אם את חושבת
"אם את חושבת שבגלל אני מרגיש אליך משהו אני אהיה נחמד יותר- את טועה! זה בדיוק הפוך" הוא מסביר לי כשאני קשורה עירומה על כורסת איקאה (גאונים השוודים האלו) עם הישבן מופנה אליו לא מסוגלת לזוז כמעט לחלוטין. "דווקא בגלל מה שאני מרגיש אני אתן לך את כולי, בלי ויתורים. ואל תתבכייני!"
אני אוהבת את הרגעים האלו שבהם אני מרשה לעצמי להתפרק לגמרי.
לשנוא אותו בטירוף על הכאב ועל שזה מצחיק אותו ומהנה אותו להכאיב לי. לקלל אותו, לילל, לנסות לברוח, להבין שאין לי לאן, לעצבן ולהתגרות בו, להתחנן, לכעוס על החגורה ועוד יותר על המקל שכל כך כל כך קשה לי לסבול (-ועוד יותר על החשמל כוסאמאמק שלו!!). ולאהוב אותו בטירוף על שהוא מאתגר אותי, לא מוותר לי, לא נבהל ממני, לא מנסה לרצות אותי, על כל פעם שהשיניים שלו ננעצות בתאווה בבשר שלי, על כל פעם שהאצבעות, הפה או הזין שלו מביאים אותי לקצוות של העונג.
על כל פעם שהוא נותן לי את כולו ואני נותנת את כולי.
"אם את חושבת שבגלל אני מרגיש אליך משהו אני אהיה נחמד יותר- את טועה! זה בדיוק הפוך" הוא מסביר לי כשאני קשורה עירומה על כורסת איקאה (גאונים השוודים האלו) עם הישבן מופנה אליו לא מסוגלת לזוז כמעט לחלוטין. "דווקא בגלל מה שאני מרגיש אני אתן לך את כולי, בלי ויתורים. ואל תתבכייני!"
אני אוהבת את הרגעים האלו שבהם אני מרשה לעצמי להתפרק לגמרי.
לשנוא אותו בטירוף על הכאב ועל שזה מצחיק אותו ומהנה אותו להכאיב לי. לקלל אותו, לילל, לנסות לברוח, להבין שאין לי לאן, לעצבן ולהתגרות בו, להתחנן, לכעוס על החגורה ועוד יותר על המקל שכל כך כל כך קשה לי לסבול (-ועוד יותר על החשמל כוסאמאמק שלו!!). ולאהוב אותו בטירוף על שהוא מאתגר אותי, לא מוותר לי, לא נבהל ממני, לא מנסה לרצות אותי, על כל פעם שהשיניים שלו ננעצות בתאווה בבשר שלי, על כל פעם שהאצבעות, הפה או הזין שלו מביאים אותי לקצוות של העונג.
על כל פעם שהוא נותן לי את כולו ואני נותנת את כולי.
כמו תמיד!
