אל באבור - יוקנעם.
על אל באבור אנו שומעים רבות, יש ים של דיווחים ברשת, ביקורות בכל עיתון או מגזין בארץ
וכנראה יש מעט מאד אנשים שאוהבים לאכול וחיים בארץ שלא מכירים את המסעדות של חוסאם עבאס
שמקורם באום אל פחם והיום ניתן למצוא סניפים גם ביוקנעם, צמת מזרע ועוד.
חוסאם עבאס התפרסם בעקרון בשתי נקודות בחייו, ממסעדותיו כמובן ומהתכנית קרב סכינים שהתחרה מול השף הצרפתי סטפן.
חוסאם מעיד על עצמו כשף ערבי והמסעדות שלו כגורמה ערבי ולא עוד מסעדת שטאנצ' של חומוס צ'יפס סלט, אם כי יש דברין בגו, עדיין
את אותם הדברים ישנם גם באל באבור. רק עם מחירים גבוהים יחסית (וגם לא יחסית) ופרזנטציה קצת יותר פנסית לעיתים מאותם מסעדות מזרחיות הפזורות בארץ.
לאחרונה, הזדמנתי לסניף ביוקנעם בשעת צהריים גבולית, כדי לתהות על קנקנו של הסניף ועל האוכל של חוסאם כפי שהוא מגיש אותו כיום.
בפעם הראשונה והאחרונה שטעמתי את האוכל מידי חוסאם הייתי בסניף באום אל פחם לפני שנים רבות, הרבה לפני שהתפניתי לכתיבה בכלל
או צברתי רפרנס בקולינריה מזרחית וגם מערבית אם אפשר לתייג.
המסעדה ביוקנעם רחבת ידיים ונראית קצת כמו אולם אירועים מואר מחלונות ענקיים הפונות לחניה הצפופה שעל הכביש החוצה את יוקנעם לעבר עין תות.
השולחנות ממופות לבן וסכום מוכן על כל אחד ואחד כדי לארח סועדים שהזמינו ומזדמנים במקום.
אימפריית אל באבור התפתחה עד מאד בצמת הזו ויש ממש בצמוד למסעדה; איטליז, שווארמה חדשה וחנות סלטים שכולם נושאים את השם של המסעדה.
באל באבור המטבח פתוח וכל מי שנכנס אליה יכול לראות את הטבחים השוקדים מעל הסירים, הגריל וויטרינת הסלטים.
מלצר חיש קל הוביל אותי למושבי והניח תפריט שחור וגדול לפני. הוצאתי את המצלמה בהיכון והתבוננתי במנות, במחירים ובהצעות היום.
המלצר שגילה עניין במצלמה המיוחדת שלי ניסה את מזלו והציע לי כמו לכל לקוח שנקלע למסעדה את המנות היקרות ביותר במקום -
"אם אתה כבר מצלם, אז אתה חייב להזמין את צוואר הטלה הממולא, או הפרגית הממולאת שלנו וכן הלאה...
את הטריקים הללו אני מכיר והמחירים כמו גם הכמויות של מנות אלו ממש לא מתאימות לסועד אחד או לשניים.
אמרתי לו שאני מעדיף לטעום דברים אחרים ברשותו והייתי מעוניין להתחיל בפלטת הסלטים שלהם ובהמשך אזמין גם בשר מהתפריט.
פרצופו של המלצר השתנו מעט ברגע שביטלתי את הצעתו למנות "הדגל" היקרות של המקום, אך הוא שירת אותי נאמנה מעתה ועד סופה של הארוחה גם אם
הוא לא היה חייכן במיוחד. מבחינתי סבבה.
הסלטים הגיעו והשולחן היה מלא עד כמעט אפס מקום. רב הסלטים היו די רגילים למרות שקיוויתי לטוויסטים הרבה יותר רציניים, טריות זועקת או תבלון ייחודי.
קיבלתי את הסלטים הרגילים שיש בכל מסעדת "חומוס, צ'יפס סלט" משודרגת... כמו חומוס עם גרגירים, טחינה עם פטרוזיליה, כרובית מטוגנת בטחינה,
סלט ירקות שהיה טרי אך מפוצץ בלימון, גזר מבושל בטעם פיקנטי, כרוב לבן ועוד מזטים בנאליים, נחמדים וטעימים אך שום בשורה לא הייתה בהם.
סלטים נוספים שהיו קצת יותר "אותנטיים" נגיד, היו סלט גרגר נחלים עם גרעיני רימון, תבולה טובה וסלט עלים נוסף...
