נמאס להתבחשש
New member
אל נקמות אדוני
אל נקמות הופיע, מכיון שחביב הוא האדם שנברא בצלם ושעלינו להדבק ממידותיו של קודשא. יוצא לו לאדם מידי פעם להתפס לתחושת רצון נקם מטורפת על אף שהוא שוחר שלום ואיש נינוח מטבעו. עד שהוא פוגש במיטל. או בכל בחורה/בחור אחר/ת (מפסיקה עם הפוליטליקורקט עכשיו. זדיינו. בנות כשהן חראות הן חראות יותר מכל חומייני) שהיא די חולת נפש. תמהיל המורכב משנאת זרים טהורה (אלק אנגליה נהייתה ז'אתי)+טירוף דתי+התפרצויות זעם+פתקי סחבק המושארים מעל הכיור בזה הנוסח: בס"ד נשמה, היית רעבה? בישלת? אכלת? שתית? שבעת? אז עכשיו בבקשה שיטפי את הכלים. תודה, מפגרת כפול שבע. קרציה מדרגה שמונה, רפת שכל מהסוג שרק רווקה דתיה מזדקנת יכולה להיות. איכשהו נתגלגלו הדברים ולפני שדפקנו אותה בעזיבה מהדירה ללא הודעה מראש, היא הפתיעה והעיפה אותנו לפני בהעלותה טענות צודקות כמו "אתן מעשנות סמים,(גם כן סמים, וחוצמזה זה בחדר שלנו כוסמך) אתן מדברות עם בנים והדלקתן רדיו בשבת" שזה כמובן היה השעון המעורר אבל לך תנסה להתווכח עם פרענקית חוזרת בתשובה (כשאני מסטולה ושיכורה מתגלית האני האמיתית שהיא אשכנזיה גזענית ומגעילה, טפו, וחוצמזה רבים מחבריי הם פרענקים וגם עברו את השואה וגם הומואים). נראה לי שהעניין די הובן שנקלענו לדירה עם שותפה מהגיהנום שדי העיפה אותנו משם ואף לא דאגה לנו להסקה ומים חמים במשך שבוע. בפעם ראשונה בחיי חשתי שנאה עזה לבנאדם. רציתי לעשות לה ממש רע. שהיא תתבאס רצח. שתתחרפן, שתשגע, לו יכולתי למלא את גופה בסריטות מנייר זכוכית הייתי רצה ללטש את הזכוכית. אווף אפ'פם לא הרגשתי ככה. בפן האופרטיבי, אני רציתי למלא לה את החדר בכתובות גרפיטי בסגנון "על עבירות שבין אדם לחברו אין יום כיפור מכפר עד שירצה את חברו" "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וכאלה. הצמודה רצתה משהו יותר בכיוון של השמדת בגדים באקנומיקה וסתימת כיורים. בסוף התפשרנו על השארת חדר מבולגן ומסריח. אור דולק בחדר (היא משלמת על החשמל) נעילתו והעלמות עם המפתח. הרגשנו מאוד טוב עם עצמינו עד דקה אחרי. קצת התבהמות שלי, כי זה מגעיל לעשות קטע מגעיל למישהו (אפילו שהוא מאוד מגעיל בזכות עצמו) קצת רחמים עליה, לא מספיק שהיא צריכה לסבול את עצמה, למה להכביד? אבל עכשיו זה מאוחר מידי. נקמה זה כייף (מאוד!!!!) לתכנן, הרבה פחות כייף לבצע.
אל נקמות הופיע, מכיון שחביב הוא האדם שנברא בצלם ושעלינו להדבק ממידותיו של קודשא. יוצא לו לאדם מידי פעם להתפס לתחושת רצון נקם מטורפת על אף שהוא שוחר שלום ואיש נינוח מטבעו. עד שהוא פוגש במיטל. או בכל בחורה/בחור אחר/ת (מפסיקה עם הפוליטליקורקט עכשיו. זדיינו. בנות כשהן חראות הן חראות יותר מכל חומייני) שהיא די חולת נפש. תמהיל המורכב משנאת זרים טהורה (אלק אנגליה נהייתה ז'אתי)+טירוף דתי+התפרצויות זעם+פתקי סחבק המושארים מעל הכיור בזה הנוסח: בס"ד נשמה, היית רעבה? בישלת? אכלת? שתית? שבעת? אז עכשיו בבקשה שיטפי את הכלים. תודה, מפגרת כפול שבע. קרציה מדרגה שמונה, רפת שכל מהסוג שרק רווקה דתיה מזדקנת יכולה להיות. איכשהו נתגלגלו הדברים ולפני שדפקנו אותה בעזיבה מהדירה ללא הודעה מראש, היא הפתיעה והעיפה אותנו לפני בהעלותה טענות צודקות כמו "אתן מעשנות סמים,(גם כן סמים, וחוצמזה זה בחדר שלנו כוסמך) אתן מדברות עם בנים והדלקתן רדיו בשבת" שזה כמובן היה השעון המעורר אבל לך תנסה להתווכח עם פרענקית חוזרת בתשובה (כשאני מסטולה ושיכורה מתגלית האני האמיתית שהיא אשכנזיה גזענית ומגעילה, טפו, וחוצמזה רבים מחבריי הם פרענקים וגם עברו את השואה וגם הומואים). נראה לי שהעניין די הובן שנקלענו לדירה עם שותפה מהגיהנום שדי העיפה אותנו משם ואף לא דאגה לנו להסקה ומים חמים במשך שבוע. בפעם ראשונה בחיי חשתי שנאה עזה לבנאדם. רציתי לעשות לה ממש רע. שהיא תתבאס רצח. שתתחרפן, שתשגע, לו יכולתי למלא את גופה בסריטות מנייר זכוכית הייתי רצה ללטש את הזכוכית. אווף אפ'פם לא הרגשתי ככה. בפן האופרטיבי, אני רציתי למלא לה את החדר בכתובות גרפיטי בסגנון "על עבירות שבין אדם לחברו אין יום כיפור מכפר עד שירצה את חברו" "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וכאלה. הצמודה רצתה משהו יותר בכיוון של השמדת בגדים באקנומיקה וסתימת כיורים. בסוף התפשרנו על השארת חדר מבולגן ומסריח. אור דולק בחדר (היא משלמת על החשמל) נעילתו והעלמות עם המפתח. הרגשנו מאוד טוב עם עצמינו עד דקה אחרי. קצת התבהמות שלי, כי זה מגעיל לעשות קטע מגעיל למישהו (אפילו שהוא מאוד מגעיל בזכות עצמו) קצת רחמים עליה, לא מספיק שהיא צריכה לסבול את עצמה, למה להכביד? אבל עכשיו זה מאוחר מידי. נקמה זה כייף (מאוד!!!!) לתכנן, הרבה פחות כייף לבצע.
