אלתרמן לדוגמנית

[עפר סקר]

אלתרמן לדוגמנית

(תשעים-שישים-תשעים היא המידה הרצויה לדוגמנית. זהו האידיאל המשקלי של תחילת האלף השלישי) תשעים-שישים-תשעים תשעים-שישים-תשעים חיינו על פנינו אט אט פשוט חולפים תשעים-שישים-תשעים תשעים-שישים-תשעים הלילה שד משחת שדות עוד ירוקים תשעים-שישים-תשעים תשעים-שישים-תשעים המנוחה בדרך במים הזורמים תשעים-שישים-תשעים תשעים-שישים-תשעים השאיפות נגוזו ודי לחינופים בת-קול בלב מדבר וצחוק על ראש תמרים תשעים-שישים-תשעים תשעים-שישים-תשעים

 

[מלאך בודד]

תגובה...

הקדמה - ------------ אני מביעה פה את דעתי... היא בגדר המלצה בלבד ! הינך יכול ללמוד ממנה או להתעלם ממנה... עשה בה כראות עיניך כי רק אתה יודע מה טוב בשבילך ! ביקורת - ------------- עפר השתמשת בטכניקה יפה בשיר הנ``ל אך לפי דעתי השימוש שעשית בה נעשה בדרך שגויה... השתמשת במשפטים שנבלעו תחת הפיזמון לרגע נבחן את שירך: לצורך זה נוריד את הפיזמון ``תשעים-שישים-תשעים`` מה נשאר לנו ? ``חיינו על פנינו אט אט חולפים הלילה שד משחת שדות עוד ירוקים המנוחה בדרך במים זורמים השאיפות נגוזו ודי לחינופים בת-קול בלב מדבר וצחוק על ראש תמרים`` התוצאה היא שיר עדין ויפה אך אם נכניס את הטכניקה שבחרת, את יסודות הביניין של הפיזמון החוזר היסודות ישברו אותו, מפני שהוא יאבד את כוחן של המילים ! ליסודות כאלה הינך זקוק למשפטים יותר צורמים, יותר בולטים שיתנו כוח מיוחד שיפרוץ מתוכן ! ואז השיר מקבל עוצמה ופן מעניין... חשוב על הרעיון...