ערב טוב לימורי..
אכן מצטרפת לשאר חברי המלומדים ואומרת במצב הזה אין הוקוס פוקוס יש שלבים וחייבים לעבור אותם.. מזדהה איתך מאוד גם בעלי נפטר מסרטן לאחר שנה קשה של סבל(אומנם סבל מהמחלה 8 שנים)אבל השנה האחרונה היתה הדרמטית מכל.וגם אני כמוך חשבתי שהכל שחור ואין מנוס רק להיות לידו ירגיע אותי ויתן לי שקט..והיו ימים קשים קשים מאוד שבהם פשוט שקעתי ולא רציתי כלום.גם 3 ילדי המדהימים לא ענינו אותי רציתי רק לישון ולהיות לידו...לקח לי 11 חודש להפנים שאילו כנראה אלוהים לא רוצה שאגיע.ואותו להחזיר אין מצב..היו בכיות,צעקות,קריאות לשמים וכלום..ואז במדבר השומם (את יכולה לדפדף בדפים לאחור ולקרוא מה שכתבתי על המדבר)שאני צועקת לאלוהים בלי סוף הבנתי שאני חייבת לקום ולהמשיך למען ילדי..שאחת עוד מעט צריך לחתן.והבן הקטן שצריך לחגוג בר-מצווה ואלוהים יודע איך???? אבל חייב להמשיך הלאה..והיום ממש לפני כמה שעות חזרנו מבית העלמין מהאזכרה של ה-12 חודש שהיתה קצרה ומהירה בגלל המצב(נמצאת בקו ואסורה התקהלות)אני קצת יותר חזקה ולמה רק קצת בגלל שבדרך דואגים להפיל עליך עוד ועוד צרות ועושה רושם שמשהוא מלמעלה לא ממש מעונין שארים את הראש ואומר אני חזקה אני יכולה להשתקם..אבל כן אני חזקה ואני אתרומם לאט לאט אבל בטוח... תני לזמן לעשות את שלו הכאב אומנם לא מרפה אבל החיים חזקים מאיתנו.לשכוח בחיים לא נוכל כי בכל צעד ושעל הוא נמצא כל הזמן בלב ומול העינים...אז באמת שולחת לך מפה חיבוק חם ואמיץ..מתפללת בשבילך להמון כוחות נפש..ותהיי חזקה למען ילדתך..ואם צריכה עזרה או הכוונה אני פה בשבילך.. בהמון חוזק וכוח מהדרום המופגז.. ~לי
אכן מצטרפת לשאר חברי המלומדים ואומרת במצב הזה אין הוקוס פוקוס יש שלבים וחייבים לעבור אותם.. מזדהה איתך מאוד גם בעלי נפטר מסרטן לאחר שנה קשה של סבל(אומנם סבל מהמחלה 8 שנים)אבל השנה האחרונה היתה הדרמטית מכל.וגם אני כמוך חשבתי שהכל שחור ואין מנוס רק להיות לידו ירגיע אותי ויתן לי שקט..והיו ימים קשים קשים מאוד שבהם פשוט שקעתי ולא רציתי כלום.גם 3 ילדי המדהימים לא ענינו אותי רציתי רק לישון ולהיות לידו...לקח לי 11 חודש להפנים שאילו כנראה אלוהים לא רוצה שאגיע.ואותו להחזיר אין מצב..היו בכיות,צעקות,קריאות לשמים וכלום..ואז במדבר השומם (את יכולה לדפדף בדפים לאחור ולקרוא מה שכתבתי על המדבר)שאני צועקת לאלוהים בלי סוף הבנתי שאני חייבת לקום ולהמשיך למען ילדי..שאחת עוד מעט צריך לחתן.והבן הקטן שצריך לחגוג בר-מצווה ואלוהים יודע איך???? אבל חייב להמשיך הלאה..והיום ממש לפני כמה שעות חזרנו מבית העלמין מהאזכרה של ה-12 חודש שהיתה קצרה ומהירה בגלל המצב(נמצאת בקו ואסורה התקהלות)אני קצת יותר חזקה ולמה רק קצת בגלל שבדרך דואגים להפיל עליך עוד ועוד צרות ועושה רושם שמשהוא מלמעלה לא ממש מעונין שארים את הראש ואומר אני חזקה אני יכולה להשתקם..אבל כן אני חזקה ואני אתרומם לאט לאט אבל בטוח... תני לזמן לעשות את שלו הכאב אומנם לא מרפה אבל החיים חזקים מאיתנו.לשכוח בחיים לא נוכל כי בכל צעד ושעל הוא נמצא כל הזמן בלב ומול העינים...אז באמת שולחת לך מפה חיבוק חם ואמיץ..מתפללת בשבילך להמון כוחות נפש..ותהיי חזקה למען ילדתך..ואם צריכה עזרה או הכוונה אני פה בשבילך.. בהמון חוזק וכוח מהדרום המופגז.. ~לי