נו, בואי נפריד
את הבר ההגיוני מהמוץ ההזוי:
"מימיי לא קראתי לתקוף סתם גברים חפים מפשע."- ראשית, זה לא נכון. קראת לבזות גברים באשר הם גברים, גם אם לא עשו דבר ואפילו הם תינוקות (להפנות אותך לפוסטים ההזויים שלך על מניעת הנקה של אימהות לבנים ע"מ להחליש אותם?). שנית- גם תקיפה של גברים שאינם חפים מפשע היא לא בידייך. אם מישהו פירסם תמונה ואת שברת לו את העצמות- את התוקפת, ולא הוא.
בעיית החוסן הפיזי שלרעתנו- נכון (כולל ההתנהגות של גברים כלפינו)
לו ידעו הנשים להיאבק- נכון חלקית. מישהי שיודעת להגן על עצמה אולי כן ואולי לא תצליח להתחמק מאונס או רצח (תלוי בסיטואציה)- אבל מישהי שיודעת להרעיל- תיאנס ואז תרעיל, היא לא התחמקה מהאונס, רק ביצעה מעשה נקמה. אגב, אם ההרעלה כ"כ מוצדקת, מדוע צריך רעל שנעלם מהגוף? הרי הגנה עצמית מותרת בחוק. התשובה כמובן- זו אינה הגנה עצמית אלא תקיפה נקמנית, וה"נעלם מן הגוף" מוכיח שאת יודעת זאת.
הדביל עם התמונה- "מקומו או בבית סוהר או בבי"ח פסיכיאטרי. ורצוי מאד שנשים תתלוננה עליו ותפעלנה לכליאתו."- יש להניח שאפשר להאשים אותו בהסתה, אבל זה לא יתפוס, כי חופש הביטוי אומר שלמישהו יש זכות להתבדח גם על אונס (עד כמה שאישית זה מחליא אותי). לא לכל פרובוקציה בשקל צריך להיענות. ואנחנו מפרידות בין משפט וכלא לבין לקיחת החוק לידיים, נכון? מצויין.
"אבל לו היתה קבוצה של בחורות אורבות לו ברחוב חשוך ושוברות לו עצמות ומכות באיבר מינו"- פה אין הגנה עצמית אלא אלימות ולקיחת החוק לידיים. נקודה.
"חלק גדול מן הציבור היה בא על סיפוקו , ללא ספק"- נו, את בעצמך מודה שמדובר בנקמה בהמית ותו לא. שמחה שהגענו להבנות.
בקשר לאיך אני מתגוננת- אני אעשה איתך עסקה. את תחשפי את עקרונות הנשק הפלאי שלך נגד גברים, ואני אפרט לך איך אני מתגוננת. הערכה שלי? לך אין שום בסיס מציאותי לנשק כזה, ואני אמשיך להיות מוגנת בדרכי.