אלת...
קראתי את מה שכתבת ואת התגובות... קצת קשה לי להגיד אבל גם אני חוויתי את אותה חוויה שאת מדברת עליה ולצערי הרב היא עדיין מלווה אותי... הגעתי לצ`אט כמו רובנו כאן...בתחילה לאדום עם אנשים שונים עד שידיד טוב שידך לי את אהובתי כאן לי28 והיא לימדה אותי את היופי שבכללי את החברים הטובים שאפשר לרכוש כאן... כשהתחלנו אני והיא את תחילת דרכנו בצ`אט היתה בחדר נשואים נשואות קהילה קטנה של עד 8 איש בבוקר ובערב לא עברנו את ה-50 איש.... היה כל כך כיף כאן בהתחלה... הייתי בפנים אני חושבת רוב רובו של היום... לכן קיבלתי מתפוז את ניהול הפורום...ובהמשך את הכחול.... היום הקהילה הזאת גדלה... ואנחנו עכשיו כבר בערך 80 איש בבוקר ו-150 בערב... מין הסתם כמו בכל קהילה גם אלינו הגיעו הפירות בוסר... האווירה נעשתה עכורה...ואני מוצאת את עצמי מדללת יותר ויותר גם את זמן שהותי כאן וגם את האנשים שאיתם אני מוצאת לנכון לדבר... להגיד לך שצריך מסננת יותר גדולה כדי למצוא את האנשים הנכונים לדבר איתם לא אוכל להגיד כי ככל שהמסננת תהיה יותר ויותר גדולה כך גם אנשים יותר ויותר תכמנים... הרי אנו לא מכירים את כל סיפור חייהם...ובוטחים בהם ונפגעים! המסננת הגדולה לא תמיד יעילה.... להגיד לך שאם הזמן תשכחי את מה שחווית זאת גם אני לא יכולה להגיד כי מנסיון לא שוכחים...זה כל הזמן פוגע (וגם תלוי מאוד עד כמה הבן אדם נבלה...סליחה על הביטוי...) להגיד לך שעם הזמן מתחסנים...גם זאת אני לא יכולה להגיד כי אין שום חיסון נגד צרות עין ונגד רוע לב.... אז מה בכל זאת אני יכולה להגיד לך כדי לעודד..? האמת שאין לי שמץ של מושג.... ועכשיו את שואלת בטח את עצמך אם זאת באמת תחושתי אז למה בכל זאת אני כאן? ובכן אני כאן בגלל הדברים הטובים,בגלל האנשים שבאמת אכפת לי מהם ולהם אכפת ממני,בגלל הדקות (שאומנם הולכות ופוחתות) שבאמת טוב לי כאן ובגלל שאני פשוט מכורה... התרופה שכרגע לפחות אני מצאתי לעצמי זה פשוט לא לדבר עם אנשים באופן רציני... רק על שטויות... ועדיין אני מוצאת את עצמי נידהמת מחדש מאנשים שאני כלל לא מכירה ששורקים את כל תולדות חיי מבלי שאני אדבר איתם אפילו פעם אחת... מסתבר שכל הצ`אט מכיר את חיי אפילו טוב יותר ממני...דבר מדהים לדעתי וכמובן שאף אחד גם לא מוכן להגיד מאיפה הוא יודע הכל כי ``סודות לא מגלים`` אז מה נשאר לנו לעשות כאן? לא יודעת אין לי תשובה... צריך לחשוב על זה.... וכל אחד מאיתנו עושה את השיקול שלו... אלת האהבה מצטערת אני שאין לי במה לעודד לא אותך ולא את עצמי... אנשים הם רעים מטבעם וזה טבע האנשות בודדים הם האנשים הטובים באמת ועליך לחפש אותם ובהם תמצאי את הנחמה כמו שאני מצאתי את הנחמה שלי...בצורתה של לי28 שהיא באמת ובתמים ה-חברה ה-אמיתית שאני כל כך אוהבת אותה ובשביל למצוא אחת כזאת שבאמת שווה זהב כנראה שצריך לחפש הרבה.... אלת יקירתי תיקוותי לי אליך מתוקה שתמצאי את הנחמה שלך... אוהבת מאוד וסליחה אם הייתי כבדה או לא מובנת אבל באמת ובתמים דברי כאן הם מצער שנמצא עמוק עמוק בלב. לכל אותם חברים טובים באמת שגם אתם עושים את שהותי כאן לנעימה יותר מצטערת עם לא הזכרתי את שמכם אבל גם לכם אני מכירה המון תודה על חברותכם איתי ורק בגלל שאני לא רוצה להסתכן בשיכחת ולו שם אחד לא אכתוב את שמכם כאן. ולך החשוב מכולם...(שרק אתה יודע שהכוונה היא אליך..) בגללך אני עדיין כאן, אתה הופך את החושך ביומי לאור זוהר... תודה לך... ליהי
