אין לי תשובה חד משמעית, בשבילך.
כעלמה צעירה, אני יכולה לומר לך, שהבילויים, אכן, מתחילים בשעות המאוחרות של הלילה. והחזרה הביתה, בשעות של לפנות בוקר. כאם, אני מבינה את דאגתך. איך אפשר לישון בשלווה, כאשר האוצר היקר לך מכל, מסתובב עדיין בחוצות, ואין לך חלק בחיים הללו שלה, בשעות הלילה המאוחרות ?! המצב שאת מתארת מטריד למדי, במיוחד לאור המציאות הקשה של היום, וסיפורי האימה הנחשפים, חדשות לבקרים. את מתארת חוסר אונים ואי שביעות מהמצב עם בתך. עליה לדעת כיצד את חשה. לעניות דעתי, עלייך לערוך עם בתך שיחה כנה ולשתף אותה בדאגתך. אמרי לה, שכאשר היא מסתובבת, בחוץ, את דואגת, מכיוון שאת פחות מעורה בקורותיה, והיא חסרה לך. או כל סיבה אחרת, בגינה מטריד אותך, שהיא חוזרת בשעות כה מאוחרות, הביתה. והקשיבי לבתך. אל תתגונני. אל תטיפי. אל תנאמי. אל תקשי בקושיות. אל תבטלי את רגשותיה, לא משנה מה תאמר לך. בקשי ממנה את עזרתה. את בבעיה. ואת זקוקה לעצתה. מטריד אותך שהיא חוזרת בשעות מאוחרות הביתה, ואינך יודעת היכן היא, ומה מעשיה. את דואגת לשלומה ולבטחונה. ואת זקוקה לפתרון משותף, אשר יוביל להישג הדדי, בו אין נפסדים. לכי לקראתה. טכסו יחד עיצה. בצעירותה, הקנית לילדה זו כלים להתמודדות עם החיים, ערכים ועקרונות. היווית דוגמה ומופת בשבילה. סמכי עליה ועל עצמך, שביחד תגענה לפתרון, שיש בו כדי לרצות את שתיכן. אני סמוכה ובטוחה, כי תמצאו את שביל הזהב. בהצלחה.