אלי הפנתאון הרומי

[melodynoa]

אלי הפנתאון הרומי

אלי הפנתאון הרומי - מה שבסוגריים זה השם היווני אפולו (אפולו) אל האומנויות (במיוחד השירה והמוסיקה) בכחוס (דיוניסוס) אל היין והמיסתורין קרס (דמטר) אלת החקלאות והפריון דיאנה (ארתמיס) אלת הציד ומגינת הילדים מארס (ארס) אל המלחמה (כוכב מאדים) יונו (הרה) אלת הנישואין, בת לוויתו-אשתו של יופיטר (זאוס). יופיטר (זאוס) אל השמים, שליט הפנתאון הרומי. (כוכב צדק) מרקיורי (הרמס) אל הסוחרים, שליח האלים. (כוכב חמה - "כוכב") מינרווה (אתנה) אלת החהמה, המלחמה ומלאכת היד. נפטון (פוסידון) אל הים ורעידות האדמה (כוכב נפטון) ונוס (אפרודיטה) אלת האהבה והיופי (כוכב נוגה) וולקאן (הפאיסטוס) אל חרשי הברזל ועובדי המתכת.

 

[melodynoa]

סיפור לידתו של אפולו

אפולו היה הבן של זאוס והטיטאנית לטו, ואח של האלה ארתמיס. הסיפור על לידת האחים קסום הוא והנה הוא לפניכם: הסיפור על לידת אפולו כולל עוד משל על זעמה של הרה שגילתה שבעלה הפרה כבר עוד אלה, והפעם היתה זו הטיטאנית לטו. בזעמה, הרה לא הניחה ללטו לשאת את ילדיה (התאומים אפולו וארתמיס), והאדמה עצמה פחדה לתת מחסה ללטו, כי היא פחדה מהעונשים הידועים לשמצה של הרה. לבסוף, לטו מצאה אי יפהפה שהיה מוכן לעזור לה ללדת, שמו היה דלוס. לאפולו דאגה תמיס שהאכילה אותו נקטר (משקה האלים) ואמברוזיה (לחם האלים), למשך כמה ימים, שלאחריהם הוא היה בוגר ומסוגל לתפוס את כל האחריויות של אל. סיפור זה לפי המיתולוגיה היוונית.

 

[melodynoa]

מדוע מקדשו נמצא בדלפי?

זמן קצר לאחר לידתו על האי דלוס, אפולו הילד המפותח מהרגיל החל את הרפתקתו הראשונה. בקטע שירה יפהפה מה"מזמור של הומרוס לאפולו", האלוהות הצעירה יפת התואר מתוארת מטיילת על פני האדמה ואז עולה לאולימפוס, שם הקסים את האלים והאלות עם המוסיקה שלו. האלות - כולל המוזות, גרסיות, העונות, אפרודיטה, הבה וארתמיס - חיבבו במיוחד את אפולו והן שרו ורקדו איתו לקבל פניו. לבסוף האל עזב את חברתן של ידידותיו בנות האולימפוס ויצא למסע לחיפוש אתר מתאים לאוראקל שלו (מין מקדש לנביא). לאחר שחיפש לאורכה ורוחבה של הארץ, אפולו מצא מקום שהתאין לו. הוא הודיע לטלפוסה, תושבת רוח הטבע, על כוונותיו לבנות מקדש באביב הקדוש שלה, אך הנימפה הרפתה ידיו מתוכנית זו. טלפוסה במקום זאת, הציעה שאפולו יבחר בדלפי כמקום למקדשו, ולכן האל עזב את האביב והמשיך במסעו. סמוך לדלפי, אפולו פגש והרג את הנחש המפלצתי - פיתון (כהנת האל נקראה "פיתיה" להנצחת אירוע זה). לפי כמה מקורות, זהו בחלקו ההסבר המיתולוגי לסיבה של המצאותו של המקדש של אפולו בדלפי. בנוסף להריגת פיתון, אפולו כן כבש, בדרכים שונות, דמויות מפתח מיתולוגיות אחרות, כולל הסאטיר מארסיאס, הענק טיטוס וילדיו של ניאובה. אכן, האל ואחותו ארתמיס, יחדיו הענישו גם את טיטוס וגם אני ניאובה - זאת היתה נקמה על יחסם המעליב לאימם לטו. אפולו היה, אם כן, לא רק לוחם - כמו אלים אולימפיים רבים אחרים, הוא היה מאהב. למאהבותיו - ע"ע הודעה הבאה. הציור נקרא parnasus apollo מישהו יודע מה המשמעות? ברור שהוא מתאר את קבלת הפנים של אפולו באולימפוס על ידי האלות ששרו וניגנו איתו.

 

[melodynoa]

אהובותיו (מאהבותיו של אפולו)

האל היווני אפולו אגדי במיתולוגיה בשל הרומאנים שלו. מהתמסרותו לקורוניס וקליאופה, עד למרדפו המפורסם אחרי דפני, מושאות אהבתו של אפולו הן חומר המיתוסים והאגדות. בכל אופן, אל הקשתות (חץ וקשת) לפעמים פספס את מטרתו והתאהב )או שמא היתה זו תשוקה) באדם הלא נכון. הרשימה הבאה מכילה כמה מאהבותיו של אפולו: קסנדרה: אפולו נתן לקסנדרה את מתנת הניבוי, אך כשסירבה להחזיר לא אהבה, מתנתו של האל הפכה לקללה. קליאופה: המוזה הנהדרת ידועה בכך שנשאה את אחד מצאצאיו של אפולו, המשורר והזמר אורפאוס. קורוניס: בת אנוש זו היתה לאמו של בנו של אפולו - אסקלפיוס - אך לקשר שלה עם האל היו תוצאות טראגיות. דפני: הנימפה דפני הרוויחה את מקומה באגדה היוונית כשהתעופפה מחיזוריו הלא רצויים של אפולו. היסינטוס: צעירה יפהפיה שתפסה את עינו של אפולו, שהיתה גם קורבנתה חסרת המזל של תאונה קטלנית. סיביל מ Cumae הפכה לקורבן של כעסו של אפולו כשדחתה את חיזוריו הרומנטיים של אפולו.

 

[melodynoa]

עוד אפולו וקורוניס

הציור הקודם - אפולו הורג את קורוניס

 

[melodynoa]

וגרסה אחרת - קצרצרה

דפני לא היתה היחידה שסבלה גורל חסר מזל בשל אהבת אפולו אליה. יקינטוס היה מלך ספרטה, שבשל יפי תוארו הוערץ על ידי אנשים רבים, כולל אפולו. יום אחד, כשהאל אפולו לימד את הדור הצעיר (ובהם יקינטוס שעוד היה צעיר יחסית) כיצד לזרוק דיסקוס, זפיר, הרוח המערבית החלה לקנא. גם היא רצתה את קירבתו של יקינטוס, ושנא על שמלך השמש מבלה זמן עם הצעירים. בעוד אפולו זורק את הדיסקוס, זפיר הפסיק את תנועת הדיסקוס באמצע השמים, וכיוון אותו לעומת צד ראשו של יקינטוס שנהרג במקום. אפולו חזה אחוז טירוף בדמו הזורם של מאהבו על האדמה, אך לא היה דבר אשר יכול היה לעשות. המוות כבר לקח את יקינטוס, אבל במקומו צמח היקינטון, שעד היום אנחנו מכנים אותו כך לזכר יקינטוס

 

[מוסורסקי]

ומה על הגברים שהוא אהב?

 

[melodynoa]

לא שמעתי על זה, אתה מוזמן לחלוק

 

[melodynoa]