קראתי את מה שכתבת ואת התגובות... קצת קשה לי להגיד אבל גם אני חוויתי את אותה חוויה שאת מדברת עליה ולצערי הרב היא עדיין מלווה אותי... הגעתי לצ`אט כמו רובנו כאן...בתחילה לאדום עם אנשים שונים עד שידיד טוב שידך לי את אהובתי כאן לי28 והיא לימדה אותי את היופי שבכללי את החברים הטובים שאפשר לרכוש כאן... כשהתחלנו אני והיא את תחילת דרכנו בצ`אט היתה בחדר נשואים נשואות קהילה קטנה של עד 8 איש בבוקר ובערב לא עברנו את ה-50 איש.... היה כל כך כיף כאן בהתחלה... הייתי בפנים אני חושבת רוב רובו של היום... לכן קיבלתי מתפוז את ניהול הפורום...ובהמשך את הכחול.... היום הקהילה הזאת גדלה... ואנחנו עכשיו כבר בערך 80 איש בבוקר ו-150 בערב... מין הסתם כמו בכל קהילה גם אלינו הגיעו הפירות בוסר... האווירה נעשתה עכורה...ואני מוצאת את עצמי מדללת יותר ויותר גם את זמן שהותי כאן וגם את האנשים שאיתם אני מוצאת לנכון לדבר... להגיד לך שצריך מסננת יותר גדולה כדי למצוא את האנשים הנכונים לדבר איתם לא אוכל להגיד כי ככל שהמסננת תהיה יותר ויותר גדולה כך גם אנשים יותר ויותר תכמנים... הרי אנו לא מכירים את כל סיפור חייהם...ובוטחים בהם ונפגעים! המסננת הגדולה לא תמיד יעילה.... להגיד לך שאם הזמן תשכחי את מה שחווית זאת גם אני לא יכולה להגיד כי מנסיון לא שוכחים...זה כל הזמן פוגע (וגם תלוי מאוד עד כמה הבן אדם נבלה...סליחה על הביטוי...) להגיד לך שעם הזמן מתחסנים...גם זאת אני לא יכולה להגיד כי אין שום חיסון נגד צרות עין ונגד רוע לב.... אז מה בכל זאת אני יכולה להגיד לך כדי לעודד..? האמת שאין לי שמץ של מושג.... ועכשיו את שואלת בטח את עצמך אם זאת באמת תחושתי אז למה בכל זאת אני כאן? ובכן אני כאן בגלל הדברים הטובים,בגלל האנשים שבאמת אכפת לי מהם ולהם אכפת ממני,בגלל הדקות (שאומנם הולכות ופוחתות) שבאמת טוב לי כאן ובגלל שאני פשוט מכורה... התרופה שכרגע לפחות אני מצאתי לעצמי זה פשוט לא לדבר עם אנשים באופן רציני... רק על שטויות... ועדיין אני מוצאת את עצמי נידהמת מחדש מאנשים שאני כלל לא מכירה ששורקים את כל תולדות חיי מבלי שאני אדבר איתם אפילו פעם אחת... מסתבר שכל הצ`אט מכיר את חיי אפילו טוב יותר ממני...דבר מדהים לדעתי וכמובן שאף אחד גם לא מוכן להגיד מאיפה הוא יודע הכל כי ``סודות לא מגלים`` אז מה נשאר לנו לעשות כאן? לא יודעת אין לי תשובה... צריך לחשוב על זה.... וכל אחד מאיתנו עושה את השיקול שלו... אלת האהבה מצטערת אני שאין לי במה לעודד לא אותך ולא את עצמי... אנשים הם רעים מטבעם וזה טבע האנשות בודדים הם האנשים הטובים באמת ועליך לחפש אותם ובהם תמצאי את הנחמה כמו שאני מצאתי את הנחמה שלי...בצורתה של לי28 שהיא באמת ובתמים ה-חברה ה-אמיתית שאני כל כך אוהבת אותה ובשביל למצוא אחת כזאת שבאמת שווה זהב כנראה שצריך לחפש הרבה.... אלת יקירתי תיקוותי לי אליך מתוקה שתמצאי את הנחמה שלך... אוהבת מאוד וסליחה אם הייתי כבדה או לא מובנת אבל באמת ובתמים דברי כאן הם מצער שנמצא עמוק עמוק בלב. לכל אותם חברים טובים באמת שגם אתם עושים את שהותי כאן לנעימה יותר מצטערת עם לא הזכרתי את שמכם אבל גם לכם אני מכירה המון תודה על חברותכם איתי ורק בגלל שאני לא רוצה להסתכן בשיכחת ולו שם אחד לא אכתוב את שמכם כאן. ולך החשוב מכולם...(שרק אתה יודע שהכוונה היא אליך..) בגללך אני עדיין כאן, אתה הופך את החושך ביומי לאור זוהר... תודה לך... ליהי