אחד השיעורים
שלי בחיים היה ללמוד לתת פחות לקבל יותר. לתת למי שרוצה לקבל. להבחין ולהנות מקבלה. מצבי היום הוא שאני שמחה מאד לתת ושמחה מאד לקבל. יחד עם זה המצוקות האמיתיות עכשיו של ילדים וזקנים, עושה לי לא טוב שאני לא מתנדבת ותורמת לאחרים שנמצאים במצוקה אמיתית ונוראית ואני לא מנסה להתיפייף. לפני מספר ימים שמעתי שהעיריה בחיפה מארגנת פעילויות לילדים במקלטים וכו' ורציתי מאד להתנדב, לעזור, לשחק אתם ולשהות איתם ו/או אם ילדים בעכו ונהריה למשל....יש סיבות ותירוצים למה אני לא עושה זאת - יש ממ"ד בעבודה ואני צריכה לבוא לעבודה ולהתפרנס במיוחד לאחר שאנו בחיפה חווים ימים די מתוחים אבל שקטים...ועוד כמה סיבות ותירוצים וכששאלתי את הבן שלי (בן 14) אם הוא היה רוצה להתנדב להיות עם ילדים קטנים ממנו - הוא הסתכל עלי כאילו ירדתי מהמאדים...... ואני זכרתי את ימי תנועת הנוער העובד, את שקי החול,את "המבצעים" שאירגנו בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים....כשהייתי בת 12 או 14 לא זוכרת כרגע... וצופית - אני לא רוצה להשמע פלצנית או מתייפיפת או מתנשאת בעיני לתת - זה לקבל.
