אלף בית

אלף בית

הבן שלי בן שנה ו-9 מתעניין באופן יוצא דופן באותיות. הוא כבר יודע איזה חצי מהאלפבית העברי והאנגלי, וממשיך ללא לאות לשאול אותנו, מה זה ומה זה ומשנן לעצמו. הוא לא איזה ליימך, השבח לאל, הילד משתולל כדבעי, מטפס על כסאות ושולחנות, קופץ על המיטה, לא ישן כמו כולם. זה בטח ממלא גאווה שאיזה ילד חכם יש לי, אני רק לא רוצה שהילד ישתעמם בכיתה א'. כלומר יש לי איזה סצנריו של ילד משועמם כי הוא כבר מכיר את החומר, מפריע בכיתה וכ'ו .מן הסתם יש עוד ילדים רבים כאלה. מה עושים בכיתה א' עם ילד שכבר קורא? מצד אחד אני לא יכולה להפסיק את התהליך ומצד שני אני יודעת שהחיים הם יותר נעימים כשאתה חלק מקבוצה ולא שונה ממנה. יש עצה?
 

דסי אשר

New member
לאמא שרון- מנסיון...

הי, הבן המוזכר כאן למעלה- כן היה "ליימך", וכן למד- לא יודעת באיזה גיל- אבל מוקדם מאד, הרבה מאד דברים לבד... מעולם לא עצרנו. כן, ביקש ממני שאלמד אותו אנגלית, כי הכרנו שכנים דוברי אנגלית בלבד. סרבתי. כי אמרתי שאינני יודעת מספיק אנגלית כדי ללמד אותו אנגלית נכונה... עוד לא היו חוגים לאנגלילת לפני 25 שנה. ובטח לא הייתי שולחת. ואם הייתי מציעה - היה מסרב. הוא למד לבד אנגלית..... הוא לא השתעמם בכלל בכתה א´. הוא היה מאושר כאשר הגיע לכתה א´= כי סוף סוף לומדים. לא שהיה לו מה ללמוד- אבל הוא היה מאושר שלומדים. כיצד בילה את השעות בכתה- אני לא יודעת. אני רק משערת- שהוא צפה במה שקורה סביבו, בתהליכים,הקשיב לתכנים- לא יודעת. אבל מעולם, לאורך כל שנות החיים שלו בבית הספר- לא שמענו ממנו את המושג "משעמם לי". ילד סקרן מאד, והדגש הוא על "מאד"- לא משעמם לו אף פעם- לדעתי. "המשמעמם לי" שעליו שמעתי הרבה, מהורים לילדים כמוהו- בא לפי תפיסתי הפרטית מאד- שוב- מדרך החינוך- העמדה הורית כלפי הילד. הוא היה לגבינו ילד רגיל לכל דבר. למשל- למרות שידע, הרבה יותר טוב מאמא שלו לעשות חשבון פשוט בגיל 4.5 (השלמה לשישים דקות..."אמא תבוא בעוד 27 דקות להאכיל את ה..." כך ענה לאביו שחיפש אותי..(התינוקת, אחותו- הואכלה אז לפי שיטת הזמנים- כל 4 שעות). לא דאגנו מה יקרה איתו בכתה א´... ולא דאגנו מה יהיה בכתה ב´. והוא עבר לכתה מיוחדת- רק כי אבא שלו, חשב, בטעות, שהוא ילך אחורה בכתה של ילדים רגילים. ואני לא שמתי רגל- אם כי חששתי מאד- מהתחרותיות. והילד רצה לעבור (עם כל המאמץ הפיזי שהיה כרוך בכך)... ועל מה היה שמח כל כך בשנה הראשונה ללימודיו בכתה המיוחדת - של הנבונים כמוהו- לכאורה- ? על כך שהיום "הכנסתי שני גולים", ו"היUם שלושה". כך במשך שנה שלימה. הוא נשאר צנוע-. אני עכשיו לא צנועה. אז הוא נראה לי ילד רגיל, למרות שידעתי על השונות. זהו מזלו שלו. דסי
 

עירית ל

New member
מעכשיו את דואגת לכיתה א'?

לדעתי אין שום צורך. העניין או השעמום בבית הספר הוא לא פועל יוצא של החומר הנלמד. אף פעם לא אמרת על המורה לספרות שהיא "הורגת" חומר מעניין. או שהמורה להיסטוריה מעבירה את החומר המייגע בצורה מעניינת?
 