אפולו והגברים: יקינטוס

יקינטוס, הבן הצעיר של מלך ספרטה, יפה-תואר כאלי האולימפוס, היה אהובו של אפולו, מלך השמש, יורה החצים. האל היה לעתים קרובות היה מטייל על גדות נהר האירוטס, מזניח את מקדשו בדלפי כדי לבלות עם ידידו הצעיר והשמח בתענוגות נעריים. עייף מהמוסיקה ומקשתו הארוכה, אפולו מצא מנוחה בבילויים כפריים ומחוספסים. הוא היה לוקח את יקינטוס לציד ביערות וקרחות היער בצידי ההרים, או שהיו מתעמלים יחדיו, מיומנות שיקינטוס אז ייחס לחברו, ושבגינה הספרטנים מאוחר יותר התפרסמו. החיים הפשוטים עוררו את תאבונו של אפולו, והפכו את הילד המתולתל ליותר מקסים מתמיד. אפולו נתן ליקינטוס את כל אהבתו, בשוכחו שהיה בן אלמוות ותו לא. יום אחד, כהכות השמש, הנאהבים התפשטו, התמרחו בשמן זית וניסו לזרוק דיסקוס, כשכל אחד מנסה לנצח את האחר. דיסקוס הברונזה עף גבוה יותר ויותר. בסופו של דבר, האל החזק אסף את כל כוחו, סיחרר וסובב את הדיסקוס והעיף אותו במהירות הולכת וגורבת כציפור, חותכת את העננים לשניים. ואז, נוצץ ככוכב, הדיסקוס החל ליפול. יקינטוס רץ לתפוס אותו, ממהר לתורו, להוכיח לאפולו שהוא, למרות שצעיר, לא היה פחות טוב מהאל עצמו בספורט זה. הדיסקוס נחת, אך נחת מגובה כה גדול, שקפץ בחזרה מהאדמה וחבט ביקינטוס בראשו. הוא שחרר צעקה והתקפל על האדמה. דמו הסמיך פרץ מפצעו, צובע בארגמן את שיערו השחור של הצעיר יפה התואר. מזועזע ונחרד, אפולו רץ אליו, התכופף לעבר חברו, מניח את ראשו על ברכיו ומנסה ללא הועיל לעזור את שטף הדם מראשו של הנער. אך הכל לשווא, יקינטוס איבד מצבעו והחוויר מרגע לרגע. עיניו שתמיד היו כה צלולות, איבדו מהברק שלהן, וראש נפל הצידה, כמו פרח בר הקמל תחת קרני שמש חסרות רחמים של אמצע היום. שבור לב, אפולו בכה: "המוות לקח אותך בטפריו, אהובי היקר! אבוי! שבידי-שלי מתת. היה זה חטא? או שיש להאשים את אהבתי - האשמה שבאה עם אהבה חזקה מדי? הו, אם רק יכול הייתי לשלם על מעשי והצטרף אליך למסעך לממלכת המוות העגומה. הו, מדוע אני מקולל לחיות לנצח"? מדוע איני יכול להצטרף אליך? אפולו אחז בחברו הגוסס והתקרב לחזהו, ודמעותיו זרמו לשיערו המדמם של הנער. יקינטוס מת, ונשמתו עפה לממלכתו של האדס (אל המתים). האל התכופף לאוזנו של הנער, ולחד במתיקות: "בליבי תהיה תחיה לנצח, יקינטוס היפה מי יתן ושמך יהיה זכור לכל בני האדם כן". והנה, עוד לא סיים משפטו, ופרח אדום ריחני צמח מדמו של יקינטוס. אנו מכנים אותו יקינטון, ועלי עלי כותרתו אתה עדיים יכול לקרא את האותיות "AY", אנחת הכאב שצמחה מחזהו של אפולו. והזכרון של יקינטוס המשיך לחיות בין מכובדי ספרטה, שכיבדו את בניהם, וחגגו בשבילו במשך שלושה ימים באמצע הקיץ בפסטיבל יקינתאה. ביום הראשון ביכו את מותו, ביומיים האחרונים חגגו את קימתו לתחייה.

 

[melodynoa]

גרסה אחרת - קצרה יותר

דפני לא היתה היחידה שסבלה גורל חסר מזל בשל אהבת אפולו אליה. יקינטוס היה מלך ספרטה, שבשל יפי תוארו הוערץ על ידי אנשים רבים, כולל אפולו. יום אחד, כשהאל אפולו לימד את הדור הצעיר (ובהם יקינטוס שעוד היה צעיר יחסית) כיצד לזרוק דיסקוס, זפיר, הרוח המערבית החלה לקנא. גם היא רצתה את קירבתו של יקינטוס, ושנא על שמלך השמש מבלה זמן עם הצעירים. בעוד אפולו זורק את הדיסקוס, זפיר הפסיק את תנועת הדיסקוס באמצע השמים, וכיוון אותו לעומת צד ראשו של יקינטוס שנהרג במקום. אפולו חזה אחוז טירוף בדמו הזורם של מאהבו על האדמה, אך לא היה דבר אשר יכול היה לעשות. המוות כבר לקח את יקינטוס, אבל במקומו צמח היקינטון, שעד היום אנחנו מכנים אותו כך לזכר יקינטוס.

