הדבורה מאיה
New member
אלן שלי
אני יושבת בחדר שלי...שלנו. מול המחשב שלי...שלנו. ושומעת את השירים שלנו... אבל עכשיו הם רק שלי...וכבר לא שלנו. אוי, כמה שאתה חסר פה... אין לך מושג. או שאולי כן...לא יודעת. רק אני והלנה נשארנו...דפני כנראה הלכה איתך. תשמור עליה בשבילי...טוב? אני מתגעגעת כל כך לשניכם... וגם הלנה. אמא שלך שלחה לי את טדי, הדובי שלך...ועכשיו שלי. יש לו ריח של בוידם...אמא שלך הורידה אותו בשבילי משם. לא הכרתי אותו קודם. רק שמעתי עליו סיפורים. ממך. ועכשיו...הוא יספר לי עליך. רע לי פה לבד...כל כך חסר. מרגישה את הפצע שבתוכי...והוא שורף ולא מפסיק להכאיב. האם הוא יעבור פעם? לא יודעת. אני יודעת שאתה היית בטח רוצה שאני אמשיך קדימה...ואני מנסה. באמת. אבל קשה להמשיך לבד...אחרי שהתרגלתי למישהו שעוזר לסחוב את השק. סחבנו שנינו יחד...עוזרים אחד לשני. ועכשיו נשארתי לבד עם השק שלי...שנעשה כאילו יותר כבד. אני חושבת שחלק לא קטן ממנו עבר משלך אלי...אולי כדי שתוכל אתה להמשיך הלאה שם למעלה...להגביה עוף. מלאך שלי... למה אתה שם? למה לא פה, איתי? תמיד הבטחת לי שלא תעזוב אותי...הבטחנו אחד לשני. אבל אתה הלכת. והשארת אותי לבד. למה לא לקחת אותי איתך? אני כל כך רוצה לשמוע את הקול שלך... מתגעגעת לצליל שלו. כבר אין מי שיקרא לי ``מתוקה``. וכבר אין לי למי לקרוא ``מלוח שלי``. הכל נשאר כל כך חסר טעם. טפל...סתמי. מתגעגעת אליך כל כך...אהוב שלי. וגם הלנה...רואים עליה. כמה שאני לא אבכה...לא מרגישה הקלה. רק כבד יותר ויותר. לפעמים כבד מנשוא. לא רואה שום שביב של ניצוץ באופק. רק עצב..וקושי..וכאב. ברגעים האלו...תמיד הייתי מדברת איתך. ואתה היית מדבר איתי. עכשיו רק חצי הלב שנשאר לי קורא לך...ואין מי שיענה. וגם לא יהיה. אוהבת אותך...כל כך מתגעגעת למגע ידייך. לא מאמינה שאמצא שוב מגע כזה עדין ורך... לא רואה כלום באופק. אלן שלי... תשמור על עצמך שם, למעלה. וגם על דפנה. ושהיא תשמור עלייך. רק בבקשה מכם...שניכם... תראו לנו פה סימן, כאן למטה. תגידו מה קורה...ואיך הכל נראה שם. מקווה שטוב יותר מפה. כי מגיע לך...לכם. כל כך מגיע. אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר. שלך תמיד תמיד. לנצח נצחים. לקחת איתך חלק כזה גדול מהלב שלי... אני לא מאמינה שאוכל להשתמש בו ממש שוב. כי הוא כבר לא כאן. הוא אצלך. תשמור עליו בשבילי...מלאך שלי. ואני...חושבת עליך כל הזמן. תמיד תמיד. מתוקה.
אני יושבת בחדר שלי...שלנו. מול המחשב שלי...שלנו. ושומעת את השירים שלנו... אבל עכשיו הם רק שלי...וכבר לא שלנו. אוי, כמה שאתה חסר פה... אין לך מושג. או שאולי כן...לא יודעת. רק אני והלנה נשארנו...דפני כנראה הלכה איתך. תשמור עליה בשבילי...טוב? אני מתגעגעת כל כך לשניכם... וגם הלנה. אמא שלך שלחה לי את טדי, הדובי שלך...ועכשיו שלי. יש לו ריח של בוידם...אמא שלך הורידה אותו בשבילי משם. לא הכרתי אותו קודם. רק שמעתי עליו סיפורים. ממך. ועכשיו...הוא יספר לי עליך. רע לי פה לבד...כל כך חסר. מרגישה את הפצע שבתוכי...והוא שורף ולא מפסיק להכאיב. האם הוא יעבור פעם? לא יודעת. אני יודעת שאתה היית בטח רוצה שאני אמשיך קדימה...ואני מנסה. באמת. אבל קשה להמשיך לבד...אחרי שהתרגלתי למישהו שעוזר לסחוב את השק. סחבנו שנינו יחד...עוזרים אחד לשני. ועכשיו נשארתי לבד עם השק שלי...שנעשה כאילו יותר כבד. אני חושבת שחלק לא קטן ממנו עבר משלך אלי...אולי כדי שתוכל אתה להמשיך הלאה שם למעלה...להגביה עוף. מלאך שלי... למה אתה שם? למה לא פה, איתי? תמיד הבטחת לי שלא תעזוב אותי...הבטחנו אחד לשני. אבל אתה הלכת. והשארת אותי לבד. למה לא לקחת אותי איתך? אני כל כך רוצה לשמוע את הקול שלך... מתגעגעת לצליל שלו. כבר אין מי שיקרא לי ``מתוקה``. וכבר אין לי למי לקרוא ``מלוח שלי``. הכל נשאר כל כך חסר טעם. טפל...סתמי. מתגעגעת אליך כל כך...אהוב שלי. וגם הלנה...רואים עליה. כמה שאני לא אבכה...לא מרגישה הקלה. רק כבד יותר ויותר. לפעמים כבד מנשוא. לא רואה שום שביב של ניצוץ באופק. רק עצב..וקושי..וכאב. ברגעים האלו...תמיד הייתי מדברת איתך. ואתה היית מדבר איתי. עכשיו רק חצי הלב שנשאר לי קורא לך...ואין מי שיענה. וגם לא יהיה. אוהבת אותך...כל כך מתגעגעת למגע ידייך. לא מאמינה שאמצא שוב מגע כזה עדין ורך... לא רואה כלום באופק. אלן שלי... תשמור על עצמך שם, למעלה. וגם על דפנה. ושהיא תשמור עלייך. רק בבקשה מכם...שניכם... תראו לנו פה סימן, כאן למטה. תגידו מה קורה...ואיך הכל נראה שם. מקווה שטוב יותר מפה. כי מגיע לך...לכם. כל כך מגיע. אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר. שלך תמיד תמיד. לנצח נצחים. לקחת איתך חלק כזה גדול מהלב שלי... אני לא מאמינה שאוכל להשתמש בו ממש שוב. כי הוא כבר לא כאן. הוא אצלך. תשמור עליו בשבילי...מלאך שלי. ואני...חושבת עליך כל הזמן. תמיד תמיד. מתוקה.