אל תבואו לטכני.
זה לא מה שאתה חושבים. אל תבואו. דשא בכל מקום, מדריכים נחמדים, חניכים שעוזרים ומלווים אתכם, כיתות נקיות, חונכות לכל מי שצריך, משמעת. הכל נגמר ביום הפתוח. הכל סתם תפאורה- זה לא אמיתי. אל תשלו את עצמכם. הדבר היחיד שנשאר לעוד חודש זה הדשא. אחרי שנה וחצי במקום הזה הבנתי שזה לא מה שחשבתי. הרבה זמן לקח לי לעלות על זה אה? אני חפה מפשע. לא ידעתי. אתם יודעים! אל תבואו לטכני! להיות כפופה לאיזה ילד כאפות בן 18-19 שלא יודע כלום מהחיים שלו. שלא אכפת לו מכלום. שכל היום יושב מול המחשב ומשחק סוליטייר. אני בובה. הם עושים בי מה שבא להם. למה הבאתי את זה על עצמי? לכל מי שרוצה לבוא לטכני או בעצם למי שלא יודע מזה הטכני תדעו מה שאני לא ידעתי- לימודית לא הרווחתי כלום. בסוף כיתה יב' לא יוצאים עם משהו שאין לאף אחד אחר. נכון, אפשר להמשיך יג'-יד'. אבל כל אחד יכול לעשות את זה. בלי שום קשר לטכני. לא הגיוני אה? זו האמת! חדרים מגעילים. חסרי חיים. בלי צבע. תקרה מתקלפת. שירותים מלוכלכים (ברמה שאי אפשר לנקות). כסאות שבורים. מיטות מגעילות. נכון אפשר לעמוד בזה, אבל אחרי שנה+- זה נמאס. בנות- להיות 2 בכיתה נראה לכם כיף? מדמיינות שכל הבנים יהיו סביבכם? אז"ש. הם ישנאו אתכן כל כך. למה? כי אתם בנות. כי אתן עושות פחות עבודה שחורה. "כי יש לכן פרוטקציות". שטויות! ללכת כל יום על מדים.. מגניב אה? לא צריך לעמוד שעות מול הארון.. בולשיט. עוד לא ראיתי מקום שבו בנאדם חולה-מת ולא מאמינים לו. זה רק בטכני. הטכני הפך אותי לבנאדם דכאוני. לבנאדם שנשבר. לבאנדם שבכל דבר טוב מנסה למצוא את הרע- בטוח דופקים אותי איפשהו. אני יודעת שזה לא יעזור לכם- האנשים החופשיים. אתם תבואו. כמו שלי אמרו הבאר-שבעאים: "דברי איתנו כשתיהי ביא'" הנה, אני ביא' ואני מדברת. תברחו! *לא כל המדריכים קיבלו כאפות, יש כאלה שלא יודעים לשחק סוליטר ולא כל הכסאות שבורים*
זה לא מה שאתה חושבים. אל תבואו. דשא בכל מקום, מדריכים נחמדים, חניכים שעוזרים ומלווים אתכם, כיתות נקיות, חונכות לכל מי שצריך, משמעת. הכל נגמר ביום הפתוח. הכל סתם תפאורה- זה לא אמיתי. אל תשלו את עצמכם. הדבר היחיד שנשאר לעוד חודש זה הדשא. אחרי שנה וחצי במקום הזה הבנתי שזה לא מה שחשבתי. הרבה זמן לקח לי לעלות על זה אה? אני חפה מפשע. לא ידעתי. אתם יודעים! אל תבואו לטכני! להיות כפופה לאיזה ילד כאפות בן 18-19 שלא יודע כלום מהחיים שלו. שלא אכפת לו מכלום. שכל היום יושב מול המחשב ומשחק סוליטייר. אני בובה. הם עושים בי מה שבא להם. למה הבאתי את זה על עצמי? לכל מי שרוצה לבוא לטכני או בעצם למי שלא יודע מזה הטכני תדעו מה שאני לא ידעתי- לימודית לא הרווחתי כלום. בסוף כיתה יב' לא יוצאים עם משהו שאין לאף אחד אחר. נכון, אפשר להמשיך יג'-יד'. אבל כל אחד יכול לעשות את זה. בלי שום קשר לטכני. לא הגיוני אה? זו האמת! חדרים מגעילים. חסרי חיים. בלי צבע. תקרה מתקלפת. שירותים מלוכלכים (ברמה שאי אפשר לנקות). כסאות שבורים. מיטות מגעילות. נכון אפשר לעמוד בזה, אבל אחרי שנה+- זה נמאס. בנות- להיות 2 בכיתה נראה לכם כיף? מדמיינות שכל הבנים יהיו סביבכם? אז"ש. הם ישנאו אתכן כל כך. למה? כי אתם בנות. כי אתן עושות פחות עבודה שחורה. "כי יש לכן פרוטקציות". שטויות! ללכת כל יום על מדים.. מגניב אה? לא צריך לעמוד שעות מול הארון.. בולשיט. עוד לא ראיתי מקום שבו בנאדם חולה-מת ולא מאמינים לו. זה רק בטכני. הטכני הפך אותי לבנאדם דכאוני. לבנאדם שנשבר. לבאנדם שבכל דבר טוב מנסה למצוא את הרע- בטוח דופקים אותי איפשהו. אני יודעת שזה לא יעזור לכם- האנשים החופשיים. אתם תבואו. כמו שלי אמרו הבאר-שבעאים: "דברי איתנו כשתיהי ביא'" הנה, אני ביא' ואני מדברת. תברחו! *לא כל המדריכים קיבלו כאפות, יש כאלה שלא יודעים לשחק סוליטר ולא כל הכסאות שבורים*