שאותם גם מקבלים באבו סעיד (קדימה) למשל. עדיין לא איזה שוס ייחודי ומדהים, אבל השפע, הטעמים הטובים והמוכרים, הטיבו עימי
ועם הלאפות החמות שהניחו לפני. גם והבטן שלי הודתה בכל מקרה, גם אם לא היו שם זיקוקים מיוחדים.
למנות עיקריות הזמנתי שתיים.
הראשונה הייתה אולי מנת הדגל האמיתית של חוסאם ושל הרשת אל באבור –
קבב בלאדי. הקבב מגיע במן קערה עמוקה שמעליה נמתח בצק שנאפה בתנורי המטבח.
ומתחת לבצק, קציצות בשר כבש ששוחות ברוטב עגבניות טריות, בצל חרוך ופריקי ירקרקה. המלצר ברב טקס פרס את הבצק בשוליו
והפך את המכסה לאחד הצדדים. התבשיל המהביל הפיק ריחות ואדים משכרים ויחד עם קצת לאפה שנשארה לי מסשן הסלטים התחלתי
לטעום את הרוטב קודם, עד שאחליט שניתן להתחיל לאכול מבלי לשרוף את הלשון.
המנה הזו מבחינתי היא השוס האמיתי של המקום. טעמה אלוהי. הקציצות היו נימחות ואדמדמות בפנים, הפריקי היה תפוח רך וטעים והרוטב שעטף הכל
מעגבניות טריות ובצל חרוך היה פשוט מעולה.
חיסלתי את המנה הזו עד תום למרות שקטנה היא לא, מי שמגיע בזוג, יכול לחלוק בשקט, בטח ובטח אחרי שולחן מלא בסלטים, חומוס ופיתות.
מנה עיקרית נוספת שהזמנתי מהעיקריות הייתה;
צלעות הטלה עם פריקי לתוספת.
המנה הגיעה מסודרת בצורה מאד יפה, המתאימה למטבח ומסעדה שמכבדת מאד את נושא הקולינריה, רק שמלבד הצלעות הטעימות שהגיעו בכמות די בינונית,
לא היה בצלחת שום דבר מרשים ממש. הפריקי להפתעתי היה פושר על גבול הקר והיה אל דנטה.ותוספת העגבניות הטריות הייתה בנאלית וסתמית.
איזה פער מטורף, בין הפריקי שקיבלתי כתוספת למנה של 150 שקלים (הצלעות) לבין הפריקי שהוגש בתוך קערת הקבב הבלאדי.
למזלי, אכלתי מספיק פריקי לאותו הצהריים כך שזה לא ממש שינה לי והסתפקתי בצלעות הבשרניות והטעימות. הבשר היה באמת משובח, אבל לא מספיק WOW
או מיוחד שהיה שווה 150 ש"ח לרביעיה די מסכנה בסופו של דבר. "סתם" צלעות על האש.
את הארוחה צלחתי בשעה קלילה ולקינוח הזמנת קנאפה אישית וקפה שהביאו לי "על הבית".
את הקנאפה באל באבור עושים באפן אישי בכל הזמנה והוא כנראה אחד הטובים בארץ.
אני לא מחובבי הקנאפה הגדולים של ארצנו, בעיקר בגלל הגבינה שמציקה לי לעתים, אבל זו של אל באבור עילוי של ממש.
היא טובה, קריספית עם גבינה מצוינת וטעמי סוכר מאוזנים. יחד עם הקפה זו הייתה חתימה נאותה לארוחה מאד יקרה מצד אחד ומצד שני די סבירה מבחינת טעמים.
בפעם הבאה, אעצור באל באבור לקבב בלאדי וקנאפה ולא אתפתה להזמין מנות יקרות "ומיוחדות" מהתפריט שלהם, אני פשוט חושב שניתן לאכול את האוכל הזה
בהרבה פחות כסף במקומות אחרים ולא פחות טובים, או פשוט דברים אחרים. המסעדה הייתה עמוסה באנשי הי טק מהסביבה, אורחים מחול, משפחות עם ילדים ועוד
בסופו של דבר, הקהל מצביע ברגליים ונראה שהסניף ביוקנעם מצליח, או שסתם נקלעתי ליום עמוס במיוחד.
יש מצב שהסניף של אום אל פחם טוב יותר משאר סניפי הרשת שצצו בצפון... אבל לזה אין לי שום הוכחה חותכת.
בסה"כ מסעדה טובה, עם אוכל טוב מאד (אני מניח שאת נושא הפריקי הקר הייתי יכול לתקן ברגע עם הערה קצרה למלצר...) אך יקרה מידי מבחינתי לז'אנר,
גם אם חוסאם עבאס קורא לעצמו שף ולמסעדות שלו גורמה ערבי.
