אלי ורותי
-אלי- בחור אפרורי למדי בשלהי שנות השלושים שלו, כרס קטנה שיער דליל, משקפיים.. נשוי ואב לשלושה ילדים, מתעורר כל יום בשש בבוקר מכין קפה, פותח את הדלת ולוקח את העיתון {מנוי יותר משנה} מדליק את במטבח מעיין בעיתון, מסיים את הקפה ולעבודה -חגים- פעם אצל הוריו פעם אצל הוריה -ילדים- פעוטון, גן חובה, בית ספר, חוגים, טיולים כל שבת שלישית -מכונית- כמו של כולם, צבע לבן {שלא תתחמם בשמש}, מחליף כל חמש שנים יום אחד {כן, יום אחד..}, הוא מתעורר וקם בבוקר, בטח שקם {כוחו של הרגל}, קפה, עיתון.. {עיתון? כן אותו כוח של ההרגל שמקודם} סוגר את הדלת בשקט ויוצא לעבודה.. לפחות זה מה שכולם חשבו, הגיעה שעת ערב ובחוץ החשיך כבר מזמן, רותי כבר הכינה את ארוחת הערב הילדים יושבים לשולחן "איפה אלי?" מהרהרת רותי לעצמה וממשיכה בחובות הבית, מאכילה את הקטן שולחת את האחרים למקלחת בודקת אם הכינו את השיעורים {ואם כן אז אם הכינו כראוי}, משכיבה את הילדים לישון שפוכה יושבת על הספה מול הטלוויזיה וכוס קפה על השולחן, "אלי?" שואלת את עצמה בשקט ונרדמת 02.00 בלילה {לפנות בוקר?!} מתעוררת עם צוואר תפוס, מדדה למיטה, נרדמת 08.00 הילדים הלכו כבר לבית הספר, לגן. לבקר את האימא שלו {היא בבית אבות כבר שלוש שנים}, לעלות לבית העלמין לשטוף את המצבה של סבתא {באמת עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, מהרהרת}, סופרמרקט.. יום שלישי עובר ורביעי… וחמישי.. {הכוונה שהגיע יום שישי} אלי פותח את הדלת בשקט {השעה 06.30 בבוקר} נכנס, מכין לעצמו קפה, מעיין בעיתון {פותר את ה"תשחץ" השבועי אם זה ממש מעניין} "היי אלי" הוא שומע את דלת המקלחת נסגרת, מספיק לראות את הטריקו האדומה {זו שרותי אוהבת לישון איתה}, טיפות זיעה עולות במצחו, הוא ממתין.. "התעוררת מוקדם היום" רותי ומגבת בידיה, "כן" הוא עונה וחוזר לעיתון אך מבטו לא ממוקד {היא לא שואלת כלום? לאן נעלמתי איפה הייתי מה עשיתי? משהו??} רוצה חביתה? היא שואלת מהמטבח, הילדים מתעוררים "הי אבא" נשיקות, חיבוקים… בית ספר, "תתנהגו יפה אה?!", הם סוגרים את דלת המכונית, הוא נוסע לאיטו כמו מהופנט רואה את העצים מרצדים בשדרה.. "הוא חזר!" רותי בקול כמעט לחישה ממלמלת לעצמה.. פוכרת ידיה בעצבנות.. "אוי אוי בת" ספק עונה ספק בוכה היא שומעת את אימא החורגת מהעבר השני.. היא קוטעת את הלך המחשבה הזה במהירות , "רוצה לאכול?" -שקט- לא צועקת, לא שואלת כלום .. ממשיכה בחיתוך הירקות במטבח והשאלה עדיין מרחפת באוויר… "לא תודה" מגיעה התשובה לבסוף -בחדר הסמוך אדם בעל מראה אפרורי למדי עם כרס קטנה, שיער דליל ומשקפיים אורז בשקט מזוודה.. -במטבח עומדת אישה בטריקו אדומה וחותכת ירקות וגבה מופנה, מוחה בידה דמעה בודדה.. -בבית הספר שני ילדים יושבים ליד שולחן ומעתיקים מהלוח -בגן ילד אחד בוכה, מעניין למה?! חם לו, בועט בשמיכה מתהפך מנסה להירדם ולא מצליח, "סאמק" בתחתונים הולך לחדר המגורים מדליק סיגריה מדליק טלוויזיה מדליק מזגן קרירות נעימה מזדחלת לאיטה הוא נרגע , נשען לאחור מרים רגלים על השולחן
