"אל-ז´רי פרא-נ-סז´"...
אני מניח שכולנו מכירים פחות או יותר את פרשת מלחמת אלז´יר (בלשון הצרפתים, או "המהפכה" בלשון האלגי´רים). בשנת 1958, שנתיים לאחר עליית דה-גול (עליה שבוצעה בחסות מה שהיה כמעט מרד מוחלט ע"י הגנראלים באלג´יר וה"פיה נואר"), ולאחר שדה-גול "הכיזב" בגדול ונטה לפתרון ש´הושג´ בסופו של דבר, דהיינו ´אלז´יר אלזי´רית´ (כלשונו), ביקשו הגנרלים לבצע הפיכה נוספת. לתפוס את השלטון באלגי´ר עצמה? לתפוס את השלטון גם בצרפת? מעודים על ידי האספסוף (שהיה בפירוש אספסוף. מוסת, פנאטי, גזעני ומטומטם לעתים) הלבן מה´פיה נואר´ (המתיישבים הלבנים באלג´יר השחורה שכונו ´רגליים שחורות´ - ´פיה נואר´, תפסו הגנרלים את העיר אלז´יר עצמה וחלקים מהארץ. מה מנע את נצחונם? שלטונו של דה-גול היה באחת מתקופות השפל שלו מבחינת דעת קהל צרפתית ובינ-לאומית, עמו כעס על השפל הכלכלי, על עליית המיסים ועל המצב הרעוע בכללו. ארה"ב רתחה עליו בגלל הכשלתו את נאט"ו, בריטניה כעסה עליו בשל חסימתו אותה מכניסה לשוק האירופי. הרוסים סתם כך לא אהדו אותו. מה מנע את נצחונם? הסיבות היותר מתקבלות על הדעת הן: א. תקיפותו הנחרצת (כמו למשל פניתו לחיילים - בהופעה מזודרת - מעל ראשי מפקדיהם למען נאמנות לצרפת *שלו*) ועמידתו האיתנה. ב. השלומיאליות שלהם, שהביאה אותם לא לתכנן את מהלכיהם ולא לוודא את מידת תמיכתם של הגנרלים השונים במרד. ג. החלטתו של גנרל מאסי שלא לפתוח באש על שום חייל צרפתי. אבל זה לא מדויק, משום שחיילים רבים שמפקדיהם אהדו את המרד - התנגדו לו, או תמכו בו בלב ולב, גם תקיפותו לא הייתה מסוגלת להכריע את הכף ללא אחיזה במציאות - צבא תומך. הציוד הצבאי שהיה אז בצרפת היה מיושן ועתיק יומין בהשוואה לציוד העצום והמודרני ביותר שהוצב באלג´יר, לו תמך הצבא בקושרים, הרי שלא היה כח (לבד מהעם עצמו, כמובן וגם אותו היה אפשר אולי לדכא ברודנות, לו רצו הגנרלים) שהיה יכול לו. הג. הוא עצמו הבעיה, איך חשבו הקושרים להצליח בלא לשפוך דם? איזו מהפכה הצליחה - לגבור על התנגדות - בלא שפך דם? הדברים הלא מובנים כאן, הצריכים ביאור רב יותר - הם מה הכשיל אותם ומצד שני, מה הביא את הגנרלים המעולים האלה שלא היה שני להם בניהול קרבות, לניהול חובבני שכזה של מהפכה? כמובן, אפשר לומר שהיא הנותנת, שעצם זה שלא כל הצבא הלך איתם, שהתכנון היה כושל, הם שהכשילו אותם, אבל בל נשכח! דה-גול עלה רק אחרי שגנרל סאלאן (איני בטוח שזה היה שמו) אחז ברסן ה"מהפכה" שנתיים קודם לכן, רק כך, רק לכן, עלה דה-גול לשלטון (אם כי הוא התעקש להיות מוזמן ע"י הנשיא וכלל האסיפה הלאוןמית כדי ש"לא לעלות לשלטון על כידוני הצבא" כפי שאמר), אז מה הפריע להם הפעם? בספר "מלחמה פראית לשלום", מעלה המחבר את הטיעונים הנ"ל לכישלון, אבל משום מה הם לא שיכנעו אותי, מהסיבות שפירטתי כאן, "תקיפות" רטורית לבדה אינה עוצרת מהפכות, דמגוגיה (מוכשרת, יש לומר) מעולם לא עצרה טאנק דוהר, אם החל לדהור. אבל מאסי, שהיה היחיד שבליבו נותר נאמן לדה-גול, והיחיד שהתנגד לשפך דם, היה יכול להיות מודח מהר מאד, לו רצו *באמת* הגנרלים או האזרחים האחרים במרידה אמיתית, למעשה כל הענין שם נוהל - ע"י אנשים מוכשרים מאד - בחובבנות מטומטמת, וזה מה שהכי לא מובן, כאילו מישהו סילק את שכלם הצידה, כאילו מישהו שאב מהם כל תא ותא במוחם והשאירו מרוקן. זה נורא מפליא, קחו לדוגמא את שאל, שתכניתו למלחמה באף אל אן הייתה כמעט הצלחה מוחלטת עד שנעצרה ע"י דה-גול, איך שגה אדם בעל כושר תכנון מזהיר כשלו בתכנון כושל ומצחיק כל כך? אפשר להרחיב עוד רבות, אבל מה אתם אומרים? מקווה, שוב, שהייתי מובן די הצורך כדי לקלוט על מה לעזאזל אני מדבר
