אל תשאלו מה עשיתי לאמא עם ארבעה ילדים
איך ידעתי שישר תיכנסו יא סוטים.... המדובר על חברת הפורום שהיא אמא ל-3 בנים משגעים ולבת אחת מקסימה בעלת בייבי נינג'ה. בקיצור יש קורס של גידי בראשון והיא חששה מהנסיעה מהיכן שהיא גרה למגרש הכדורגל ליד הסופרלנד. אמרתי לה שאני אבוא צפונה והיא תיסע אחרי. טוב כאן התחלתי לעשות לה קונצים.... הראשון היה שאיחרתי באיזו רבע שעה כי טעיתי במחלף של כביש שש. ואז הגעתי אליה והיא הביע חשש ראשוני שנאחר. "איזה נאחר מה קרה לך" עניתי לה בביטול. בקיצור נוסעים נוסעים ואז נדלקה לי נורת הדלק. כיוון שאין לי שמץ כמה האיטלקיה יכולה להמשיך ללא שתייה אמרתי לעמיתתי כי נרד לחפש תחנה. נשבע לכם נסענו איזו חצי שעה בפקקים, בין מכוניות בשוליים כיכרות עד שהגענו לתחנה מצ'וקמקת בלוד. עכשיו הגברת כבר הציגה חוסר נוחות הולך וגובר כי היינו עשר דקות ממועד פתיחת הקורס. "אההההה" אמרתי בחיוך - "ממשיכים ואל דאגה". ויצאנו לכביש ואז ראיתי שיש קיצור לאפשרות פרסה ולא צריך לנסוע עוד קילומטר בפקק ואפילו הולכי רגל משתמשים בו. נכנסתי אליו וגיליתי חול עמוק... נו טוב - נזהרים ובמראה ראיתי שהאמא מראה סימני מצוקה. עכשיו המשכנו וההתעללות הבאה שלי היתה שכמו מטומטם פספסתי את המחלף לראשון והופה אנחנו בדרך לצומת אשדוד. יורדים ביבנה וחוזרים לכיוון ראשון ואז רואים את רכבות ההרים של הסופרלנד מרחוק. נוסעים ו.... הכביש נגמר. כאן היא תפסה עצבים חבל על הזמן, לקחה פיקוד והובילה אותנו ישר לחיקו של אלי פנגס ושאר המדריכים. לשאלתי מה היא פספסה אמרתי לה: "חששת לנסוע בתנועה אבל נסענו שעתיים בשיא התנועה, חשש מכביש מהיר ועשינו את כביש שש במהירות גבוהה מאוד יחסית למכונות שלנו, בנוסף גררתי אותך לתוך חול, כיכרות, שבילים - הרווחת קורס מקדים בחינם בגלל האידיוט הזה שקוראים לו מישל." ומה שהיה הכי מצחיק שהגענו בול כשההדרכה החלה בשטיק שלהם עם המים. עכשיו היא שם, אני הספקתי אימון שחייה ויוצא לשם להחזיר אותה. השאלה הגדולה לאן נגיע הפעם...
איך ידעתי שישר תיכנסו יא סוטים.... המדובר על חברת הפורום שהיא אמא ל-3 בנים משגעים ולבת אחת מקסימה בעלת בייבי נינג'ה. בקיצור יש קורס של גידי בראשון והיא חששה מהנסיעה מהיכן שהיא גרה למגרש הכדורגל ליד הסופרלנד. אמרתי לה שאני אבוא צפונה והיא תיסע אחרי. טוב כאן התחלתי לעשות לה קונצים.... הראשון היה שאיחרתי באיזו רבע שעה כי טעיתי במחלף של כביש שש. ואז הגעתי אליה והיא הביע חשש ראשוני שנאחר. "איזה נאחר מה קרה לך" עניתי לה בביטול. בקיצור נוסעים נוסעים ואז נדלקה לי נורת הדלק. כיוון שאין לי שמץ כמה האיטלקיה יכולה להמשיך ללא שתייה אמרתי לעמיתתי כי נרד לחפש תחנה. נשבע לכם נסענו איזו חצי שעה בפקקים, בין מכוניות בשוליים כיכרות עד שהגענו לתחנה מצ'וקמקת בלוד. עכשיו הגברת כבר הציגה חוסר נוחות הולך וגובר כי היינו עשר דקות ממועד פתיחת הקורס. "אההההה" אמרתי בחיוך - "ממשיכים ואל דאגה". ויצאנו לכביש ואז ראיתי שיש קיצור לאפשרות פרסה ולא צריך לנסוע עוד קילומטר בפקק ואפילו הולכי רגל משתמשים בו. נכנסתי אליו וגיליתי חול עמוק... נו טוב - נזהרים ובמראה ראיתי שהאמא מראה סימני מצוקה. עכשיו המשכנו וההתעללות הבאה שלי היתה שכמו מטומטם פספסתי את המחלף לראשון והופה אנחנו בדרך לצומת אשדוד. יורדים ביבנה וחוזרים לכיוון ראשון ואז רואים את רכבות ההרים של הסופרלנד מרחוק. נוסעים ו.... הכביש נגמר. כאן היא תפסה עצבים חבל על הזמן, לקחה פיקוד והובילה אותנו ישר לחיקו של אלי פנגס ושאר המדריכים. לשאלתי מה היא פספסה אמרתי לה: "חששת לנסוע בתנועה אבל נסענו שעתיים בשיא התנועה, חשש מכביש מהיר ועשינו את כביש שש במהירות גבוהה מאוד יחסית למכונות שלנו, בנוסף גררתי אותך לתוך חול, כיכרות, שבילים - הרווחת קורס מקדים בחינם בגלל האידיוט הזה שקוראים לו מישל." ומה שהיה הכי מצחיק שהגענו בול כשההדרכה החלה בשטיק שלהם עם המים. עכשיו היא שם, אני הספקתי אימון שחייה ויוצא לשם להחזיר אותה. השאלה הגדולה לאן נגיע הפעם...
