אל תעשה את זה
"אל תעשה את זה" אני אומר. אני שוכב על המיטה, על הבטן, וקורא. הספר מונח על הרצפה, והראש שלי מעליו. תנוחה מוזרה, אני יודע. פעם היית צוחק עלי. אבל מה לעשות שבערך מגיל 15 כל המיטות קצרות לי. "אל תעשה מה?" אתה מתמם. "אתה לא יכול פשוט להכנס לכאן כשאני קורא, וישר להכניס לי ידיים לתחתונים. אם אנחנו ונילים אתה צריך לבקש רשות קודם" אתה מגלגל עיניים. אני מתחיל להבין מאיפה הטינאייג'רית ירשה את ההבעה הזו. "טוב" אתה אומר "אני יכול בבקשה להכניס לך ידיים לתחתונים, יקירי?" "לא" אני אומר "אנחנו ונילים, אז הרצונות שלך לא גוברים על שלי. ואני קורא" "אוף" אתה מתלונן, רוכס בחזרה את המכנסיים "מתחיל להמאס עלי הקטע הונילי הזה" "זה בדיוק הרעיון" אני אומר, וחוזר לספר שלי.
"אל תעשה את זה" אני אומר. אני שוכב על המיטה, על הבטן, וקורא. הספר מונח על הרצפה, והראש שלי מעליו. תנוחה מוזרה, אני יודע. פעם היית צוחק עלי. אבל מה לעשות שבערך מגיל 15 כל המיטות קצרות לי. "אל תעשה מה?" אתה מתמם. "אתה לא יכול פשוט להכנס לכאן כשאני קורא, וישר להכניס לי ידיים לתחתונים. אם אנחנו ונילים אתה צריך לבקש רשות קודם" אתה מגלגל עיניים. אני מתחיל להבין מאיפה הטינאייג'רית ירשה את ההבעה הזו. "טוב" אתה אומר "אני יכול בבקשה להכניס לך ידיים לתחתונים, יקירי?" "לא" אני אומר "אנחנו ונילים, אז הרצונות שלך לא גוברים על שלי. ואני קורא" "אוף" אתה מתלונן, רוכס בחזרה את המכנסיים "מתחיל להמאס עלי הקטע הונילי הזה" "זה בדיוק הרעיון" אני אומר, וחוזר לספר שלי.