אני מניח שכולנו מכירים פחות או יותר את פרשת מלחמת אלז´יר (בלשון הצרפתים, או "המהפכה" בלשון האלגי´רים). בשנת 1958, שנתיים לאחר עליית דה-גול (עליה שבוצעה בחסות מה שהיה כמעט מרד מוחלט ע"י הגנראלים באלג´יר וה"פיה נואר"), ולאחר שדה-גול "הכיזב" בגדול ונטה לפתרון ש´הושג´ בסופו של דבר, דהיינו ´אלז´יר אלזי´רית´ (כלשונו), ביקשו הגנרלים לבצע הפיכה נוספת. לתפוס את השלטון באלגי´ר עצמה? לתפוס את השלטון גם בצרפת? מעודים על ידי האספסוף (שהיה בפירוש אספסוף. מוסת, פנאטי, גזעני ומטומטם לעתים) הלבן מה´פיה נואר´ (המתיישבים הלבנים באלג´יר השחורה שכונו ´רגליים שחורות´ - ´פיה נואר´, תפסו הגנרלים את העיר אלז´יר עצמה וחלקים מהארץ. מה מנע את נצחונם? שלטונו של דה-גול היה באחת מתקופות השפל שלו מבחינת דעת קהל צרפתית ובינ-לאומית, עמו כעס על השפל הכלכלי, על עליית המיסים ועל המצב הרעוע בכללו. ארה"ב רתחה עליו בגלל הכשלתו את נאט"ו, בריטניה כעסה עליו בשל חסימתו אותה מכניסה לשוק האירופי. הרוסים סתם כך לא אהדו אותו. מה מנע את נצחונם? הסיבות היותר מתקבלות על הדעת הן: א. תקיפותו הנחרצת (כמו למשל פניתו לחיילים - בהופעה מזודרת - מעל ראשי מפקדיהם למען נאמנות לצרפת *שלו*) ועמידתו האיתנה. ב. השלומיאליות שלהם, שהביאה אותם לא לתכנן את מהלכיהם ולא לוודא את מידת תמיכתם של הגנרלים השונים במרד. ג. החלטתו של גנרל מאסי שלא לפתוח באש על שום חייל צרפתי. אבל זה לא מדויק, משום שחיילים רבים שמפקדיהם אהדו את המרד - התנגדו לו, או תמכו בו בלב ולב, גם תקיפותו לא הייתה מסוגלת להכריע את הכף ללא אחיזה במציאות - צבא תומך. הציוד הצבאי שהיה אז בצרפת היה מיושן ועתיק יומין בהשוואה לציוד העצום והמודרני ביותר שהוצב באלג´יר, לו תמך הצבא בקושרים, הרי שלא היה כח (לבד מהעם עצמו, כמובן וגם אותו היה אפשר אולי לדכא ברודנות, לו רצו הגנרלים) שהיה יכול לו. הג. הוא עצמו הבעיה, איך חשבו הקושרים להצליח בלא לשפוך דם? איזו מהפכה הצליחה - לגבור על התנגדות - בלא שפך דם? הדברים הלא מובנים כאן, הצריכים ביאור רב יותר - הם מה הכשיל אותם ומצד שני, מה הביא את הגנרלים המעולים האלה שלא היה שני להם בניהול קרבות, לניהול חובבני שכזה של מהפכה? כמובן, אפשר לומר שהיא הנותנת, שעצם זה שלא כל הצבא הלך איתם, שהתכנון היה כושל, הם שהכשילו אותם, אבל בל נשכח! דה-גול עלה רק אחרי שגנרל סאלאן (איני בטוח שזה היה שמו) אחז ברסן ה"מהפכה" שנתיים קודם לכן, רק כך, רק לכן, עלה דה-גול לשלטון (אם כי הוא התעקש להיות מוזמן ע"י הנשיא וכלל האסיפה הלאוןמית כדי ש"לא לעלות לשלטון על כידוני הצבא" כפי שאמר), אז מה הפריע להם הפעם? בספר "מלחמה פראית לשלום", מעלה המחבר את הטיעונים הנ"ל לכישלון, אבל משום מה הם לא שיכנעו אותי, מהסיבות שפירטתי כאן, "תקיפות" רטורית לבדה אינה עוצרת מהפכות, דמגוגיה (מוכשרת, יש לומר) מעולם לא עצרה טאנק דוהר, אם החל לדהור. אבל מאסי, שהיה היחיד שבליבו נותר נאמן לדה-גול, והיחיד שהתנגד לשפך דם, היה יכול להיות מודח מהר מאד, לו רצו *באמת* הגנרלים או האזרחים האחרים במרידה אמיתית, למעשה כל הענין שם נוהל - ע"י אנשים מוכשרים מאד - בחובבנות מטומטמת, וזה מה שהכי לא מובן, כאילו מישהו סילק את שכלם הצידה, כאילו מישהו שאב מהם כל תא ותא במוחם והשאירו מרוקן. זה נורא מפליא, קחו לדוגמא את שאל, שתכניתו למלחמה באף אל אן הייתה כמעט הצלחה מוחלטת עד שנעצרה ע"י דה-גול, איך שגה אדם בעל כושר תכנון מזהיר כשלו בתכנון כושל ומצחיק כל כך? אפשר להרחיב עוד רבות, אבל מה אתם אומרים? מקווה, שוב, שהייתי מובן די הצורך כדי לקלוט על מה לעזאזל אני מדבר
)))