אל מלא רחמים

[איזיקו]

אל מלא רחמים

הכל בסדר ברוך השם, אין צורך לדאוג. מה מקור תפילת ההשכבה הזו? ומדוע יש בה שיבוש תחבירי? "אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמת פלוני בן פלוני..." הרי נכון יותר לומר לנשמת, לא כן?

 

[מוגג]

כך באמת אומרים.

 

[איזיקו]

איך אומרים?

במקומותינו אומרים "את", וככל שידוע לי, גם במקומות אחרים.

 

[shellyland]

יכוליות שהפסיק לא במקום?

היינו, שצ"ל: "כזוהר הרקיע מזהירים את נשמת..." וגו'?

 

[איזיקו]

לא, לא יכול להיות.

זה צריך להיות "המצא....לנשמת...." נתקלתי בזה בספר ישן של פרופ' קלוזנר על הלשון העברית. הוא מביא שם כמה שיבושי לשון עתיקים בלי הסבר. זה אחד מהם. דווקא מעניין, אולי אביא לכם עוד כמה דוגמאות משם.

 

[mucool2]

מפני מה הם מזהירים?

 

[איזיקו]

מהעננים בדרך למעלה ../images/Emo160.gif

כיסי אוויר, אתה יודע.

 

[shellyland]

שתי דקות לנחות, שתי דקות להמריא

הדרך למטה יותר מסוכנת. משאיות תקועות על הפסים, אתה יודע...

 

[shellyland]

השאלה במקומה.

בשעה שאומרים אל מלא רחמים, באמת קצת מאוחר מכדי להזהיר.

 

[Sea Urchin]

אלמלא היה האל מלא רחמים ...

(יהודה עמיחי, שם שם).

 

[גנגי]

ציטוט - ראוי לו שיהיה נכון.

"אלמלא האל מלא רחמים - היו הרחמים בעולם, ולא רק בו"

 

[נץ666]

מה שנכון נכון

 

[mihmesh]

"ידע" אישי. בלי אחריות.

זו שפת תפילה, והיא מותרת כשפת השיר. 'המצא את נשמת מנוחה נכונה', נכון כמו: 'המצא לנשמת מנוחה נכונה'. ובבניין אחר: 'רפא את נשמת רפואה שלמה', דווקא ה'ל' נשמעת מאולצת: 'רפא לנשמת רפואה שלמה'. אך גם כאן, באזני, שתי הצורות תקינות וטובות (ראה: "אל נא רפא נא לה").

 

[mihmesh]

מאידך

רְפָא ולא רַפֵּא תחושת האוזן היא שגם 'רַפֵּא לה' טוב. בלי אחריות, אמרתי?

 

[שבולת ירוקת העין]

זה דווקא יש

למשל וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר ה' רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת (מלכים ב ב,כא) ובבניין קל עוד כמה וכמה רפא ל... לגבי מה ששאל איזיקו, ותשובתך. השאלה היא אם אין כאן מצב של ביצה ותרנגולת. האם זה נשמע לך בסדר כי השיבוש השתקע בסידורים ובנוסחים (אחדים)? נראה לי שהשיבוש נובע מן המרחק הגדול יחסית שבין הפועל למילת היחס שלו.

 

[איזיקו]

ההשערה שלך נכונה כנראה.

המרחק הגדול בין הפועל למילת היחס שלו... אבל רגע, למה השיבוש השתקע בסידורים ובנוסחים אחדים? אין זה הנוסח הנפוץ והידוע ביותר?

 

[שבולת ירוקת העין]

ראה תשובתו של מוגג למעלה

הנוסח שאני מכירה הוא לנשמת וכך הוא לפחות בשני סידורים שבביתי - רינת ישראל וקורן. (אבל אלה סידורים חדשים יחסית, ונערכו בקפדנות יחסית. הם ודאי עברו "ניקוי" של שיבושים כגון זה)

 

[mihmesh]

תודה, אבל למה זה שיבוש?

אם 'ל' מחליפה 'את' בתדירות כזו: "ריפאתי למיים", "כמיים לים מכסים", ואת בטח תמצאי עוד כהנה, למה לא להיפך? רק בגלל שאין דוגמאות, או בגלל שאנחנו לא מוצאים כאלה?

 

[שבולת ירוקת העין]

עד כמה שאני יודעת

במקרה הזה - זו טעות. הפועל "להמציא" מצרף אליו שני משלימים, אחד עם מילת היחס 'את' ואחד עם מילת היחס 'ל'. [למשל: אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה* בשעת הנעילה] נדיר שפועל יצרף אליו שני פעלים באמצעות 'את', וחילופים מן הסוג שהבאתי למעלה בין 'ל' ל'את' נדירים יותר 0לא בדקתי. אולי אין בכלל) כאשר הפועל כבר מקבל 'את' אחת. * אין 'את' בגלל היעדר היידוע, אבל זה מה שקרוי מושא ישיר, המתחבר באמצעות מילת היחס את או בלעדיה.