אלמונית
איך אפשר לתאר חוויות?מילים זה דבר נדוש איך אפשר להסביר דברים שאתה מרגיש ורואה למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך, לתאר מצב, להסביר את האי צדק שאני חש? למה ג'ובניק חי טוב?!מוקף חיילות, יש לו את כל הזמן והאפשרויות לעשות?! חבל שהשנים הטובות חולפות כלכך מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת: "אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך, ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות לפניי..." ועוד שבת עברה. למה כשהתגייסנו לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות, ופתאום נשארנו כולנו לבד?!בגלל שלוש שנים?! אני יושב במארב בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אף למלה ואני רועד, אבל הלב.. הלב יותר קר, כי אני שוכב פה ואת מתהפכת במיטה חמה ויבשה בבית מוגן בין השמיכות ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים....ולישון. ששומרים עלייך אלמונית כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה. כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלבץ איך אפשר להסביר לך? הרגשה של מתח וחרדה של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על ההיתקלות ועל הפחד וההתרגשות- אתם מנענעים בראש כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה שקניתם[ או שאבא קנה לטחונים שביינכם] כשאני סופר אבנים וקטב"ים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות וליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי מנוב' 04 ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את אמא והאחות ומתאר איך הוא יז**ן אותם מא' ועד ת' ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים רק בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית, אני רואה אותו...בחלום ובתמונות, אני רוצה רק מילה טובה! כשהגב והעיניים אדומות מחוסר שינה ואני קורא איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשכם, טול כרם, קלקייליה, רמאללה, וג'ינין כי זה נוגד את צו מצפונם, יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים "והציונים". אז מה אנחנו ? אנחנו "הכושים" של המדינה?הם לא מבינים איפה הם חיים שלבעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?!אני לא מבקש רחמים!אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי צדק! אנשים חכמים אמרו פעם "מי שעובד בערב שבת לא אוכל בשבת",אין לכם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים, וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחרכך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים אחריינו והם אלו ששומרים עליינו. לפני חודש וחצי אחותי שלחה לי מכתב עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט "תודה רבה" היא סה"כ בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ הזו. ממש התרגשתי, אם לא היתי משחק אותה קשוח היתי מזיל דימעה. אנחנו לא דורשים משכורת גבוה, ולא מכונית צמודה, גם לא חופשות בחו"ל רק מילה טובה!! רק שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה להילחם ושנרגיש שזה שווה את זה,ולא טעינו כשביקשנו קרבי בבקו"ם . אני גאה להיות לוחם!! על החתום החייל הפשוט מכתב חזק שהקריאו לנו ביום תרבות בצבא...מה אתם חושבים על זה? ד"א כתבתי פה ממש מזזמן אני בוריה לא בטוח שמישו פה זוכר[:
איך אפשר לתאר חוויות?מילים זה דבר נדוש איך אפשר להסביר דברים שאתה מרגיש ורואה למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך, לתאר מצב, להסביר את האי צדק שאני חש? למה ג'ובניק חי טוב?!מוקף חיילות, יש לו את כל הזמן והאפשרויות לעשות?! חבל שהשנים הטובות חולפות כלכך מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת: "אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך, ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות לפניי..." ועוד שבת עברה. למה כשהתגייסנו לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות, ופתאום נשארנו כולנו לבד?!בגלל שלוש שנים?! אני יושב במארב בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אף למלה ואני רועד, אבל הלב.. הלב יותר קר, כי אני שוכב פה ואת מתהפכת במיטה חמה ויבשה בבית מוגן בין השמיכות ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים....ולישון. ששומרים עלייך אלמונית כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה. כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלבץ איך אפשר להסביר לך? הרגשה של מתח וחרדה של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על ההיתקלות ועל הפחד וההתרגשות- אתם מנענעים בראש כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה שקניתם[ או שאבא קנה לטחונים שביינכם] כשאני סופר אבנים וקטב"ים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות וליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי מנוב' 04 ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את אמא והאחות ומתאר איך הוא יז**ן אותם מא' ועד ת' ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים רק בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית, אני רואה אותו...בחלום ובתמונות, אני רוצה רק מילה טובה! כשהגב והעיניים אדומות מחוסר שינה ואני קורא איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשכם, טול כרם, קלקייליה, רמאללה, וג'ינין כי זה נוגד את צו מצפונם, יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים "והציונים". אז מה אנחנו ? אנחנו "הכושים" של המדינה?הם לא מבינים איפה הם חיים שלבעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?!אני לא מבקש רחמים!אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי צדק! אנשים חכמים אמרו פעם "מי שעובד בערב שבת לא אוכל בשבת",אין לכם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים, וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחרכך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים אחריינו והם אלו ששומרים עליינו. לפני חודש וחצי אחותי שלחה לי מכתב עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט "תודה רבה" היא סה"כ בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ הזו. ממש התרגשתי, אם לא היתי משחק אותה קשוח היתי מזיל דימעה. אנחנו לא דורשים משכורת גבוה, ולא מכונית צמודה, גם לא חופשות בחו"ל רק מילה טובה!! רק שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה להילחם ושנרגיש שזה שווה את זה,ולא טעינו כשביקשנו קרבי בבקו"ם . אני גאה להיות לוחם!! על החתום החייל הפשוט מכתב חזק שהקריאו לנו ביום תרבות בצבא...מה אתם חושבים על זה? ד"א כתבתי פה ממש מזזמן אני בוריה לא בטוח שמישו פה זוכר[: