אלימות ילדים

[עונג3]

אלימות ילדים

יש לי בעיה ורציתי לבקש רעיונות מכיוון שהרעיונות ה"סטנדרטיים" שלי נתקלו בקיר. הבן הגדול שלי 5+ בגן חובה. בשנה שעברה לא הצליח למצוא חברים למשחק בין הבנים לגן ושיחק בעיקר עם הבנות. הוא אמר שהבנים מרביצים ומציקים לו. השנה הוא בין הבוגרים, ומאילוצים שונים נמצא בצהרון באותו הגן. לכאורה נראה שהמצב השתפר. הביטחון שלו התבסס. יש לו יותר חברים. לדברי הגננת משחקים איתו ואוהבים אותו והוא נראה יותר מאושר. לא את כל התמורות אני מקבלת בברכה מכיוון שהביא חלק מהתנהגויות לא רצויות (חוצפה, מילים לא יפות, מכות) הביתה אבל אני מנסה לשמור על איזון כי טוב לי לראות אותו צוחק ומאושר. כשאני שואלת איך היה בצהרון - אומר כיף. לא מוכן לפרט גם דרך שאלות עקיפות. אתמול התעקשתי. הוא אמר אני לא חייב לספר לך. אמרתי לו שהוא נראה לי עצוב. ולמרות שטוב לי לשמוע שכיף לו אני לא רוצה שיאמר לי סתם כדי לרצות אותי. בסוף הוא הודה שעצוב לו כי "X" מרביץ לו כל הזמן, ומציק לו. "X" הוא "ראש החבורה" שהבן שלי נורא רצה להיות חלק ממנה. היום הוא "חבר" בחבורה אבל נראה לי שהוא ויתר על חלק מעצמו כדי להתחבר עם הילדים. ניסיתי להציע לו לא לשחק עם אותו הילד אם ההתנהגות שלו מפריעה לו - אבל הוא טען שאותו ילד מושך אותו בטענה שישחקו ואז מרביץ לו. אמרתי לו תתרחק ותמצא חברים אחרים. הוא טוען ש-"X" רודף אחריו ומנסה לשכנע אותו. אמרתי לו אז תחזיר לו (אני יודעת שתשובה לא פופולרית אבל לפעמים אין ברירה) והוא טען שאז הגננת תכעס עליו. בסוף הצעתי לו לפנות לגננת כדי שהיא תנסה להציע לו פיתרון - איך שהוא השיחה התפוגגה. .... אז מה בעצם השאלה ? קודם כל אני מבכה על זה שרוב יחסי הילדים היום מלווים בכ"כ הרבה אלימות שאני לא זוכרת מהילדות שלי - אומנם גדלתי בצמר גפן אבל היו לי חברים... דבר שני אומנם הבן שלי לא טלית שכולה תכלת ונראה לי שאני יכולה ללמוד על הסיטואציות בגן ממה שקורה בבית בינו לבין אחיו. אני רואה איך הוא מתגנב אליו, ומתגרה בו ומושך אותו למשחקי כוח ומכות. מה עושים ? איך עוזרים לו ? איך מפסיקים את זה ? נותנים לו להתמודד לבד ? איך מחשלים אותו יותר ? בדמיון שלי אני רוצה אותו משדר מספיק חוזק על מנת שלא יציקו לו ומתרחק מכל אותם מציקים ומוצא לו את החברים שלו. מצד שני זה נראה כאילו גם הוא התיאש מהחיפש ומסכים להשתתף במשחק אלים רק כדי להיות שייך - אבל הוא בכלל לא נהנה מזה. רעיונות ותובנות יתקבלו בברכה...

 

[אפרתש]

כמה הערות

אקדים ואומר שאני לא נתקלתי בבעיה כזו, רק מסיפורי חברות. יש לי כמה הערות ותהיות - שאלת איך לחשל אותו, אבל אני לא בטוחה שזו הנקודה העיקרית. נראה לי שיותר חשוב להבין למה הוא מתחבר לילדים כשהוא יודע שהוא יסבול מהם. למה הוא לא מתידד עם ילדים אחרים? אני בטוחה שיש ילדים שהם לא חלק מהחבורה הזו. הנימוק של "הוא מושך אותי" עובד בפעמיים הראשונות. היום הוא כבר יודע בוודאות שזה ייגמר במכות, והוא בכל זאת בוחר בחבורה הזו. מתיאורך נשמע שבנך הפך להיות קורבן קבוע של אותו מנהיג הגן. אולי שווה לנסות להבין למה. אולי "ענין של הרגל", אבל אולי משהו בהתנהגות שלו משדר פגיעות, נכונות להיות מנוצל. אני חס ושלום לא אומרת שזו אשמתו. הגננת אמרה שמשחקים איתו ואוהבים אותו. תסלחנה לי הגננות, אבל אני לא סומכת על עדות שכזו מפי גננות או מטפלות. בפרט כשהילד מתאר משהו שונה. משום מה לגננות ומטפלות יש נטיה ליפות את הדברים. הייתי מנסה לנסות לנהל איתה שיחה יותר לענין. תשאלי אותה ספציפית, שאלות נקודתיות "האם X מרביץ לו הרבה?" שתבין שיוצאים מנקדות הנחה שאת יודעת שX מרביץ לו. ולכן גם לא הייתי סומכת על כך שהוא והגננת ימצאו פתרון, את צריכה להיות בתמונה. להתמודד לבד - לא. נשמע מתיאורך שזה משהו שחורג מהמקרה הסטנדרטי של "כל הילדים הולכים מכות כל היום". הילד נכנס לעמדת קורבן, ומזה לא יוצאים לבד. מצטערת שאין לי עצות.

 

[נעה גל]

בכל קבוצה לאנשים (ילדים ובוגרים)

יש תפקידים קבועים. אנשים מכניסים את עצמם (ומוכנסים ע"י הקבוצה) לתפקיד ומתקשים מאוד לצאת מהתפקיד ממנו. לפעמים שינוי של קבוצה עוזר, הרבה פעמים לא. ילד/מבוגר "לומד" את התפקיד שלו, מסגל תגובות שמשמרות את התפקיד ורק מאמץ משותף של כל הגורמים יחד יצליחו להוציא אותו משם. אם לילד יש מזל הוא נמצא בתוך קבוצה טובה שלא מנצלת את אלה שחלשים ממנה, אבל לא כל הקבוצות הן בעלות דינמיקות חיוביות וילדים (ובוגרים) נפגעים. אז בענין זה אני מסכימה מאוד עם אפרתש - הבן שלך, לפחות כך עולה מתיאוריך, נמצא בתפקיד הקורבן בקבוצה. התפקיד אגב, ניתן לטוב ולרע ולא פעם הוא נוח לקורבן עצמו כי הוא לא דורש ממנו הרבה. אבל זה תפקיד לא בריא והוא מפתח דפוסים לא בריאים של מערכות יחסים וחשוב מאוד לעזור לו לצאת מהמקום הזה. אני מפרקת את ההודעה שלך לחלקים כי עלו בה כל מיני נושאים: "...כשאני שואלת איך היה בצהרון - אומר כיף. לא מוכן לפרט גם דרך שאלות עקיפות." בשביל שילד יספר לך איך היה היום שלו את צריכה לספר לו איך היה היום שלך. הדיווח חייב להיות דו כיווני. תחשבי על עצמך. את היית מספרת למישהו מה עבר עליך היום אם לא היית מרגישה שמשתפים אותך גם? השיחות חייבות להיות יומיומיות (וכנות, כמובן). את נותנת לו מודל של שיחה, את משתפת אותו במה שאת רוצה לשמוע בעצמך ממנו: רגשות שלך במשך היום, אם משהו הצחיק אותך, העציב אותך, מה אכלת, מה אמרו לך מה שעולה לך בראש (ואפשר לשתף אותו ילד). אין לי ניסיון עם ילדים שמתחילים איתם את השיטה הזו בגיל חמש כך שאני לא יודעת להגיד לך תוך כמה זמן זה עובד (אבל אני יכולה לחתום שזה בטח לא מידי). "...שעצוב לו כי "X" מרביץ לו כל הזמן, ומציק לו. "X" הוא "ראש החבורה" שהבן שלי נורא רצה להיות חלק ממנה." צריך לשתף את הגננת במה שקורה. אם היא לא ערה למצב הזה כדאי שהיא תערוך תצפיות (או שתבקש מהפסיכולוגית/יועצת שמלווה את הגן לערוך תצפיות) כדי לתת לך דיווח מדויק של מה שקורה. הגננת חייבת לדעת שלילד שנמצא בגן שלה יש רגשות כאלה. "...אמרתי לו אז תחזיר לו (אני יודעת שתשובה לא פופולרית אבל לפעמים אין ברירה) והוא טען שאז הגננת תכעס עליו" אני מקוה שלפחות אמרת לו ביחד עם העיצה הזו, שאלימות זה לא הפתרון ולפעמים אין ברירה. " אתמול התעקשתי. הוא אמר אני לא חייב לספר לך...בסוף הוא הודה שעצוב לו כי "X" מרביץ לו כל הזמן, ומציק לו " אני רק רוצה להעלות בפניך את האפשרות שיתכן והוא סיפר לך את מה שהוא סיפר בגלל שהוא מכיר אותך ויודע איפה את רגישה ומה יסעיר אותך. יתכן (שוב, אני אומרת בשיא הזהירות כי צריך לבדוק את הדברים לעומק) שהיה מצב של קונפליקט שהיה פחות חמור ממה שהוא תיאר ואת קיבלת את התיאור של בית שמאי בגלל התעקשות ובגלל הרגישות שלך. " היום הוא "חבר" בחבורה אבל נראה לי שהוא ויתר על חלק מעצמו כדי להתחבר עם הילדים" בשביל להיות חלק מחבורה רובינו צריכים לעשות ויתור כלשהו. בודדים ומיוחדים הם אלה שיכולים לשמור על עצמם באופן מלא מבלי שמעמדם בקבוצה יפגע. תאמיני או לא אבל גם מנהיג שמציק מוותר על חלקים מעצמו כדי להיות ממנהיג של קבוצה. "קודם כל אני מבכה על זה שרוב יחסי הילדים היום מלווים בכ"כ הרבה אלימות שאני לא זוכרת מהילדות שלי - אומנם גדלתי בצמר גפן אבל היו לי חברים..." אני לא חושבת שהמצב שהבן שלך נקלע אליו הוא אופייני דווקא לילדים של היום. מנהיגים רעים היו גם כשאנחנו היינו ילדות וסביר להניח שאת פשוט לא זוכרת את התקלויות איתם כי לא חווית אותם על בסיס יומיומי. "דבר שני אומנם הבן שלי לא טלית שכולה תכלת ונראה לי שאני יכולה ללמוד על הסיטואציות בגן ממה שקורה בבית בינו לבין אחיו. אני רואה איך הוא מתגנב אליו, ומתגרה בו ומושך אותו למשחקי כוח ומכות. " לא בטוח שההתנהגות של הבן שלך בבית משקפת את ההתנהגות שלו בגן. אולי היא משקפת הפוך. כלומר, הבן שלך עושה לאח שלו כל מה שהוא לא יכול לעשות בגן. יש לו כוח בבית - הוא מנהיג. "...מצד שני זה נראה כאילו גם הוא התיאש מהחיפש ומסכים להשתתף במשחק אלים רק כדי להיות שייך - אבל הוא בכלל לא נהנה מזה." אבחנה יפה. הוא צריך את עזרתך לצאת משם ולצאת טוב. "מה עושים ? איך עוזרים לו ? איך מפסיקים את זה ? נותנים לו להתמודד לבד ? איך מחשלים אותו יותר ? בדמיון שלי אני רוצה אותו משדר מספיק חוזק על מנת שלא יציקו לו ומתרחק מכל אותם מציקים ומוצא לו את החברים שלו. " אני חושבת שצריך לחזק לו את הבטחון מכל הכיוונים האפשריים. דבר ראשון, הייתי שולחת אותו לחוג קראטה/ג'ודו שמלמדים בעיקר שליטה על הגוף ונותנים המון תחושת עוצמה ושליטה עצמית לילדים. אם הוא ירגיש שהוא חזק הוא לא ירצה להיות קורבן. דבר שני, אני חושבת שאולי כדאי ללמד אותו דרכי תקשורת אחרים עם אח שלו. איך ליצור קשר מבלי להתגרות כל הזמן. אני יכולה להגיד לך איך לעשות את זה, אבל אני חוששת שאלו יהיו מילים ריקות על דף. כדאי אולי להתייעץ עם משהו מקצועי שיסתכל על הדינמיקה בין האחים, ישמע ממך את כל הסיפור ויתן לך כלים לעזור לו באמת. ודבר אחרון, שכבר אמרתי. דברי עם הגננת. תבקשי ממנה שתסתכל על החבורה הזו ומה קורה בה. תבקשי שהיועצת של הגן תסתכל גם. שיהיה עוד מישהו מבחוץ שיגיד לך מה קורה בתוך החבורה.

 

[נעה גל]

מאוד ארוך

 

[עונג3]

כמה הבהרות

טני יודעת שלהחזיר זה האופציה בתחתית סולם הרעיונות אבל באמת לפעמים רק ככה אפשר להוריד מטרד מעליך. תמיד צריך לנסות פתרונות של הדברות קודם. הוא יודע ואני מציינת את זה. הוא אכן משתתף בחוג ג'ודו. ניסינו כבר שנה שעברה אבל לא עלה יפה. המטרה אז כמו היום הייתה לחזק אותו פיזית וגם את הביטחון העצמי שלו. השנה הוא כנראה מרגיש מחוזק יותר ולכן הולך וגם נהנה מהחוג. גם כאן נראה לי שלא היה ממשיך לולא המדריך שמקדיש לו - כמו לכל שאר הילדים תשומת לב ויחס אוהב ותומך. בגדול הוא מצהיר שלא אוהב מכות אבל נהנה מהתרגילים. כשציינתי את נושא היחס אל אחיו הכוונה הייתה כמו שתארת, שבבית הוא עושה מה שעושים לו בגן. זו מין צורת חיברות ש"למד" בגן. בבית הוא מנצל את היות אחיו צעיר וחלש יותר ולכן מבצע מפגן כוח. אני מקבלת את האבחנה של קבלת תפקיד הקורבן ועל זה בדיוק אני רוצה לעזור לו להתגבר. ליצור עבורו סביבה סטרילית זה בלתי אפשרי ולא בריא למרות שבתור אמא טריה די עשיתי את זה. אח"כ נבהלתי והקצנתי לצד השני בסגנון לזרוק למים ולהתמודד. בעיקר כי יש לי זכרונות/טענות להורים שלי שלא הכינו אותי להתמודדויות עם ה"חיים הקשים". אני הסתדרתי אבל היום אני מבינה שויתרתי על הרבה דברים בגלל ההמנעויות שלי ממאבקים והתנגשויות. כנראה אני מחפשת פיתרון קסם. איזו מילה שאומר לו שתשנה את כל הענין. אתמול אחרי הסיפור הזה פגשנו איזו אמא ששאלה אותו: אתה "Y" ? והוא כדרכו לא ענה. אני הנהנתי. היא שאלה אתה חבר של ...(הבן שלה?) והוא אמר לא. היא אמרה אני יודעת, ואמרה לי שהבן שלה מסרב לעלות לצהרון בגלל שהבן שלי שם...אבל תעזבי אותם,ילדים הם יסתדרו. ואני חשבתי לעצמי : הבן שלי ? לא מסתדר לי. אבל הבן שלי אומר שזה לא הוא זה "X" אומר לו לעשות את הדברים האלה. ככל שאני ממשיכה לכתוב אני מבינה שהדבר הנכון לעשות יהיה באמת לדבר עם הגננת ולנסות לקבל יותר אינפורמציה על הדברים.

 

[נעה גל]

דברי איתה. נראה לי חשוב

וגם נראה לי שאת עושה את כל הדברים הנכונים

. בעיקרון, הגנת יתר לא טובה בדיוק כמו זריקה למים. אבל את כבר יודעת את זה

תחזרי אלינו עם עדכון מה היא אמרה. אה! ועוד כמה דברים - אל תדברי איתה "בדלת" של הגן. תזמני שיחה שהיא תהיה פנויה אליך ואל מה שאת אומרת ושהיא תבין שהדבר חשוב לך ביותר. ותבקשי שתעשה תצפיות ספציפיות על הקשר בין הבן שלך ל-X.

 

[vered4]

תנסי לעשות איתו סימולציות של מצבים

אולי הוא נכנס למעגל שהוא לא יודע איך לצאת ממנו. אולי בצורה כזו יהיה לו יותר קל להסביר מה קורה. תוכלו לעשות משחקי תפקידים- פעם הוא יהיה X, ופעם הילד מהצהרון וכו'.