-אלי- בחור אפרורי למדי בשלהי שנות השלושים שלו, כרס קטנה שיער דליל, משקפיים.. נשוי ואב לשלושה ילדים, מתעורר כל יום בשש בבוקר מכין קפה, פותח את הדלת ולוקח את העיתון {מנוי יותר משנה} מדליק את במטבח מעיין בעיתון, מסיים את הקפה ולעבודה -חגים- פעם אצל הוריו פעם אצל הוריה -ילדים- פעוטון, גן חובה, בית ספר, חוגים, טיולים כל שבת שלישית -מכונית- כמו של כולם, צבע לבן {שלא תתחמם בשמש}, מחליף כל חמש שנים יום אחד {כן, יום אחד..}, הוא מתעורר וקם בבוקר, בטח שקם {כוחו של הרגל}, קפה, עיתון.. {עיתון? כן אותו כוח של ההרגל שמקודם} סוגר את הדלת בשקט ויוצא לעבודה.. לפחות זה מה שכולם חשבו, הגיעה שעת ערב ובחוץ החשיך כבר מזמן, רותי כבר הכינה את ארוחת הערב הילדים יושבים לשולחן "איפה אלי?" מהרהרת רותי לעצמה וממשיכה בחובות הבית, מאכילה את הקטן שולחת את האחרים למקלחת בודקת אם הכינו את השיעורים {ואם כן אז אם הכינו כראוי}, משכיבה את הילדים לישון שפוכה יושבת על הספה מול הטלוויזיה וכוס קפה על השולחן, "אלי?" שואלת את עצמה בשקט ונרדמת 02.00 בלילה {לפנות בוקר?!} מתעוררת עם צוואר תפוס, מדדה למיטה, נרדמת 08.00 הילדים הלכו כבר לבית הספר, לגן. לבקר את האימא שלו {היא בבית אבות כבר שלוש שנים}, לעלות לבית העלמין לשטוף את המצבה של סבתא {באמת עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, מהרהרת}, סופרמרקט.. יום שלישי עובר ורביעי… וחמישי.. {הכוונה שהגיע יום שישי} אלי פותח את הדלת בשקט {השעה 06.30 בבוקר} נכנס, מכין לעצמו קפה, מעיין בעיתון {פותר את ה"תשחץ" השבועי אם זה ממש מעניין} "היי אלי" הוא שומע את דלת המקלחת נסגרת, מספיק לראות את הטריקו האדומה {זו שרותי אוהבת לישון איתה}, טיפות זיעה עולות במצחו, הוא ממתין.. "התעוררת מוקדם היום" רותי ומגבת בידיה, "כן" הוא עונה וחוזר לעיתון אך מבטו לא ממוקד {היא לא שואלת כלום? לאן נעלמתי איפה הייתי מה עשיתי? משהו??} רוצה חביתה? היא שואלת מהמטבח, הילדים מתעוררים "הי אבא" נשיקות, חיבוקים… בית ספר, "תתנהגו יפה אה?!", הם סוגרים את דלת המכונית, הוא נוסע לאיטו כמו מהופנט רואה את העצים מרצדים בשדרה.. "הוא חזר!" רותי בקול כמעט לחישה ממלמלת לעצמה.. פוכרת ידיה בעצבנות.. "אוי אוי בת" ספק עונה ספק בוכה היא שומעת את אימא החורגת מהעבר השני.. היא קוטעת את הלך המחשבה הזה במהירות , "רוצה לאכול?" -שקט- לא צועקת, לא שואלת כלום .. ממשיכה בחיתוך הירקות במטבח והשאלה עדיין מרחפת באוויר… "לא תודה" מגיעה התשובה לבסוף -בחדר הסמוך אדם בעל מראה אפרורי למדי עם כרס קטנה, שיער דליל ומשקפיים אורז בשקט מזוודה.. -במטבח עומדת אישה בטריקו אדומה וחותכת ירקות וגבה מופנה, מוחה בידה דמעה בודדה.. -בבית הספר שני ילדים יושבים ליד שולחן ומעתיקים מהלוח -בגן ילד אחד בוכה, מעניין למה?! חם לו, בועט בשמיכה מתהפך מנסה להירדם ולא מצליח, "סאמק" בתחתונים הולך לחדר המגורים מדליק סיגריה מדליק טלוויזיה מדליק מזגן קרירות נעימה מזדחלת לאיטה הוא נרגע , נשען לאחור מרים רגלים על השולחן