על אל באבור אנו שומעים רבות, יש ים של דיווחים ברשת, ביקורות בכל עיתון או מגזין בארץ
וכנראה יש מעט מאד אנשים שאוהבים לאכול וחיים בארץ שלא מכירים את המסעדות של חוסאם עבאס
שמקורם באום אל פחם והיום ניתן למצוא סניפים גם ביוקנעם, צמת מזרע ועוד.
חוסאם עבאס התפרסם בעקרון בשתי נקודות בחייו, ממסעדותיו כמובן ומהתכנית קרב סכינים שהתחרה מול השף הצרפתי סטפן.
חוסאם מעיד על עצמו כשף ערבי והמסעדות שלו כגורמה ערבי ולא עוד מסעדת שטאנצ' של חומוס צ'יפס סלט, אם כי יש דברין בגו, עדיין
את אותם הדברים ישנם גם באל באבור. רק עם מחירים גבוהים יחסית (וגם לא יחסית) ופרזנטציה קצת יותר פנסית לעיתים מאותם מסעדות מזרחיות הפזורות בארץ.
לאחרונה, הזדמנתי לסניף ביוקנעם בשעת צהריים גבולית, כדי לתהות על קנקנו של הסניף ועל האוכל של חוסאם כפי שהוא מגיש אותו כיום.
בפעם הראשונה והאחרונה שטעמתי את האוכל מידי חוסאם הייתי בסניף באום אל פחם לפני שנים רבות, הרבה לפני שהתפניתי לכתיבה בכלל
או צברתי רפרנס בקולינריה מזרחית וגם מערבית אם אפשר לתייג.
המסעדה ביוקנעם רחבת ידיים ונראית קצת כמו אולם אירועים מואר מחלונות ענקיים הפונות לחניה הצפופה שעל הכביש החוצה את יוקנעם לעבר עין תות.
השולחנות ממופות לבן וסכום מוכן על כל אחד ואחד כדי לארח סועדים שהזמינו ומזדמנים במקום.
אימפריית אל באבור התפתחה עד מאד בצמת הזו ויש ממש בצמוד למסעדה; איטליז, שווארמה חדשה וחנות סלטים שכולם נושאים את השם של המסעדה.
באל באבור המטבח פתוח וכל מי שנכנס אליה יכול לראות את הטבחים השוקדים מעל הסירים, הגריל וויטרינת הסלטים.
מלצר חיש קל הוביל אותי למושבי והניח תפריט שחור וגדול לפני. הוצאתי את המצלמה בהיכון והתבוננתי במנות, במחירים ובהצעות היום.
המלצר שגילה עניין במצלמה המיוחדת שלי ניסה את מזלו והציע לי כמו לכל לקוח שנקלע למסעדה את המנות היקרות ביותר במקום -
"אם אתה כבר מצלם, אז אתה חייב להזמין את צוואר הטלה הממולא, או הפרגית הממולאת שלנו וכן הלאה...
את הטריקים הללו אני מכיר והמחירים כמו גם הכמויות של מנות אלו ממש לא מתאימות לסועד אחד או לשניים.
אמרתי לו שאני מעדיף לטעום דברים אחרים ברשותו והייתי מעוניין להתחיל בפלטת הסלטים שלהם ובהמשך אזמין גם בשר מהתפריט.
פרצופו של המלצר השתנו מעט ברגע שביטלתי את הצעתו למנות "הדגל" היקרות של המקום, אך הוא שירת אותי נאמנה מעתה ועד סופה של הארוחה גם אם
הוא לא היה חייכן במיוחד. מבחינתי סבבה.
הסלטים הגיעו והשולחן היה מלא עד כמעט אפס מקום. רב הסלטים היו די רגילים למרות שקיוויתי לטוויסטים הרבה יותר רציניים, טריות זועקת או תבלון ייחודי.
קיבלתי את הסלטים הרגילים שיש בכל מסעדת "חומוס, צ'יפס סלט" משודרגת... כמו חומוס עם גרגירים, טחינה עם פטרוזיליה, כרובית מטוגנת בטחינה,
סלט ירקות שהיה טרי אך מפוצץ בלימון, גזר מבושל בטעם פיקנטי, כרוב לבן ועוד מזטים בנאליים, נחמדים וטעימים אך שום בשורה לא הייתה בהם.
סלטים נוספים שהיו קצת יותר "אותנטיים" נגיד, היו סלט גרגר נחלים עם גרעיני רימון, תבולה טובה וסלט עלים נוסף...
