המשך העלילה
מה אתם חושבים? בסוף הגיעו הכינים. יום אחד הייתי אצל השגריר והוא הביא פולה כינים מנוסה. הוא כבר במקצוע מהמאה ה-15. הוא זה שפלה כינים למונה ליזה לפני שציירו אותה. היא היתה כל כך מבסוטה מהטיפול שהיא מחייכת עד היום. הוא שומר את הכינים שלה אצלו עד היום. ואומרים שהכינים שוות יותר מהציור. וכל לילה הוא שר לכינים "הוי כינמת שלי הוי כינמת שלי ההיית או חלמתי חלום". אז הוא פלה לשנינו. ואני ניצחתי. היו לי יותר. השגריר נעלב וקרא לי דרייפוס. איזה התנהגות זולא. פולה הכינים ממש התלהב מהראש שלי (גם המורה שלי בכתה א' התלהב) ואמר שכל כך הרבה כינים אפילו לנפוליאון לא היו. אמרתי לו בטח, הם כולם עברו לראש של ג'וזפין. ואז הוא אמר כשעיניו נוצצות. אחחח ג'וזפין, איזה ראש היה לה, ממש גן חיות. לא פלא שנפוליאון אהב אותה. כל פעם שהוא שיחק בשערה הוא הרגיש איך הוא מנצח את הגרמנים. ואז עברנו למלאכת הגירוד הקבועה. באותו יום היה לי גירוד בצואר שלא עבר. אז השגריר שאל, אולי גליוטינה תעזור? אמרתי לו שאני לא מת על זה. אז הוא הביא סרטן שעקץ אותי באותו מקום והגירוד עבר. ואז הוא אכל את הסרטן. כתוצאה מזה התחיל לו הגירוד בתוך הבטן. אז הוא הביא צפרדע חיה ובלע אותה, והיא קפצה לו בפנים עד שהגירוד נגמר. אמרתי לו אני לא מבין למה נעלבת מקודם. אולי לי היה גן חיות על הראש, אבל לך יש גן חיות בתוך הבטן. באותו יום חזרתי והתרחצתי והלכתי למקוה, וברכתי בכוונה, שלא עשני גוי.