אם כבר אגדות אז...

[אוווווווווווווווווף]

אם כבר אגדות אז...

יש אומרים שכשאנשים רושמים משהו איזה סיפור או כל דבר אחד שהם המציאו אז יש בו משהו מהאמת חוצונית או פנימית זה לא משנה (אמת) כך שכל מי שרושם סיפור הוא רושם אותו עם רקע כל שהוא של אמת השאלה שלי היא מאיפה למדנו מאיפה למדנו או הסקנו את הדבר הזה כלומר זה לא שאחד או שניים רושמים כך אלא הרבה יותר עם לא כולם אז איך ומה הרקע להיתנהגות הזו מה בן אדם לא יכול לכתוב בלי שום קשר לכלום?

 

[ילד קטנטן]

את יכולה לישמוע בלי שמשהו יעשה קול?

כל רעיון של בן אדם בא מרעיון קודם כל הדמיון של בני אדם בא מהמציאות כל הצבעים הריחות כל החושים ככה שגם האגדה או הסיפור הכי לא מציאותיים הם רעיון של בן אדם וכל מה שיש לבן אדם בראש בא מבחוץ. שחושבים על למה יש לנו את החושים ואת המוח מודעות תפיסה? כדי לראות צריך שיהיה אור, כדי לתפוס צריך שיהיה מה תארי לך מצב היפוטתי [או היפותטי] של מוח בלי חושים ובלי עולם מסביב מוח אחד חי קיים בעולם בלי צבעים בלי דברים פיזים בלי כלום את חושבת שהוא יכול לחשוב על משהו? לי נראה שלא כל עוד אין מה שיגרה אותו אפילו ינסטנקטים מולדים כמו פחד יש אותם רק בגלל שיש ממה לפחד אם אין ממה לפחד אז הם לא היו אם תנסי לדמיין מיפלצת הכי מפחידה והכי בדיונית שיש זה יהיה מבוסס מצורות של יצורים חיים שראית או משהו אי אפשר לחשוב על משהו שבא מכלום תנסי את לחשוב על משהו כזה ותראי אי אי אי אי אפשר אנחנו והעולם הפיזי זה אחד זה אנחנו יכולים לחשוב על עיוותים של המציאות לשחק איתה אבל כל מה שנחשוב בא מהמציאות אות אות ככה אני חושב מה שאני אומר זה לא מבוסס או משהו זה דעתי

 

[אוווווווווווווווווף]

כן אבל כן זה לא חוש

זה דימיון ולדימיון לא צריך בסיס נגיד תעצום את העיניים לשניה ולא משנה מה תיראה כמעט בטוח שזה לא יהיה קשור למה שאתה קורא עכשיו וכשאומרים לך לא לחשוב על פיל זה לא אומר שאתה תתחיל לחשוב לע פיל או ליראות פיל בדימיון כי כאן זה יותר מדימיון נטו כאן מתחיל הניטוח של מה אנחנו מדמיינים

 

[shabaz]

טוב....

אני לא בטוח לגבי מה שילד קטנטן אמר, אבל רוב הדברים שהוא אומר הם נכונים. אומנם רוב הדמיון שלנו מבוסס על הקליטה שלנו של המציאות. כל מה שנאחנו רואים, אנחנו קולטים לתוך המוח שלנו, מה שמבסס את העקרונות, ערכים, ואת המחשבה שלנו על הכל. אך במצבנו הנוכחי, אפילו אם יהיה עיוור חרש אילם וחסר עצבים <<לא יכול למשש>> אני מאמין שעדיין יהיה לו דמיון מפני שהמוח שלו עדיין מבוסס על אינסטינקטים שהתהוו אצל בני האנוש בימים עברו. האינסטינקטים הללו יכולים להוות בסיס לדמיון שלו. הפחד ממשהו- יכול לגרום לו לדמיין דברים מעל לכל דמיון. אבל אני מסכים שבעום ללא חושים, לא יהיה אפשרי להיות בעל דמיון, אבל מצד שני גם לא בעל תודעה- אז...למי אכפת?

 

[מָנְווֶה סוּלִימוֹ]

המחבר של העולם שלי (ר´ ניק) אמר פעם

כבדרך-אגב, שהוא רק הביא אל הכתב את סיפוריו האדירים, ולא הגה אותם. כתוצאה מכך, ידוע על מספר אנשים (לא גדול) מבין המוני המעריצים, שמאמינים שהאגדה היא אמת והתקיימה כאן בעולמנו, או לפחות ביקומנו-אנו. אישית אני חושב שכמו כולנו, גם ליוצרים השונים בכל תחומי האומנות יש תודעה שקולטת את העולם מהפרספקטיבה האישית והייחודית שלהם, ומתוכה הם גם יוצרים. גם בהודעה שכתבת כאן אני יכול למצוא אינספור ניואנסים שמעידים במידת-מה על תפיסתך את המציאות. אי אפשר לכתוב "בלי קשר לכלום" כי כולנו "יודעים" משהו או מאמינים שדבר כזה הוא כך או אחרת. כבר נאמר שזו גדולתה של אומנות, שהיא מאפשרת ליוצר לחלוק איתך את העולם (או הקיום של דבר כזה או אחר) כפי שהוא רואה אותו.

 

[אוווווווווווווווווף]

אוקי אז נגיד ציירים

היו כמה וכמה ציירים שציירו שאף אחד חוץ מהם לא מבין אם זה ביגלל מחלת נפש או רקע עדיין זה לא היה משהו שקשור מציאות של הכלל כי הוא לא היה מחובר למציאות או כל אלא שמציירים את החלומות שלהם שנכון שזה משהו שקשור למציאות (הם חולמים על מה שעברו ביום) אבל עדיין החלום הוא עיבוט של המציאות אז נגיד הסופרים למיניהם כותבים דברים ובסדר (ניראה לי שעברתי נושא) יכול להיות שהם רושמים מהמציאות הפנימית שלהם אוקי אבל עדיין איך זה יכול להיות (אחרי שהם כותבים את המציאות כפי שהם מבינים אותה) שכל כך הרבה אנשים מזדהים איתם לא רגע אני ממש סטיטי מהנושא אוקיי נגיד ואתה בשיעור ספרות ומבקשים ממך לכתוב סיפור עכשיו בלי לחשוב ממה תהיה מושפע אם תהיה מושפע מה, לא תוכל לרשום סתם כי עולה לך לראש בלי קשר למה שאתה מרגיש או ראית?

 

[מָנְווֶה סוּלִימוֹ]

הממ... דוגמא? נדמה לי שכל מה שאכתוב

יהיה תמיד מבוסס על משהו שאני "יודע". ואולי... זה לא מה שאני כותב, אלא מה שאתה קורא במה שכתבתי? נראה לי שזה יותר קרוב ל"אמת".

 

[מָנְווֶה סוּלִימוֹ]

איפ!... מה ש*את* קוראת, כמובן...../images/Emo9.gif

 

[אוווווווווווווווווף]

נכון שמה שאני קוראת לא חייב להיות

מה שאתה התכוונת כלומר כמעט בטוח שזה מה שיהיה ושאני לעולם לא אבין למה התכוונתה באמת אבל כשאתה תרשום אתה לודווקא תחשוב על איך לנסח את זה כך שהם יבינו אז אולי תתבסס על מה שאתה יודע אבל אם אתה לא יודע אז מה אתה לא תירשום?

 

[מָנְווֶה סוּלִימוֹ]

דוגמא? מה למשל היה עולה לך בראש בלי

להיות מושפעת משום דבר? מעצם זה שאת בוחרת לכתוב/לדבר/לעסוק במשהו, את כבר מניחה לגביו משהו... גם אם הייתי כותב עכשיו על עולם סוריאליסטי (או אנ-ריאליסטי...) והזוי לחלוטין, תמיד היה איזשהו קשר למציאות שלנו, שאני חי בה... או שאולי לא?... נדמה לי שאני מתחיל לרדת לסוף דעתך. האם אפשר לתאר משהו כזה (בכתב/ציור/מה-שלא-יהיה) כמות שהוא, בלי שום ניסיון להבהיר לאחרים מה הדבר הזה שאין לו שום אחיזה במציאות? או שאולי עצם המונח תיאור מחייב את ההבהרה: לתאר משהו = להסבירו במונחים שהנמען שלך יוכל להבין. מעניין.

 

[אוווווווווווווווווף]

התאור לא מחייב הבנה

אתה יכול לתאר משהו בלי לגרום להבנה נגיד אני רושמת (זכויות להילה) בננה לך תבין למה התכוונתי אתה יכול לנחש או אם נגיד אני יוצרת יצירה אבסטרקטית ולך תבין למה היתכוונתי

 

[מָנְווֶה סוּלִימוֹ]

גם אם לא התכוונת לבננה ממש../images/Emo94.gif

נשאלת השאלה: האם המונח בננה שאליו את מתכוונת הוא משהו שאני מסוגל להבין? כי גם אם בננה זה חפץ/חומר/יצור שנגיד קיים ביקום אחר, שאני לא מסוגל אפילו לדמיין איך הוא נראה ושעבורי הוא בלתי-נתפש לחלוטין - עדיין אפשר להחיל עליו איזשהם מונחים בסיסיים שאני מכיר. קנה-מידה, צורה, מבנה, תוכן, אופי, תכלית ומשמעות... משהו!?!? או שמא אי אפשר?...

