נמאס להתבחשש
New member
אל תי../images/Emo19.gif
הפאקינג בלוג שלי לא עולה כבר חמישים דקות, משל העמסתיו במיטב תמונות פרונו מאורגיית החזירים והאוגרים האחרונה. בוער לי הראש מעייפות, בוער לי הפרצוף מההסקה, ובוער לי בידים לכתוב. -לפני שתתחיל נהירה לבלוג ההוא, אין שם תמונות כלל, רק חירבושי שכל והרוב מוסתר, אבל חפשו בגוגל בטוח תמצאו שם. אורגיה כותבים עם אל"ף- הדשא כבר לא היה ירוק באותו יום, הוא קיבל צבעים צבאיים משהו, עירבוב של חום, צהוב וירוק, שלכת. סתיו. ואפילו לא סתיו של תוגה. לא נייחס לו את יומרנות ההתחדשות והרעננות, אבל גם לא הייתה בו בדידות ממלכתית ואחרת. סתיו כזה שתופס אותך בבוקר ברוח קרירה שמעיפה את העלים ויוצרת את המרבד היפה הזה, שמתלבשים יותר ארוך ויותר חם ומופתעים מטיפות בודדות שמותירות סימנים עגלגלים על הספסל בתחנה. יושב בתחנה, רגליו הקצרות מתנדנדות באי קצב, משקפי ענק ושיער שמסורק בצורה שנועדה להסוות קרחת גנטית אך מדגישה אותה ואת עליבות המסתיר. מעיל גמדים וצווארון משובץ שמציץ, חיוך ענק על השפתיים ומבט אוהב. היד הקטנה והשמנמנה שלו הייתה נתונה עמוק בתוך מחשופה הנדיב של מקרר בינוני שישב לידו, היא הייתה ענקית, ירכיים מרופדות, פרצוף מדושן ואהבה בעינים. והם התנשקו, הוא ליטף לה את השיער והיא ליטפה לו את הברכיים הזערעוריות. והאנשים הסתכלו, גיחכו, נגעלו, הרימו גבה, כי זה לא היה נראה אסטתי בכלל, לא מתקרב לזה אפילו על סף הפיפ-שואו. והתחיל לרדת גשם והיא פתחה מטריה והוא טמן את ראשו בחזה (החזה שלה, איך עושים מפיק?) זה היה כל כך יפה וכל כך סתווי..
הפאקינג בלוג שלי לא עולה כבר חמישים דקות, משל העמסתיו במיטב תמונות פרונו מאורגיית החזירים והאוגרים האחרונה. בוער לי הראש מעייפות, בוער לי הפרצוף מההסקה, ובוער לי בידים לכתוב. -לפני שתתחיל נהירה לבלוג ההוא, אין שם תמונות כלל, רק חירבושי שכל והרוב מוסתר, אבל חפשו בגוגל בטוח תמצאו שם. אורגיה כותבים עם אל"ף- הדשא כבר לא היה ירוק באותו יום, הוא קיבל צבעים צבאיים משהו, עירבוב של חום, צהוב וירוק, שלכת. סתיו. ואפילו לא סתיו של תוגה. לא נייחס לו את יומרנות ההתחדשות והרעננות, אבל גם לא הייתה בו בדידות ממלכתית ואחרת. סתיו כזה שתופס אותך בבוקר ברוח קרירה שמעיפה את העלים ויוצרת את המרבד היפה הזה, שמתלבשים יותר ארוך ויותר חם ומופתעים מטיפות בודדות שמותירות סימנים עגלגלים על הספסל בתחנה. יושב בתחנה, רגליו הקצרות מתנדנדות באי קצב, משקפי ענק ושיער שמסורק בצורה שנועדה להסוות קרחת גנטית אך מדגישה אותה ואת עליבות המסתיר. מעיל גמדים וצווארון משובץ שמציץ, חיוך ענק על השפתיים ומבט אוהב. היד הקטנה והשמנמנה שלו הייתה נתונה עמוק בתוך מחשופה הנדיב של מקרר בינוני שישב לידו, היא הייתה ענקית, ירכיים מרופדות, פרצוף מדושן ואהבה בעינים. והם התנשקו, הוא ליטף לה את השיער והיא ליטפה לו את הברכיים הזערעוריות. והאנשים הסתכלו, גיחכו, נגעלו, הרימו גבה, כי זה לא היה נראה אסטתי בכלל, לא מתקרב לזה אפילו על סף הפיפ-שואו. והתחיל לרדת גשם והיא פתחה מטריה והוא טמן את ראשו בחזה (החזה שלה, איך עושים מפיק?) זה היה כל כך יפה וכל כך סתווי..