זו דרך אכזרייות
מתוך דברי הרמבם הלכות תענית פרק א סימן ג' אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית--הרי זו דרך אכזרייות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו--אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. ואני שואל הרמב"ם שפיקח היה מה ראה לשטות זו? הרי סותר את עצמו מניה וביה, הרי בתחילת דבריו הוא מדבר על מצב חריג שמחייב להתפלל במיוחד ולקבוע צום כדי לרצות האל הזועם, ומצד שני הוא אוסר לראות מצבים חריגים כנורמאליים, נניח תמותת אנשים בתאונות דרכים שהסטטיסטיקה מדברת על כשלוש מאות חמישים הרוגים, אז לפי הרמב"ם צריך לעשות יום תפילה כל השנה כדי לעצור את המגיפה כי אם לא כל הרי שזה מדרכי אכזריות? ואם המספר ירד ל150 הרוגים ? עדיין לא יספיק לו למרות שבכל העולם המצב הרבה יותר גרוע? כאן ניתן לראות אדם חכם שבין את הפלונטר הדתי בו הוא נמצא, ורק גאוותו ועיקשותו גרמו לכך שיכתוב דברי הבל הללו (בסופו של דבר הבעיה שלו היית עם האינטלקטואלים הנכריים שכל הזמן נשפו בערפו).