שאותם גם מקבלים באבו סעיד (קדימה) למשל. עדיין לא איזה שוס ייחודי ומדהים, אבל השפע, הטעמים הטובים והמוכרים, הטיבו עימי
ועם הלאפות החמות שהניחו לפני. גם והבטן שלי הודתה בכל מקרה, גם אם לא היו שם זיקוקים מיוחדים.
למנות עיקריות הזמנתי שתיים.
הראשונה הייתה אולי מנת הדגל האמיתית של חוסאם ושל הרשת אל באבור –
קבב בלאדי. הקבב מגיע במן קערה עמוקה שמעליה נמתח בצק שנאפה בתנורי המטבח.
ומתחת לבצק, קציצות בשר כבש ששוחות ברוטב עגבניות טריות, בצל חרוך ופריקי ירקרקה. המלצר ברב טקס פרס את הבצק בשוליו
והפך את המכסה לאחד הצדדים. התבשיל המהביל הפיק ריחות ואדים משכרים ויחד עם קצת לאפה שנשארה לי מסשן הסלטים התחלתי
לטעום את הרוטב קודם, עד שאחליט שניתן להתחיל לאכול מבלי לשרוף את הלשון.
המנה הזו מבחינתי היא השוס האמיתי של המקום. טעמה אלוהי. הקציצות היו נימחות ואדמדמות בפנים, הפריקי היה תפוח רך וטעים והרוטב שעטף הכל
מעגבניות טריות ובצל חרוך היה פשוט מעולה.
חיסלתי את המנה הזו עד תום למרות שקטנה היא לא, מי שמגיע בזוג, יכול לחלוק בשקט, בטח ובטח אחרי שולחן מלא בסלטים, חומוס ופיתות.
מנה עיקרית נוספת שהזמנתי מהעיקריות הייתה;
צלעות הטלה עם פריקי לתוספת.
המנה הגיעה מסודרת בצורה מאד יפה, המתאימה למטבח ומסעדה שמכבדת מאד את נושא הקולינריה, רק שמלבד הצלעות הטעימות שהגיעו בכמות די בינונית,
לא היה בצלחת שום דבר מרשים ממש. הפריקי להפתעתי היה פושר על גבול הקר והיה אל דנטה.ותוספת העגבניות הטריות הייתה בנאלית וסתמית.
איזה פער מטורף, בין הפריקי שקיבלתי כתוספת למנה של 150 שקלים (הצלעות) לבין הפריקי שהוגש בתוך קערת הקבב הבלאדי.
למזלי, אכלתי מספיק פריקי לאותו הצהריים כך שזה לא ממש שינה לי והסתפקתי בצלעות הבשרניות והטעימות. הבשר היה באמת משובח, אבל לא מספיק WOW
או מיוחד שהיה שווה 150 ש"ח לרביעיה די מסכנה בסופו של דבר. "סתם" צלעות על האש.
את הארוחה צלחתי בשעה קלילה ולקינוח הזמנת קנאפה אישית וקפה שהביאו לי "על הבית".
את הקנאפה באל באבור עושים באפן אישי בכל הזמנה והוא כנראה אחד הטובים בארץ.
אני לא מחובבי הקנאפה הגדולים של ארצנו, בעיקר בגלל הגבינה שמציקה לי לעתים, אבל זו של אל באבור עילוי של ממש.
היא טובה, קריספית עם גבינה מצוינת וטעמי סוכר מאוזנים. יחד עם הקפה זו הייתה חתימה נאותה לארוחה מאד יקרה מצד אחד ומצד שני די סבירה מבחינת טעמים.
בפעם הבאה, אעצור באל באבור לקבב בלאדי וקנאפה ולא אתפתה להזמין מנות יקרות "ומיוחדות" מהתפריט שלהם, אני פשוט חושב שניתן לאכול את האוכל הזה
בהרבה פחות כסף במקומות אחרים ולא פחות טובים, או פשוט דברים אחרים. המסעדה הייתה עמוסה באנשי הי טק מהסביבה, אורחים מחול, משפחות עם ילדים ועוד
בסופו של דבר, הקהל מצביע ברגליים ונראה שהסניף ביוקנעם מצליח, או שסתם נקלעתי ליום עמוס במיוחד.
יש מצב שהסניף של אום אל פחם טוב יותר משאר סניפי הרשת שצצו בצפון... אבל לזה אין לי שום הוכחה חותכת.
בסה"כ מסעדה טובה, עם אוכל טוב מאד (אני מניח שאת נושא הפריקי הקר הייתי יכול לתקן ברגע עם הערה קצרה למלצר...) אך יקרה מידי מבחינתי לז'אנר,
גם אם חוסאם עבאס קורא לעצמו שף ולמסעדות שלו גורמה ערבי.
