אם החיים הם בית ספר

[ה מוזה]

אם החיים הם בית ספר

בהנחה שהשתתפתם עד כה בכמה וכמה שיעורים

מהו לדעתם השיעור הכי חשוב ? ומהו השיעור שהייתם מוותרים עליו,אם בכלל יש כזה ?

 

[seaגל]

../images/Emo22.gif

החשוב ביותר לדעתי- אהבה ללא תנאי... מוותרת על שיעורים שנלמדו באמצעות אלימות והתעללות...

 

[schlomitsmile]

נדמה לי, שאין שיעור אחד זה שתי-וערב של שיעורים. הסה"כ שלהם, הוא העניין. ולכל אדם, "תוכנית הלימודים" שלו, כדי להביא את נישמתו החד פעמית, לנירוואנה המיוחלת,לשלמות הפנימית, למדרגה הרוחנית העליונה, שאחריה כבר לא צריך להיוולד, לחזור לבי"הס הזה. אם אני מנסה לפרוט את זה לפרטים, למנות שיעור שיעור, מאלה שלמדתי, זה נשמע לי ריק. ולכתוב את המכלול? אולי יום אחד, כשיהיה לי כח...

 

[ה מוזה]

אז בעצם את אומרת

שכל השיעורים חשובים ? גם הכואבים ביותר? גם אלו שפוגעים ? אין שום שיעור שהיית מוכנה לוותר עליו ?

 

[schlomitsmile]

ברגע שהגדרתי משהו כשיעור נובע מכך, שהוא העשיר אותי, גם אם הכאיב לי. יש ציטוט יפה של הלן קלר:"אלה שרוצים את הקשת בענן, חייבים לשרוד קודם את הגשם". כמובן שיש גם סבל ופגיעה מנוונים. אבל אותם לא אגדיר כשיעורים. את ההבחנה, שהיא כלל לא פשוטה או חד-משמעית, יכול לעשות רק האדם עצמו. אותו סוג סבל, יכול להצמיח אדם אחד, ולשבור אדם אחר. למה? אולי בגלל ההבדלים בכוחות ביניהם, אולי בגלל שכל אדם מתייחס לסבל בצורה אחרת, ואולי גם- כי עבור אחד זה היה פרט מתוך "חומר הלימוד" שלו, והוא גם הגיע לשלב בו היה יכול באמת ללמוד מהסבל הזה, ואילו עבור חברו, זה סבל מיותר (השיעורים שלו לא קשורים לסבל הזה), ו/או הוא אינו מוכן ללמידה ממנו.

 

[ה מוזה]

אני חושבת שבזה הרגע

קבלתי שיעור

[אומנם כתבתי עם חיוך אך מתכוונת לכך במלוא הרצינות] לא ממש מצליחה להגיב לך על זה עכשיו כי כתבת דבר שאני אחזור ואקרא עוד הרבה פעמים יש במילים שלך המון תבונה גם אם בחלקם קשים לי להבנה [או יותר נכון קשה לי להשלים עימם וכאן השיעור כנראה ]

 

[seaגל]

אני חושבת

שלבית הספר של החיים יש מטרת על והשיעורים הם אותם שיעורים לכולם... השוני בין הלמידות נובע מכך שהמורה מחלק את השיעורים לפי הכיתה בה נמצא התלמיד....ומתאים את הדרך לכל אחד ואחת ולכן קיים השוני... אני לא חושבת שיש שיעור אחד חשוב יותר מהשני כל השיעורים מובילים אותנו לאותה מטרה..... החשיבות שאנחנו נותנים לאותו שיעור כביכול החשוב ביותר שנראה לנו נובע מהמקום בו אנחנו נמצאים כרגע......

 

[sשיר]

[למרות שאני ה- מבריזנית]

אני חושבת ששיעור מאד חשוב, הוא לא לוותר. אף פעם על אף אחד. בעיקר לא לוותר על עצמך [ולעצמך] אבל חשוב לא פחות הוא הוויתור כי לפעמים כשמוותרים על דברים, יש הרבה יותר מקום לעצמך לוותר על דברים שמכבידים על תיק המסע [גם אם נראה שבלעדיהם ההישרדות היא בלתי אפשרית] תיסבכתי? חח לא נורא, גם אותי. ומשום מה כמעט שלחתי בלי השאלה השניה במבט לאחור [ובתקופה עם מבט קדימה] לא הייתי מוותרת על אף שיעור. אולי מוותרת על כל ההפסקות המיותרות שעשיתי לי עכשיו באמת לילה טוב

 

[ה מוזה]

../images/Emo127.gif../images/Emo20.gif../images/Emo23.gif../images/Emo62.gif

אהבתי,אהבתי . [מפנימה]

 

[רקדנית הרוח...]

