אכן שווא נח. מפני שמקורו בשווא ולא בתנועה. שווא נע - מקורו בתנועה. למשל: במלה תכְתְבי יש שני שוואים, ואם נלך לצורת היחיד באותו זמן (תכתוב) נראה שעדיין יש שווא מתחת ל-כ´ (מה שאומר שזה אכן שווא נח), אבל מתחת ל-ת´ אין שווא - יש שם חולם (חסר). כלומר - השווא השני ב"תכתבי" מקורו בתנועה, ומכאן שהוא שווא נע.
מאיפה באות לך השאלות האלה? כאילו: אתה מתעורר בבוקר, משתין, מצחצח שיניים, מכין קפה וטוסט עם ריבה, מעלעל בעיתון ואומר לעצמך בין לבין מעניין איזה מין שווא יש באלעזר? באמת שתהייה לי בריא.
אז זהו, אמנם אני אוהב להתעורר בבוקר לאיטי, לריח של לחם טרי (יש בבית מכונת לחם) ולעשות תה טוב וכו´ אמנם אני לא נוהג לעלעל בעיתונים אבל אני יכול לתאר לעצמי את עצמי בסיטואציה שתיארת. בכל אופן, אני לעיתים נדירות אכן מעלה בעצמי סוגיות שכאלה, בד"כ - כמו במקרה דנן, הן עולות מויכוחים עם אחרים. במקרה דנן, תיקנתי פרופ´ ליהדות באשר לדרך בה צריך להגות את השם אלעזר. מסיבה לא ברורה הוא הגה את השם כאילו השוא הוא נע בעליל - מעין סגול זעירא. תיקנתי אותו בהגית השם. הוא הסביר לי שאני לא מדדיק בהגיית השוא
אמרתי שדוקא כן - כי זה שוא נח. החיזוק העלוב שלו היה שהוא הראה לי ספר (מודרני) כו השם כתוב בתעתיק פונטי, eleazar. הבטחתי לו שאבדוק את הענין - באיזה שוא מדובר. בדקתי. תודה גנגי.