אם לא כאן אז היכן

[אשחר1]

אם לא כאן אז היכן

לפני שבוע פרסמתי כאן את דברי אם ילדי שנאמרו באזכרה השנתית שערכה הטייסת של בננו לו ולחבריו שנהרגו עמו. אנשי חיל האוויר ובני משפחות הנופלים האחרים מצאו את הדברים מרגשים מאוד וגם משרטטים באמונה את דמות הבן ואת רגשות אמו. חשבתי לתומי שכאן ימצאו רבים שהדברים יעוררו הד בלבם אבל להפתעתי במשך כל השבוע לא מצאתי אפילו תגובה אחת. אינני מחפש עצות ופתרונות למכאוביי, למרות שהבחנתי שיש כאן רבים המוכנים להעניק את עצתם לכל דורש, אבל צפיתי כאן לקצת יותר רגישות והבנה מאלה שאנחנו זוכים להם בסביבה הרגילה שלא נפגעה.

 

[אמא של ג.]

לאשחר 1 שבת שלום

סליחה. לפעמים המילים כל כך נוגעות, כל כך ממלאות שאי אפשר לענות. בגרון מחנק, העיניים דומעות, והידיים רק ללטף רוצות את זה שאיננו... לא תמיד אני קוראת אחורה לכן לא ראיתי את דברי אשתך, אם ילדיך. אכן דברים מן הלב שנכנסו ישר ללב.

חם לך ולאם ילדיך והלוואי שתהיה השנה הבאה יותר טובה מקודמתה שבת שלום ורד ע.

 

[אשחר1]

תודה ורד שנה טובה וראי תגובתי לפשוש

 

[פשוש2K]

אשחר....

היי, כאחד הכותבים בפורום הזה, אני יכול לספר לך מה עובר עלי כשאני קורא כאן הודעה. הדמעות מציפות את העיניים. הכאב הוא כפול, מצד אחד הכאב הפרטי שלך, שהרי אם הוא לא היה לא היית בפורום הזה ומצד שני הכאב של הצד השני, זה שכתב את ההודעה. אחר כך באופן אוטומטי אני מחפש מה לומר ולא מצליח. הנסיון לכתוב כמה מילים מוליד כתיבה ומחיקה של שורות עד שאני מבין שבעצם - אין לי מה לומר. מנסיון שלי, הרבה הודעות כאן "לא זוכות לתשומת לב" כלומר לא מקבלות תגובות אבל עיניים רבות דומעות ולבבות רבים כואבים בקריאת הדברים. נסה פעם לכתוב תגובה לדברים שנכתבים כאן. נסה לכתוב תגובה לכמה וכמה מכתבים ותראה שהמילים נגמרות. אני לא מדבר בשם כל חברי הפורום, אבל עבורי משמש הפורום כבמה לפריקת המחשבות. נראה לי שיש לא מעט אנשים שגם עבורם זה כך. שתהיה שבת שלום ~פשוש~ www.maor.org.il

 

[אשחר1]

לא חשוב מה

פשוש אינני יודע מה התכוונת בביטוי פריקת מחשבות - אני מניח שהכוונה להשיח את הלב בפני אחרים. הרי אם היית רוצה לדבר אל עצמך היית עושה זאת בביתך ולא נצרך לפורום הזה. באופן טבעי מחפש אדם את האוזן הקשובה ואת הלב המבין. אבל אם האוזן קשובה הלב מבין והפה שותק, אפשר שתחוש בצדק שדברת אל העצים והאבנים... אפשר להגיב בסתם מילים פשוטות האומרות קראתי, הבנתי, הזדהיתי, ואפשר להתייחס באופן מפורט לתוכן לכושר הביטוי ויכולת הכתיבה. יותר מכך - רבים חשים ואינם מצליחים לתת לדברים ביטוי נאות ולעתים אף אינם מצליחים להגדיר את הדברים לעצמם. קריאה ממה שכתבו אחרים מספקת לעתים לקורא את ההגדרות שנצרך להם לעצמו, או ביטוי מעוצב של תחושותיו שלו. הכותב שתורם אולי משהו לזולתו לא ידע על כך אם לא יאמרו לו והוא עלול להמנע מכתיבה שהייתה יכולה להביא תועלת לאחרים. שבת שלום ושנה טובה וברשותך תוספת בחיוך קל: שיכור דפק בחוזקה על דלת ביתו כדי שאשתו תפתח אותה בפניו. נבהלה האישה נגשה אל הדלת ושאלה בקול רועד: חיים זה אתה? שום תשובה לא נשמעה והדפיקות נשנו ושוב אלה האתה הוא חיים ושוב לא נתקבלה תשובה. לבסוף חזרה לישון. בבוקר מצאה את בעלה ישן על מדרגות הבית. למה לא פתחת? לי התאונן הבעל. שאלתי אם אתה הוא, ענתה האישה, ואתה לא השבת. מה זאת אומרת לא השבתי טען כנגדה הבעל בכול פעם ששמעתי את שאלתך הנהנתי בראשי... מתוך ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב