אלי, אלי... אלוהיי...
...ומה רומז לי אתה, האין סבלתי די? ובלכתי מגוב האריות הלא תניח לנפשי? בכל דרכיה סבבתי, את פלאותיה עוד אשמור בלב משמר.. רחצת את ידי לא פעם ואני אולי שכחתי עוד טובה.. בעוונותיי שגגה בוערת, אני כסלע חתומה, לא משתי זרד מהדרך ולעלום שבתי בחזרה, ובדרכה הנחת חרש סוס יאור צמא דם - היא משה ואתה עוד מחייך משם! הנחת לי לגמוע דרך לגסוס מסע של עינויים כשעל סף דלת בית - לקחת לי את החיים.. ובכניעה כשל איוב שתקתי ועורי נצרב מהשפלה ובעודי חולקת ערב שוב לקחת את שלך, אתמול רכוש בזזת, חופש וחלום, עכשיו איתן פורצת - אין לי מה להפסיד היום! עד קרקעית נפשי חתרת, האין מותר שאוותר? במלוא גופי כורעת ברך - קבץ אותי כאסופית.. עכשיו בהיותי טובת דרכים בטרם אתהפך - כי לא לימדת אותי אושר - בעורקיי רק מרירות, האמנתי כי גורל יתן עוד אושר וחרות ולא נתן - אתה לוקח, נשארתי כאביון אך לא חשבתי שתיקח לי רוח - זה הדבר האחרון.. ובידך כל מה שיש לי - מה שהיה שלי - נענשתי די - אלוהים - שחרר אותי!!!!!!