"אם יש גן עדן"

אשבל1

New member
"אם יש גן עדן"

כבר מספר פעמים בעבר סיפרתי כאן כמה חסר לי המקום הבטוח הזה(חוץ מהבית שלי)שאפשר תמיד ללכת אליו, בכל שעה, כשעצובים, כששמחים, הבית של אמא, להתחמם, להתפנק,לקבל אהבה ללא גבולות, ללא תנאים..... והנה היום בבוקר הסעתי את הבן שלי לגן, הייתי במצב רוח טוב, וברדיו התנגן לו שיר שכל כך הזכיר לי את הצורך הזה והדמעות זלגו.... ונאלצתי להגיע לגן עם עיניים אדומות(כל כך לא אוהבת שרואים מה עובר עלי) "אם יש גן עדן" מילים ולחן: דורון מדלי ביצוע:אייל גולן יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות רגעים נגמרים ההסברים רק הלב עובד שעות לכסות את הדמעות אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי ואת פצעי וקחי אותי אליו אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור הביתה,אל ביתי כמו שהיה בילדותי קורא לך-אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור אלי ואל דמותי שלא אצא מדעתי יש רגעים לא יודע מה עושים מול עיניים אדומות מול גבהים ותהומות רגעים שהכל נשבר בפנים וכולם אומרים תפילות ואני מלא קללות אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי, את כאבי וקחי אותי אליו אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור הביתה, אל ביתי כמו שהיה בילדותי קורא לך-אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור אלי ואל דמותי שלא אצא מדעתי
 

כיסוף H

New member
ריגשת אותי אשבל

תזכרי שכולנו אוהבות אותך ומחבקות אותך וכמובן מודות לך על התמיכה המתמדת שלך כאן.
 
הפעם הראשונה ששמעתי את השיר זה יה בהמתנה

נעימה של אח שלי וזה שיר שנכנס לנשמה....כל פעם שאני מתקשרת אליו הדמעות רוצות לצאת...זה שיר כל כך נכון וכואב....איך מאמי קבלי המון חיבוקים ונשיקות אוהבת עד מאוד שירוש!!!
 
אחד מהשירים המרגשים...

אמנם נכתב ממקום אחר.. בזמן מלחמת לבנון 2.....על חייל/ים שרואה/ים כ"כ הרבה. ועדיין ,המילים האילה נוגעות בנו. אישית-אני יודעת על מה נכתב השיר,ועדיין כשאני שומעת אותו..."אמא" זה מה שעובר בראשי... שבת טובה לכולנו.
 
באמת???

לא ידעתי שהוא נכתב על מלחמת לבנון השניה... אולי את יכולה לספר קצת יותר על כך...? האמת, שהעובדה הזו ממש מקלה עליי... בדרך כלל אני לא מסוגלת לשמוע שירים על אמא, זה פשוט מעצבן אותי.. אבל עכשיו כשאני יודעת שהוא בכלל נכתב על משהו אחר יהיה קל יותר להאזין לו בצורה אוביאקטיבית..
 

fox28

New member
שיר מדהים

גם אותי השיר הזה מרגש מאוד יורדןת לי דמעות כשאני שומעת אותו אני מפנטזת להשמיע אוו לזכרה של אמי ז"ל בחתונה שלי (כשתהייה כזו) מיכל
 
תחושת הבית

גם לי כל כך חסרה התחושה הזו של לבוא לבית שבו אתה יכול פשוט להיות! לבוא לבקר, לשבת, לקשקש, לקרוא עיתון, להתפנק, בלי גינוני נימוס וקודים חברתיים ... ואני מדברת כרגע על עצמי כבן אדם בוגר, לא כילדה. גם לאדם בוקר יש את הצורך שלו שיהיה לו "מקום מפלט" כזה כמו שתיארת. עם אמי לא הספקתי להגיע לשלב הזה, אבל עם סבתי, שגידלה אותי כן. לפני כמה זמן ספרתי לאבי שיבדל"א כמה אני מתגעגעת סתם ללכת לממה [כך קראנו לסבתא שלי] ופשוט להיות אצלה. סתם לשבת ... להיות ... כמובן שאני מבקרת אצלו ואצל זוגתו, וכשאני באה לבד - יש בזה חלק מתחושת הביתיות [כשזה עם בן זוגי זה תמיד איכשהו פחות בלתי אמצעי]. זה מתקרב. ובכל זאת, אני לא יכולה לקחת את זוגתו כל כך כמובן מאליו ו"לעשות מה שאני רוצה" ...
 
הבית שלי הלך עם אמא../images/Emo219.gif

הבית שאבי גר בו הוא ביתי היחיד שהיה,נולדתי בו וגדלתי בו וממנו יצאתי לביתי.... אימי שחלתה במחלה כשהייתי בגיל 12 ועד לפני 3 שנים היותה מוקד מרכזי למשפחתה המורחבת ולי אחיר שהתחתנתי.היה ברור שאחרי העבודה אני הולכת לאמא...מכינה צהריים ופשוט שם....גם בהריון הראשון שהאיש הלך למילואים חזרתי לשם לתקופה קצרה והיה כיף...כשילדיי נולדו היה ברור שהשגרה היא לאסוף אותם מהמסגרות ולהגיע לאמא...ככה שיצא שהייתי בביתי שלי שעות ספורות ביממה.... חודשיים וחצי לפני שאמא הלכה היא עברה לגור אצל סבתא שלי...אמה...וגם לשם הייתי מגיעה אבל לא מספיק....ואחרי זה חודש וחצי בבית חולים שלשם הייתי מגיעה יומיום אבל לבד... אחרי השבעה.....הבית של הוריי הפך זר לי....לא יכולתי לשאת את ההגעה לשם...וחיפשתי מפלטים אחרים.עד שממש הפסקתי להגיע למרות שנורא רציתי.....האובדן הזה של מקום מפלטי פשוט גמר אותי ברמות קשות וזה עדין ממשיך... לאחרונה אני מרבה להגיע עם ילדיי שנהנים מאוד מאבי ומפינוקיו אבל אני לא ממש מרגישה שייכת.... למי שהגיעה לכאן....תודה על הסבלנות... ההומלסית
 
כל הרצונות הכי פנימיים וטבעיים - בשיר אחד

לא עובר יום בו אני לא חושבת בדיוק על זה. תודה אשבל על השיר הזה כאן!
 
למעלה