אל פונצ'ו שבנהריה
באמצעיתו של השבוע, סתם כך ללא כל אתרעה מוקדמת החלטתי לקחת את זוגתי שתחיה ליום התרגעות בצפון הקר (לא היה קר בכלל אבל נעים מאד לעומת ההבילות של מישור החוף). אחרי שסגרתי עם הצימר על גבול לבנון לא רחוק מראש הנקרה התמקדתי בחיפושים אחר מקום אוכל מתאים שכן כמו שנאמר הצבא צועד על קיבתו ואני, אפילו שצה"ל כבר מוותר בקרוב על שרותי הטובים במקרה זה חייל למופת ותמיד מחפש את האוכל. אז אחרי חיפושים ושיטוטים נואשים במרחבי הגלקסיה הוירטואלית, שאלות לידידי אוהבי המזון והידיעה שהדרך חזרה, בייחוד לאחר שגמרנו בקבוק יין צריכה להיות קצרה התמקדנו בנהריה כטווח המועדף. ההמלצות הובילו אותנו בסופו של דבר לאל פונצ'ו. ביציאתנו מהצימר התקשרנו לשאול אם יש צורך להזמין מקום ונעננו שעדיף אז הזמנו. המלצרית שאלה מהיכן וכששמעה שאנחנו באים מאחד הצימרים שבאזור נידבה את המידע העלום שמגיעה לנו הנחה וכוס יין הבית. ראויה למיון העובדה שבכלל לא שאלנו והיא נידבה את המידע. לאחר שהזמנו מקום ציפינו למסעדה עמוסה אם לא מלאה אבל כשנכנסנו התברר לנו שאנחנו היחידים במקום. בהתחשב בעובדה שהשעה היתה תשע וחצי בערב לא נראה לי שהמסעדה סובלת מעודף תפוסה. ונעבור לחלק החשוב ביותר - האוכל. המנות הראשונות לא נראו לנו והחלטנו ללכת על הגריל המעורב שכולל את כל הבשרים האפשריים. עד שיגיע האוכל קיבלנו את הלחם הרגיל שחומם טוב במטבח וחמאה רכה שעורבבו בה תבלינים. שום דבר לא ראוי לציון מיוחד. בינתיים הגיעה קערת הסלט שמלווה את המנה העיקרית. כנראה שהטבח שכח את הרוטב בבית אחרת לא ברור לי מה עשו לו רע חבילת חסה עם קצת ירקות אחרים שבחר להשאיר אותם יבשים להחריד ומראים את גילם האמיתי. לשמחתנו הגיעה במהירות המנה העיקרית שכללה צוריסו, אנטריקוט, חזה עוף, שיפודי בשר ושיפוד ירקות. נראה שהבשר בא מפרה באיכות טובה שיישנו אותה טוב אבל, אבל, אבל - מה עם הטעם?? לא הצלחתי לפענח את השיטה שהצליחה להוציא את כל שאריות הטעם מהבשר. לאחר שכילינו את החלקים הפחות גרועים של מבחר הבשרים וקראנו למלצרית לקחת את השאר נזכרנו שאת תפוח האדמה המוקרם שהובטח ליד מנת הבשר בכלל לא קיבלנו אבל החלטנו לוותר על ההזדמנות לקבלו לאחר סיום הארוחה. מילה אחת טובה יש לי ילהגיד על יין הבית שקיבלנו. אני לא יודע מאיזה יקב או בציר הוא הגיע אבל היה באיכות טובה. המלצרית היחידה שהיתה שם גילתה עייפות מופגנת וכל בקשה שאכן מולאה בסופו של דבר היתה איטית מאוד. בפעם הבאה שנהייה בצפון ניקח את הסיכון של נהיגה ארוכה יותר בהשפעת האלכוהול ונדרים עוד קצת לאורי בורי. למחרת רצינו לדגום את העיסקית של אלומה אבל ארוחת הבוקר הדשנה שקיבלנו למרפסת הצימר מילאה אותנו מספיק עד הגיענו לאזור המרכז. עפר