החיים הם בית ספר, בהחלט.

זה בית ספר מיוחד... מצד אחד,בית ספר "בעל כורחך", ללא בחירה אישית של הלומד, מצד שני יש שיעורים אליהם אתה נכנס במודע ומתוך בחירה. השיעור הכי חשוב שלמדתי הוא "אם אין אני לי- מי לי". במובן של האדם כלפי עצמו, הפירגון העצמי, הקבלה העצמית והעזרה לעצמך, כי אין גמדים קטנים שיבואו בלילה ויעשו הכל במקומך

בעצם, כשאני חושבת על זה.. אני עדיין בעיצומו של השיעור.. הלוואי והייתי בסופו.. הייתי מוותרת בחפץ לב על האכזבות, אני לא עומדת בהן- הן מפילות אותי לקרשים כל פעם מחדש. ואם זה היה תלוי בי- הייתי נרשמת רק לשיעורים מהצד המואר של הירח

עד כאן לשאלתך.. הגיג אישי: אני בכלל חושבת שהחיים הם סחר-מכר.. מין חנות כזאת. חנות שבה אתה משלם על כל דבר, לכל יש מחיר. מחיר האהבה- שמחה מחיר השנאה- לב קר מחיר ההתנשאות- בדידות פעם קראתי את זה באיזשהו מקום: "בחנות של החיים קונים- ומשלמים אפילו אם את המחיר לא רואים".

 

[e me alma]

החיים זה טיול בהרים ולפעמים אנחנו

על ההר ולפעמים בואדי ,לפעמים עולים לראות מלמעלה לאן ממשיכים וחייבים לרדת למטה כי רק שם יש מים ,בואדי. באופן כללי אני מאוד מאמינה בזעזועים , אני חושבת שיש מקום לקבל בברכה כל שיעור וכשהוא בא בזעזוע תמיד זה יותר קשה אבל שמתי לב שזה תמיד מניב פירות משמעותיים יותר . לפעמים אנחנו זקוקים לניעור היטב לצאת מהקיבעון המחשבתי שאנחנו שרויים בו..

 

[akazw]

מעגליות

כל השעורים הם חשובים, אך הכי חשובה בעיניי היא ההקשבה והלמידה העצמית שלי, הצמיחה וההעצמה שאני עושה עם כל שעור שאני עוברת, גם הקשה ביותר, מלמד אותי משהו, עלי רק להקשיב.... היום 21 ביוני הוא היום הארוך בשנה, יום ההיפוך בו שיא האור מתחיל לרדת לקראת החשכה והמעמקים, כחלק מהמעגל והמחזוריות בחיים, כחלק מהטבע. הניגודים חיים ומוות , שמחה ועצב, הצלחה וכשלון הם חלק מהטבע וחלק ממני, נמצאים בתוכי וחלק ממהותי. הקשבה להם וקבלתם הם שעור חשוב בעיניי. אקא

 

[עזר כנגדו]

השיעור הכי חשוב הוא ללמוד לאהוב../images/Emo140.gif

ו...לא הייתי מוותרת על אף שיעור כי הכל הוא למידה. עזר כנגדו

 

[סטארגייט]

הייתי מוותר על כל כך הרבה דברים

וכל כך הרבה שיעורים אבל כמו שאמר ישראל שורק להשתנות אי אפשר אבל להתחיל מחדש אפשר גם בנשימה האחרונה

 

[אין ייאוש בעולם]

"אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון...

