הדבורה מאיה
New member
אלן שלי
אני יודעת עד כמה זה נשמע אבסורדי.... אבל אני נמצאת כרגע במקום בו נגשנו. ישנה חדר ליד החדר בו ראיתי אותך לראשונה. ומתגעגעת כל כך.... כל כך קשה כאן בלעדייך. בכל מקןם קשה אבל כאן...כאילו עוד יותר. תמיד היית כאן בשבילי, מצחיק, מחבק, מעודד... סיבה לקום בבוקר בקפיצה מהמיטה. והנה...הפעם אני לבד. כל כך לא רציתי לבוא הנה...ידעתי עד כמה זה יהיה לי קשה. אבל לא הייתה לי ברירה...ועכשיו אני תקועה פה בין קירות הבטון המשוריין שתמיד צחקנו לנו עליהם. רק שעכשיו אין עם מי לצחוק על זה. רוצה כל כך לחזור הבייתה...לחדר..לזכרונות...אבל לא יכולה. וזה כל כך מתסכל.... אבל אני אחזיק ואעבור את הימים הללו. כי אני רוצה לחזור החוצה...לחיים...לעבודה, לילדים, לחברים מהמחשב...כל הדברים שאין לי פה. הכל נשאר בחדר...חוץ ממני. מתגעגעת עלייך כל כך ולא שוכחת אותך... אף פעם. מאיה שלך.
אני יודעת עד כמה זה נשמע אבסורדי.... אבל אני נמצאת כרגע במקום בו נגשנו. ישנה חדר ליד החדר בו ראיתי אותך לראשונה. ומתגעגעת כל כך.... כל כך קשה כאן בלעדייך. בכל מקןם קשה אבל כאן...כאילו עוד יותר. תמיד היית כאן בשבילי, מצחיק, מחבק, מעודד... סיבה לקום בבוקר בקפיצה מהמיטה. והנה...הפעם אני לבד. כל כך לא רציתי לבוא הנה...ידעתי עד כמה זה יהיה לי קשה. אבל לא הייתה לי ברירה...ועכשיו אני תקועה פה בין קירות הבטון המשוריין שתמיד צחקנו לנו עליהם. רק שעכשיו אין עם מי לצחוק על זה. רוצה כל כך לחזור הבייתה...לחדר..לזכרונות...אבל לא יכולה. וזה כל כך מתסכל.... אבל אני אחזיק ואעבור את הימים הללו. כי אני רוצה לחזור החוצה...לחיים...לעבודה, לילדים, לחברים מהמחשב...כל הדברים שאין לי פה. הכל נשאר בחדר...חוץ ממני. מתגעגעת עלייך כל כך ולא שוכחת אותך... אף פעם. מאיה שלך.