באמצעיתו של השבוע, סתם כך ללא כל אתרעה מוקדמת החלטתי לקחת את זוגתי שתחיה ליום התרגעות בצפון הקר (לא היה קר בכלל אבל נעים מאד לעומת ההבילות של מישור החוף). אחרי שסגרתי עם הצימר על גבול לבנון לא רחוק מראש הנקרה התמקדתי בחיפושים אחר מקום אוכל מתאים שכן כמו שנאמר הצבא צועד על קיבתו ואני, אפילו שצה"ל כבר מוותר בקרוב על שרותי הטובים במקרה זה חייל למופת ותמיד מחפש את האוכל. אז אחרי חיפושים ושיטוטים נואשים במרחבי הגלקסיה הוירטואלית, שאלות לידידי אוהבי המזון והידיעה שהדרך חזרה, בייחוד לאחר שגמרנו בקבוק יין צריכה להיות קצרה התמקדנו בנהריה כטווח המועדף. ההמלצות הובילו אותנו בסופו של דבר לאל פונצ'ו. ביציאתנו מהצימר התקשרנו לשאול אם יש צורך להזמין מקום ונעננו שעדיף אז הזמנו. המלצרית שאלה מהיכן וכששמעה שאנחנו באים מאחד הצימרים שבאזור נידבה את המידע העלום שמגיעה לנו הנחה וכוס יין הבית. ראויה למיון העובדה שבכלל לא שאלנו והיא נידבה את המידע. לאחר שהזמנו מקום ציפינו למסעדה עמוסה אם לא מלאה אבל כשנכנסנו התברר לנו שאנחנו היחידים במקום. בהתחשב בעובדה שהשעה היתה תשע וחצי בערב לא נראה לי שהמסעדה סובלת מעודף תפוסה. ונעבור לחלק החשוב ביותר - האוכל. המנות הראשונות לא נראו לנו והחלטנו ללכת על הגריל המעורב שכולל את כל הבשרים האפשריים. עד שיגיע האוכל קיבלנו את הלחם הרגיל שחומם טוב במטבח וחמאה רכה שעורבבו בה תבלינים. שום דבר לא ראוי לציון מיוחד. בינתיים הגיעה קערת הסלט שמלווה את המנה העיקרית. כנראה שהטבח שכח את הרוטב בבית אחרת לא ברור לי מה עשו לו רע חבילת חסה עם קצת ירקות אחרים שבחר להשאיר אותם יבשים להחריד ומראים את גילם האמיתי. לשמחתנו הגיעה במהירות המנה העיקרית שכללה צוריסו, אנטריקוט, חזה עוף, שיפודי בשר ושיפוד ירקות. נראה שהבשר בא מפרה באיכות טובה שיישנו אותה טוב אבל, אבל, אבל - מה עם הטעם?? לא הצלחתי לפענח את השיטה שהצליחה להוציא את כל שאריות הטעם מהבשר. לאחר שכילינו את החלקים הפחות גרועים של מבחר הבשרים וקראנו למלצרית לקחת את השאר נזכרנו שאת תפוח האדמה המוקרם שהובטח ליד מנת הבשר בכלל לא קיבלנו אבל החלטנו לוותר על ההזדמנות לקבלו לאחר סיום הארוחה. מילה אחת טובה יש לי ילהגיד על יין הבית שקיבלנו. אני לא יודע מאיזה יקב או בציר הוא הגיע אבל היה באיכות טובה. המלצרית היחידה שהיתה שם גילתה עייפות מופגנת וכל בקשה שאכן מולאה בסופו של דבר היתה איטית מאוד. בפעם הבאה שנהייה בצפון ניקח את הסיכון של נהיגה ארוכה יותר בהשפעת האלכוהול ונדרים עוד קצת לאורי בורי. למחרת רצינו לדגום את העיסקית של אלומה אבל ארוחת הבוקר הדשנה שקיבלנו למרפסת הצימר מילאה אותנו מספיק עד הגיענו לאזור המרכז. עפר