שאינו יכול לעמוד בו" נסיון = שיעור אני מאוד מתחברת אל דבריה של שלומית. לכל אחד יש את "תכנית הלימודים" שלו, ולפעמים כמה שנבקש להחליף מסלול או קורס לימודים, נדמה שלא יעזור - נצטרך ללמוד את השיעור הזה דווקא. מדוע? רק לאלוקים הפתרונות. אני באמת לא יודעת למה אחד צריך להתמודד עם שכול, ואחד צריך להתמודד עם מחלה קשה, ואחד צריך להתמודד עם הורים לא אוהבים, ואחד צריך להתמודד עם קשיים בפרנסה וכו' וכו'. לכל אחד יש את הניסיון שלו. לכל אחד יש את התיקון שלו. אבל אני מאמינה בכל לבי שהקב"ה רחום וחנון ויודע בדיוק מהם כוחותיו של האדם להתמודד עם הנסיונות שהוא מביא אל חייו. אני חושבת שאנחנו בעצמנו לא מודעים לכוחות שיש בנו, לכל מה שיש בתוכנו, ואולי הנסיונות האלה = השיעורים האלה, באים על מנת להוציא מתוכנו את הכוח הקיים בנו. אני לא יודעת אם זה רלוונטי בכלל לבקש לא להשתתף בשיעורים. נדמה לי שהאלוקים יושב שם למעלה עם מחברת גדולה ומסמן לנו חיסורים ואחר כך דואג לעשות לנו השלמות

כמו שמכרה שלי אמרה לי לא מזמן שלא משנה היכן תעבוד, תמיד תבוא לה איזושהי "בוסית מרשעת שתתעלל בה" וכל פעם היא עוזבת מקום עבודה כזה או אחר ונדמה שזה לא עוזר, כי בכל מקום עבודה חדש, היא תמיד נתקלת באותה הבעיה. את הנסיון הזה היא כנראה חייבת לעבור על מנת לתקן משהו בעצמה. אז כנראה שאין "פטורים" וכמו שאקא כתבה, חשוב מאוד להיות מודעים, חשוב מאוד להיות מודעים למה שקורה איתנו בנסיונות קשים יותר וקשים פחות. אין לנו שליטה על המהלכים בחיים, דברים יכולים לקרות בהרף עין ואין לנו על זה שליטה. אבל יש לנו היכולת לבחור כיצד להתמודד עם מה שקורה לנו. ולמי ששאלה כאן על ניהול והתנהלות... הנסיונות שבאים עלינו רק מעידים על כך שאין לנו שליטה על חיינו. "שליטה" זו אשליה. אבל זה גם לא אומר שהחיים שולטים בנו. זה אומר שלחיים ישנה זרימה משלהם והתנהלות משלהם, והחוכמה היא לדעת במצבים מסויימים לבחור לזרום עם מה שקורה מבלי להילחם. ולזרום מתוך בחירה ומתוך מודעות ולא כמו אדם שנכנע לייאוש ואומר "מה שיהיה יהיה, אין לי כבר כוח" לזרום עם מה שקורה ולנוע עם השינויים שנוצרים בעקבות השיעורים או "המכות" שקיבלנו ולהיות מודעים לאותו מקום שהגענו אליו בעקבות אותו שיעור.

 

[schlomitsmile]

מתחברת לדברייך- אולי לזרום, כמו שגולש מנוסה, יודע לא להלחם בגל, אבל מתוך התחברות אליו להגיע למחוז חפצו. ולעניין היכולת לעמוד בנסיון- למרבה הצער, יש אנשים שנשברים מהנסיון שנפל בחלקם.

 

[אין ייאוש בעולם]

את צודקת וזה באמת מצער

כי הרבה פעמים אנחנו לא מאמינים בכוחות שאלוקים יודע שטבע בנו. אנחנו לא מאמינים ש"נעבור גם את זה" אנחנו קטני אמונה בעצמנו, בכוחות שבנו, וזה באמת מצער לראות אנשים שלא מסוגלים לקום מ"מכה" להישבר - כולנו נשברים ומותר להישבר ואין מנוס מכך כשמקבלים מכות קשות. אבל אסור להתייאש, משום שהחיים כל כך דינאמיים והכל כל הזמן משתנה, וצריך סבלנות ולהבין שזה עניין של זמן והכוחות שוב יחזרו. אלוקים מאמין בנו. אנחנו צריכים להאמין בעצמנו.

 

[atmka]

תיקון קטן

שאין אלוהים

 

[spooni]

לדעתי ...

השיעור הכי חשוב הוא להתמודד עם הבדידות. אין שיעור שהייתי מוותרת עליו כי זה שיעור והוא מקדם אותי. אבל כן הייתי מוותרת על בדידות..ההרגשה ..המצב..וכו'