק לי?
ככה ל' מספרת
אבל אני מתקשה להאמין
אלוהים
האם אתה כאן? אלוהים,
אני עוצמת עיניי וקוראת לך בקול
אל מעבר לבנייני ירושליים
אל מעבר לכל המחסומים והגדרות
הפקחים והטפסים והצרות: אלוהים
שמע קולי, חנני וענני, אלוהים
הנח ידך על ראשי ונקני
שאב את כל האש
והשלך אותה הרחק
כי אני ענייה ונשרפת
וזקוקה לך אלוהים זקוקה כל כך
שיהיה לך כל הזמן שבעולם עבורי.
שאהיה ילדת המחמדים שלך. בחיקך
אני רוצה לנוח אלוהים יקירי, להניח ראשי
על אריג שמלתך העבה המכסה על שדיך הגדולות
אנא הנח לי לבוא אליך וקבל אותי בחיוך
כי המלכות שלך היא
ולעולם תמלוך
לעולם ועד
בחסד וברחמים
אלוהים שלי היחיד, ענני, האם אתה כבר כאן,
והאם יש לך זמן,
אפילו קצת זמן
בשבילי? אני רעבה אליך וצמאה ופוחדת מעוד דחייה
אלוהיי, אתה שאינך אלוהי אבותיי ואמותיי
אנא אל תסב פניך ממני
כי אמי ואבי עזבוני
ורק אתה רק אתה
נותרת לי כי הבל האדם
וכל כך חשקתי כבר לנוח בזרועות הדודה שלך.
מחכה לתשובתך, אלוהים היקר, אנא
אל תתמהמה, מחכה אני
מחכה.
 
אלוהים, אנא אל

אלוהים
אנא אל תמחק אותי
כי אימי ואבי מחקוני
אלוהים אנא שאוכל לומר כי
אבי ואימי מחקוני
ואלוהים אספני.
אמן
 
אל נא תמחק אותי אלוהיי

לא במחק משוכלל וריחני שייקנה בחנות כלי הכתיבה שברחוב רמב"ם
ולא בחתיכת לחם שצובטים מתוך כיכר לחם אחידה לבנה
ולא במחק זול מתוך קלמר פלסטיק של ילדת פליטים עזובה
ולא בטיפקס
ולא במדבקה
ולא בקיא
ולא בצואה
בכל אלה אל נא תמחק אותי אדוני אלוהיי
 
ולא במים

ולא במים ולא בסופה
ולא ברוח ולא באדמה
ולא בשמיכה ולא בחניקה
ולא בסכין ולא באקדח
ולא בעיני אישה יפה הנשואות הרחק הרחק ממני
בכל אלה אנא אל
אנא אל תמחק אותי
 
השיר שלא אפרסם לעולם

השיר שלא אפרסם לעולם הוא השיר על הקבצנית
מקינג ג'ורג' פינת דיזנגוף וכמה שהיא מזכירה לי את אמי
שגם לה היו ידיים עם אצבעות וציפורנייים וגם לה היו
רגליים עם אצבעות וציפורניים וגם לה היו שאיפות, חלומות
שלא העזה לחלום, ובעצם כל מה שרצתה בעמקי לבה היה
להיות נאהבת ולא ממש הצליח לה, לא כמו שחלמה,
אימי האומללה הייתה סורגת ותופרת באחרית ימיה
ומבקשת מחמאות, אבל אל מי שאהבה אותה בכל לב לא נתנה ליבה
ואל מי שלא אהב אותה - בשמו קראה בפעם האחרונה.
 
יש לי אחות

לכאורה
יש לי אחות
ולכאורה את מלאך
בשמיים ולכאורה
את צינית ולכאורה
אנחנו לעולם לא שוכחים
את המים מהם שתינו
לפני בוא הצמא
לפני שהאיילה חמקה
 
צונחת אל המרומים

עכשיו האנשים שהשחיתו את חיי
מתאדים כמו שפעם היו מתאדים לי השמיים
נמוגים כמו שפעם הייתה נמוגה לי האדמה מתחת לרגליים
רק שאז היו עיניי רואות במעורפל
וגופי היה צונח למעמקים
ואילו עכשיו עיניי רואות כוכבים מרוחקים
וגופי צונח אל המרומים העמוקים
שם החיוך לא מרפה מהשפתיים -
שפתיי.
 
חוככת אם לשקוע אל הרחמים

חוככת אם לשקוע אל הרחמים
או שבנועם פנים
לצלול מעלה
אל השמיים
המיטיבים
 
מי דופק על דפנות ראשי

על עיני השמאלית
מבפנים מי מנסה
לעורר אותי
להקשיב
ולהישבות
 
למעלה