דליה.ד

New member
בני בכיתה א´

ובחשבון הוא עוסק בחזקות ומספרים מכוונים.... חומר של כיתה ז´. פשוט המורה דואגת לספק לו חומר מתאים בשיעורי החשבון. אני סבורה שילד בן שנה ותשעה חודשים מגלה התעניינות בציורים הנחמדים האלה, אבל אין טעם ללמדו קריאה. יש סיבה מדוע מלמדים לקרוא בגיל 6 ולא קודם. גם ילדי שיננו את האותיות (מעצמם, מעצמם) ועם זאת לא לימדתי קריאה. כשהגיעו לכיתה א´...תפסו זאת צ´יק צ´אק. נכון, ישנם ילדים שמלמדים עצמם לקרוא וזה נהדר. הקריאה עצמה היא פשוט תרגיל של פענוח, החוכמה היא....הבנת הנקרא. ואני תוהה מה זה יתרום לילד שצריך להכיר את העולם המוחשי עדיין (פיאז´ה!).
 

vered4

New member
הבת שלי מאוד התענינה במילים

ולפני גיל 3 כתבה מילים ראשונות. תמיד נתנו לה מה שביקשה (מבחינת מה שענין אותה). כשהיתה בת ארבע, קיבלה ליום הולדת פאזל של מילים ותמונות, רק אחרי זמן מה, נזכרתי שהפאזל הזה "כיכב" אצלינו כבר שנה קודם. ולמה לקח לי זמן להזכר? כי היא כבר עברה הלאה מבחינת מה שעניין אותה. אז גם אני בעד ללכת לפי הדרישה של הילד, לא ללחוץ אבל לתת.
 

לאה_מ

New member
עזבי עכשיו את כתה א'.

אני קראתי בגיל שנתיים ולא זוכרת ששעמם לי במיוחד בכתה א'. תמיד אפשר להחזיק איזה ספר בילקוט. לטעמי, ילדים הם סקרנים מטבעם, ולא משתעממים בקלות. צריך להתאמץ כדי לשעמם אותם. לצערי מערכת החינוך עושה מאמץ מיוחד בעניין הזה, אבל זה ודאי לא תלוי בשאלה האם הילד בא עם ידע מוקדם.
 

zimes

New member
היי

רק רציתי לסמן לך שאני פה. בעצם - אני גם אענה. קודם כל - כמו שאמרת - לא ניתן לעצור את התהליך, אז למה לנסות? אבל יותר מזה - קבלי כעובדה שבנך ישתעמם בשעורים (לפחות בחלקם). לא בגלל שהוא קורא עכשיו, אלא בגלל שהוא כשרוני במיוחד, ואינו ממוצע. מה הוא יעשה עם השעמום? זה כבר תלוי במורה, בבית הספר, באופיו (אני מכירה משועממי-בי"ס מפריענים ולא מפריענים)... אבל לא בקצב בו ילמד כעת לקרוא. החיים באמת חלקים ופשוטים יותר כשאתה חלק מקבוצה, אבל גם מענינים מאוד כשאתה שונה. איפה שביל הזהב? מה עדיף? איך בנך יחיה את חייו? אלה שאלות שהוא יענה עבור עצמו, ואני לא חושבת שאני יכולה (או זכאית) לקבוע דברים אלה עבור ילדי.
 

כרמית מ.

New member
רק דבר קטן - בין ידיעת שמות האותיות

לבין קריאה (וכתיבה) יש פער גדול. אם לא ממהרים את התהליך (ואין שום סיבה לעשות את זה) זה בהחלט יכול לקחת עוד שנתיים, שלוש ואולי יותר (או לא - יכול להיות שגם תוך כמה חודשים) עד שהוא יקרא ממש. תהני ממנו (ולא רק מהיכולת הזו...) ואל תחשבי קדימה. אולי הוא באמת מחונן, אולי לא (ורק מתעניין כרגע במשהו שלא מעניין את מרבית הילדים בגילו), אולי הוא ישתעמם ואולי ימצא עניין בכל דבר, בלי קשר לכך שהוא יודע את חומר הלימוד.
 

דסי אשר

New member
בהמשך לדיון- סיפרה לי השבוע חברה...

שבישראל, בממצוע- 70 % הם מחוננים... דסי
 

נעה גל

New member
זו בטח אחת הסיבות שאנחנו כל כך

מוצלחים במבחנים הבינלאומים שעורכים מדי פעם
 
למעלה