 

[אוווווווווווווווווף]

לא ממש

אתה תיתפוס את הבננה כ- בננה לפי המושגים שלך שזה אותו פרי צהוב כך שלא משנה איך או למה אני אתכוון התמונה של הבננה שאתה מכיר לא תרפה מימך

 

[ילד קטנטן]

אוווףף נו זה לא חוש אבל.....

כמו שאת לא יכולה לישמוע משהו בלי שיהיה קול ככה גם את לא יכולה לחשוב על משהו בלי שיהיה על מה לחשוב צורה או קול או צליל וכל הצורות או הצלילים או הקולות הם מהחיים שלך זה הכוונה אפשר לעוות את המציאות אבל אי אפשר לחשוב על משהו מכלום

 

[אוווווווווווווווווף]

נכון

שאין דבר כזה בא מכלום ואבל הדבר הזה שהוא בתוכו לא חייב להיות מציאותי וא לו חייב להיות מקושר לסופר הוא יכול לכתוב סתם משהו בלי קשר לכלום (כלומר עם אבל לא קשר שנתפס כקשר) ואז הדבר שהוא כבת לא קשור אליו חוץ מהעובדה שהוא ראשם את זה אבל זה גם לא קשור למציאות כי המציאות היא של כולם ולא המציאות שניתפסת על ידיו (איך שהוא רואה את המציאות)

 

[shabaz]

למה אתם טיפשים?

אוף... בולבול...לכי תפסי. המציאות היא כן פרספקטיבה של כל אדם. אדם הוא פסימי לגבי המציאות ואדם אחר הוא אופטימי. יש להם פרקספקטיבה שונה על אותה מציאות נכון? אז למה שלא יהיו דברים שמושפעים מאותם פרספקטיבות? למשל חרא מהולל בעליל- יכולים להציג אותו בטקטיקה רבת אמצעים ולהפך.

 

[neko]

אני חושב שאם רוצים לראות אם אכן

ההגות האנושית מסוגלת באמת "להמציא", צריך ללכת לאלו שנחשבים ממציאים גדולים. טולקין המציא את הפנטזיה המודרנית - את כל האלפים בעלי האוזניים המחודדות, הקוסמים בעלי הכח העצום, עצים הולכים, גמדים עם גרזנים, טבעת מכושפת שמעלימה אותך... אבל בכל זאת, כל הדברים הללו הם עיוותים קטנים של המציאות - האלפים הם בסה"כ נורבגים עם אוזניים מחודדות. הקוסמים הם אנשים שכנראה פשוט למדו קצת כימיה. העצים ההולכים הם שילוב של עץ ואדם. הגמדים הם אנשים קטנים. הטבעות היו קיימות הרבה לפני, והרצון ליכולת להעלם טבוע במין האנושי... מישהו אחר ש"המציא את הגלגל" היה אסימוב - עם הסיפורים על אוטופיות בהן הרובוטים משרתים את האנשים, ועם זאת בעלי רגשות. גם כאן מדובר בעצם על שילוב של אדם ומכונה. גם הציור הסוריאליסטי האדיר של דאלי עם השעון הוא בסה"כ ערבוב של פני אדם, שעון, ו"התעללות" בהם ע"י הדמייתם לנוזל חצי מוצק. אין מקוריות אמיתית, פייס איט. אנחנו מין שגווע להשראה.

 

[shabaz]

נכון.

והערת אגב-טולקין מסריח...לפי דעתי. הספר שלו "ההוביט" מקצין לגמרי בתיאורי הנוף שלו. כמה אפשר לשמוע על רכסי הרים רחוקים ונחלים ונהרות וכל זה?! יש יותר נוף מהרפתקאות... אם הוא היה מצמצם את זה, היו לו רק 100 עמודים לפי דעתי...

 

[neko]

פליי-ביי שוט אחד בניו זילנד הספיק

לכסות את כל תיאורי הנוף שבעולם... סרטים מדהימים.

 

[shabaz]

הבננה שכביכול

קיימת במציאות אחרת, או שלא. היא דבר שמושפע מן המצאיות. למשל דרקון <<למקרה שתרצו להגיע לזה בסופו של דבר>> זה כביכול יצור דמיוני <<למרות שיש אומרים שהוא אמיתי>> הוא יצור שנוצר, לכו תדעו מאיזו פרספקטיבה. יכולים לומר שזה נוצר כדי להמחיש לאנשים על רוע. על איך שהם כביכול יורקים אש רעה ומורשעת בעליל. הבנתם את הכוונה.