אלי (לאה גולדברג) השנים פרכסו את פני בזיכרון אהבות וענדו לראשי חוטי כסף קלים עד יפיתי מאד. בעיני נשקפים הנופים. ודרכים שעברתי ישרו צעדי - עייפים ויפים. אם תראני עכשיו לא תכיר, לא תכיר את תמוליך - אני הולכת אלי בפנים שביקשת לשוא כשהלכתי אליך.
