Ricca
אני די נהנה לקרוא את הודעותייך. לדעתי את כשרונית. להערכתי יכלתך הספרותית נחותה אמנם מזו של קפת, אבל מבחינת האינטלקט אפשר שאת עולה עליה. היא לדעתי דוגמה לכשרון ספרותי גדול, עם אינטלקט שאינו מתאים לרמת כתיבתה. ייתכן שהיא פקחית הרבה יותר מהמשתקף בהודעותיה, אלא שהאופי השרוט שלה משבש את יכלתה בתחום זה. היא אמנם כתבה שנפשי מסוכסכת וגו' אני לא זוכר את הנוסח המדוייק, אבל למרות שאכן עברתי זמנים שאינם תורמים לבריאות הנפשית יש לי הרגשה חזקה שהיא נתונה במשבר לא קל. יכולתי אפילו להזדהות איתה ולחבב אותה, לו רק נתנה לי הזדמנות, מפני שאני לא נוטה לנטור טינה לטווח ארוך, ויש לי חולשה לבני אדם כשרוניים. זו הסיבה שאני עדיין מופיע כאן - לא מתוך נקמנות, לא רשעות להכעיס אלא פשוט אהבה להיות במחיצת אנשים כשרוניים, ואמונה שאולי בכל זאת הקונפליקטים יבואו על תיקונם. סיבה נוספת שמושכת אותי הנה היא סקרנות עמוקה, מפני שבאמת לא ברור לי מדוע קבוצת אנשים לא טפשים ברובם, כועסים כל כך על אדם (אני) שנכנס לכאן בתום לב מתוך רצון להתבטא בפני אנשים שיש להם יכולת להעריך כושר ביטוי, ויש לי כושר ביטוי טוב, לפחות בתחום זה אין לי ספקות. אני גם אינטיליגנטי במידה מספקת. אני יודע זאת. הסקרנות אינה רק עניין אנתרופולוגי גרידא. הפגיעות שספגתי, חדרו - לפחות חלקן - לנפשי, ואף שמבחינה ראציונלית סבור אני שאין בהן היגיון, בכל זאת ישנה ציפור קטנה מתחומי רגשותי המבליחה ומקישה במקורה על הראציונאל, ומטילה ספק עיקש ביני לבין עצמי. אולי באמת יש אצלי איזה עניין הזקוק לטיפול ולשינוי. אולי אמצא אצלכם בין השורות איזה תובנה שלי על עצמי, שזה עניין מועיל בדרך כלל. העצות שקיבלתי מכם היו בחלקן הגדול בסגנון פוגעני, מלוות בהערות על כך שאני משעמם, חסר חן, מתחזה לאינטלקטואל, בעל נפש מסוכסכת וכיוצא בזה. איזה תיקון יכול אדם בוגר לעשות בסגנונו כשמודיעים לו שהוא כותב באורח לא חינני? להיוולד מחדש? אז ככה, הרובד המוצהר של הטענות המושמעות נגדי אינו אמת ואינו הוגן ובעצם רובו מיועד לפגוע ולא לתמוך או לייעץ מתוך רצון לעזור באמת. לצערי נגררתי חרף עקרונותי הבסיסיים לשבץ בהודעותי דברים פוגעניים ונבזיים שאינם מוסיפים לכבודי בעיני עצמי. אבל אני רק בן אדם ולא מן הסוג של ישו או הבודהא, וכשעולבים בי אני בסופו של דבר יורד בעצמי לסגנון הזה. זו לא התנצלות, כי זוהי התנהגות טבעית. מאידך יש בי צער על כך. אבל עין חדה יכולה לעיתים לזהות בין השורות באותו רובד מוצהר ופוגעני, מהי באמת הסיבה לכל זאת. בהחלט ייתכן שמשהו בכתיבתי כאן מושך אש וניתן לשינוי. בעבר כשכתבתי בפורומים שונים ובכלל, זכיתי תמיד לאהדה ולעיתים לאהבה. קל מאוד לפיכך להטיל את האשם בחברי הפורום, וכבר הוכח פעמים רבות כי קבוצת אנשים מסויימת מפתחת רשעות וחוסר אנושיות כלפי מישהו, בפרט כשהוא ללא תמיכה מאף אחד מהם. זה קרה אפילו אצל עמים שלמים. ההיסטוריה של העם היהודי היא דוגמה אחת מני רבות. מה בדיוק היו הגרמנים? מדוע רוב העולם המערבי שתק אל מול השואה? היכן היה האפיפיור המייצג אתיקה של חמלה, אהבת אדם וכיו"ב? מה היה עם שוויצריה באותה עת? והולנד הסמן הקיצוני של הליברליזם מאז ומעולם? האם לא הסגירו שם אזרחים הולנדיים יהודים לידי רוצחיהם? האם היהודים היו ה"אשמים" והנזקקים לתיקון? הרי מדובר גם ביהודים שכבר ויתרו על לאומיותם ורצו בכל כוחם להשתלב בארץ בה ישבו. אז זה קל וטבעי לקבוע כי מכיוון שבעבר הייתי תמיד אהוד בפורומים, ועתה אני מותקף ללא סיבה שאני רואה, הרי הבעייה היא בחברי הפורום שסובלים ממשהו. מאידך, שוב אותה ציפור מנקרת במוחי ושואלת: אולי בעבר התנהגתי אני עצמי שונה. אולי חל בי לאחרונה שינוי שכדאי לעמוד על טיבו? סוף סוף בני אדם עוברים לעיתים שינוי כזה או אחר. השכל אומר לי לוותר ולעבור למקום אחר, אוהד. ממילא איני מכור לאינטרנט, ורק השאלה הנוגעת למה שקורה כאן בפורום מחזיקה אותי יחסית הרבה ליד הנייד שלי, שדי קשה לקלוד בו. אבל הרגש, אותה ציפור חטטנית, מניעה אותי לגלות בין השורות את העובדות החבויות מאחורי המסיכות. הסקרנות מושכת ומושכת אותי לנסות לגלות תובנות על עצמי, תובנות שאפשר שלעולם לא אגלה, או אולי אינן קיימות כאן כלל. הוי סקרנות סקרנות, היא עלולה להיות עניין מועיל, ומאידך כבר נאמר: "הסקרנות הרגה את החתול" ביי ריקה או איך שאת קוראת לעצמך, ושמרי יופייך.