 

[melodynoa]

אפולו וקיפריסוס

באי קיוס, בעמק בשם קרטה, חי צבי פלאי, מוגן מניפות. הוא היה יפה יותר משמילים יכולות לתאר. על ראשו היו שתי קרניים ענקיות, מעונפות ומצופות בזהב בוהק. מחרוזות יהלומים היו תלויות על צווארו החזק, ואזניו היו משובצות באבנים טובות. הצבי לא פחד מבני אדם. הוא נכנס חופשי לבתיהם של אנשים, והרחיק את ראשו כשרצו ללטפו. כל תושבי העמק אהבוהו, קיפריסוס אהב אותו יותר מכל. הוא היה בנו הצעיר של מלך קיוס, וממאהביו של אפולו, יורה החיצים. קיפריסוס הוביל את הצבי למרעים עשירים ולמעיינות הקרירים בעלי מי קריסטל צלולים. לעתים היה מניח זר פרחים מבושמים על קרניו העצומות ולעתים אחרות היה מנתר בפישוק רגליים על החיה ורוכב כשהוא צוחק לו, בעמק קרטה הפורח. היתה זו שעת ערב של יום קיץ חם. החום היה בלתי נסבבל. בחפשו מחסה מקרני השמש היוקדות נשכב הצבי בצל, מתקרר לו תחת שיחים עבים. ברגע שהתאפשר לו, קיפריסוס הלך לצוד לא רחוק משם. מרחוק, מכוסה עלים, הצבי נראה היה כמו כל צבי אחר. קיפריסוס היה צייד טוב, וברגע שהבחין בצבי המסתתר הוא השליך את כידונו למטרה המוטעית. בתחילה לא ידע הוא שהחיה שפצע למוות היה הצבי המקודש, אך כשהתקרב והבין מה שעשה, זוועה מלאה את ליבו. מכשהתגבר על צערו החליט למות יחד עם חברו המקורנן. כל תנחומיו של אפולו היו לשווא. צערו היה בלתי נסבל, והוא התחנן לאל הקשתים לתת לו להתאבל לנצח. אפולו נענה לבקשתו. הנער הפך לעץ. שיערו העבה הפך לעלווה ירוקה כהה, וגופו הכחוש התכסה בקליפת עץ. מול עיניו של אפולו הוא התמתח לשמים והפך לעץ ברוש (cypress) נשגב. נראה היה שקצהו מפלח את גן עדן כמו חץ. אפולו נאנח בעצבות ולחש: "לנצח אבכה אותך, נער נהדר, ואתה בתמורה, תשתתף בצערו של הזולת. עמוד מעתה ועד עולם לצד אלו שנדקרו מחיצים".

 

[בלדה]

אפולו

היפה באלים, אך האל שלא הצליח באהבה. ראו כמה ברחו מפניו, וכמה היה צריך לכבוש באלימות. דפנה לא התעופפה ממנו, אלא ברחה ממנו ומרחמי האלים הפכה לעץ דפנה. לעומת אפולו היפה והדחוי, ראו את האל המכוער ביותר - היפסטוס, שנשא את ונוס לאשה - החיה (המכוער) והיפה. אמנם זה נעשה כאילוץ וונוס בגדה בו כל הזמן עם ארס (מרס).

 

[melodynoa]

אפולו ופיתון

 

[melodynoa]

אפולו ודפני

 

[melodynoa]

המקדש הקורינתי של אפולו בדלפי

 

[melodynoa]

ומזווית עם נוף

 

[melodynoa]

אפולו וקורוניס

 

[melodynoa]

רא אפולו - פסל שיש ידוע של......?