אל תזוז

אל תזוז

אל תזוז, אמרה כשהתחלתי לפשוט תחתוניי לקראת מקלחת הבוקר שלי.
לא הספקתי לומר "ג'ק" ואפילו לא לחשוב "רובינזון", וידה לפתה את פלח ישבני הימני תוך שציפורניה ננעצות בבשרי כמבקשות להסיר קליפת פרי.
אצבעותיה החלו ללוש ותוך כך לפעור אט-אט את חריץ ישבני תוך שאצבע תועה מתחילה לגלוש
סביב ולהחליק כמו מריחה את חולשתי הנפערת למגעה ומתמסרת לתנועותיה הקלות ה"טועות"
פנימה מדי פעם כבהיסח דעת וגוף.
אגני המתפתל מבשר לה להמשיך ולחדור בתנועות ארוכות וממושכות יותר ויותר. ככל שעיניי נעצמות לפרקי זמן ארוכים יותר היא כבר בוטחת בהתמסרותי המוחלטת אל מגעה הרוכש ביטחון גובר, ככל שהיא מעמיקה באצבע יד ימין מתעצמת אחיזת יד שמאל שלה בפלח ישבני השמאלי וציפורניה ננעצות בבשרי.
לשוני המשתרבבת וגניחותיי הגוברות מעודדות אותה להרפות לרגע ולהשכיבני על גבי תוך שהיא עולה עליי וגופה מטפס בחיכוך נעים עד שהיא מתמקמת עם פניה לקיר: ראשי בין רגליה . החום הנפלט מבין ירכיה מאייד את שארית שפיותי . הלחות בה פוגשות שפתיי מרמזת להן להיפתח. לשוני מתחילה לסחרר את אגנה המתנועע כקרוסלה בראשית סיבובה, עד שרטיבותה מגבירה תאוצה.
- רגע. אני רוצה שתרדי.לא יכול לנשום.
- שלא תעיז אפילו לחשוב על זה !
היא מהדקת ישבנה ומכווצת שרירי רגליה שלופתות בראשי שנטמן בתוכה עמוק . החום שנפלט מרגיש לי ממש כאילו קברוני תחת ערימה של חול לוהט. למזלי, זיעתה הזורמת כמו פלג של נחל, מצנן את חום גופי העולה ויורד ככל שרכיבתה מתעצמת בקצב מטריף את חושיי במערבולת תשוקתה הנוטפת מבין שפתיי אל סנטרי המזדקר .
 
למעלה