אלימות בפוטנציה
רציחות מתחילות באלימות: כך בגלל כלב, חנייה, או עקיפה בכביש. בסימפוזיונים שנערכו בעקבות רצח נהג המונית בהרצלייה בזמנו, היו גם דיעות שהאלימות בחלקה נגרמת כתוצאה משיעמום. גם התפרעויות במגרשי הכדורגל, לעתים מסתיימות "רק" בדקירות סכין - גם הללו מתחילות באלימות. האלימות לא תמיד מגיעה ל"מיצוי אפשרויותיה", לכן לדעתי, יש להתמקד גם באלימות שונה שטרם התייחסנו אליה וזו צפה על פני השטח ומחכה להזדמנות "להוכיח" עצמה. או אז מגיעה האלימות המקובלת רק שלא תמיד מזדמנות הנסיבות או שהללו לא תמיד תופשות מקרים מזדמנים. אני אתמקד באלימות בפוטנציה, זו שהתנאים כשרים להתגלמותה במלוא "תפארתה" - אם וכאשר, כמובן. הרבה פנים לה לאלימות בפוטנציה ובחרתי באלו שנראו לי או שעלו בראשי בעת כתיבת השורות. זאת ועוד, הרבה תופעות מאלו שיידונו,נראות כאפיזודות אבל לא היא: כך, למשל, ההפקרות נמצאת על הגבול הדק שבינה ובין אלימות בפוטנציה שהתפתחותה יכולה להגיע לאלימות תרתי משמע. להלן, אירועים ברצף ובכעין שיטת הסרט הנע (סדר העלאתם הוא מקרי בהחלט). - ונדליזם באוטובוסים: השחתת ציוד, ציורי גרפיטיס על המושבים החדשים ועוד. ובכלל, יש המתנהגים באוטובוסים כאילו הללו הם הסלון של אבא שלהם (שימת רגליים על המושבים). - ריסוק תחנות אוטובוסים. "התערבות" בכיפוף תמרורים או עקירתם ממקומם. - זריקת אשפה ברשות הרבים, חופשי חופשי. צואות כלבים במסות על המדרכות. - אלימות במגרשי הכדורגל שלעתים מסתיימת על גבול הרצח להוציא מקרה אחד או שניים בזמנו שאכן היו. - אלימות בבתי-הספר שקיבלה תאוצה לאחרונה. הללו הם בבחינת "על קצה המזלג". יש גם גורמים מסייעים שהם בעצם אלימות בפוטנציה אם כי לא נראות כך על פניו. כך, למשל, מכוניות עוברות ביעף עם מוסיקה מחרישת אוזניים ובכך נהגיהן אומרים לסביבה "אני ואפסי עוד" - כמו סממנים אחרים לענייננו. יש גם גורמים מסייעים שהם בעצם ה"אמא" של האלימות בפוטנציה וכוונתי לגדולים שבהם - הללו הם שניים ואין להפריד ביניהם: כוונתי להיעדר במה ראויה לציבור על מנת שיעלה נושאים כנ"ל על סדר היום הלאומי וכן (השני שכאמור שניהם הם אחד) וכוונתי למי שיקלוט את הבמה כי ה"קולטים" הנוכחיים, הינו, נבחרי הציבור הם לא הסנטורים הידועים ש"שוט" בחירתם הוא עצם ייצגם נכונה את בוחריהם שאחרת לא ייבחרו (מפאת רחמיי על הקורא איני מרחיב בנושא). גורם נוסף שאני רואה אותו כמסייע גדול ושצריך לכלול אותו ברשימה לעיל הוא לעיתים קרובות, אי-מענה למכתבים לרשויות או מנהליהן: קיימת במקומותינו מחלה שאני קורא לה "סרבנות התשובה". מאפיניה שאתה כותב מכתב ואפילו רשום והמכתב וכותבו כמוהם כעב"מים. כולל תזכורת - כאמור, מסימני המחלה. נהגיהם של האחרונים, בעצם מונעים או מסכלים זרימה נוספת ושוטפת בקשר שבין הציבור לבין מי שמחויב להיות קשוב לו ומזה לפעול והרי כבר יש לנו מאלה. רצף האירועים שהועלו ואי סיכולם, הם הסיבה שכך אנו נראים וזה מביא אותי לסיכומם של הדברים שכאמור הועלו חלקית. האלימות תרתי משמע וזו שבפוטנציה, יכלו להיעדר לו היו קיימות נורמות התנהגות כמו במדינות שרבים אוהבים לשייך אותנו אליהן. הנורמות הנעדרות, מגיעות מחינוך אך זה לא מגיע בכמות מספקת מהבית, אם בכלל, כאשר בנותר (ב"ס), שם בעיקר מכינים לבגרות. לא נותר אפוא אלא להציב "תמרורים" חיים שאינם כיום. לו היו שוטרי מקוף על כל המשתמע מכך (כיסוי שטח, יעדים וכו') או אז, כל יילוד אישה ומרגע שיפקח עיניו, יראה נורמות אחרות מהקיימות - כך יראה וכך "יצלם". עתידי המנחם
רציחות מתחילות באלימות: כך בגלל כלב, חנייה, או עקיפה בכביש. בסימפוזיונים שנערכו בעקבות רצח נהג המונית בהרצלייה בזמנו, היו גם דיעות שהאלימות בחלקה נגרמת כתוצאה משיעמום. גם התפרעויות במגרשי הכדורגל, לעתים מסתיימות "רק" בדקירות סכין - גם הללו מתחילות באלימות. האלימות לא תמיד מגיעה ל"מיצוי אפשרויותיה", לכן לדעתי, יש להתמקד גם באלימות שונה שטרם התייחסנו אליה וזו צפה על פני השטח ומחכה להזדמנות "להוכיח" עצמה. או אז מגיעה האלימות המקובלת רק שלא תמיד מזדמנות הנסיבות או שהללו לא תמיד תופשות מקרים מזדמנים. אני אתמקד באלימות בפוטנציה, זו שהתנאים כשרים להתגלמותה במלוא "תפארתה" - אם וכאשר, כמובן. הרבה פנים לה לאלימות בפוטנציה ובחרתי באלו שנראו לי או שעלו בראשי בעת כתיבת השורות. זאת ועוד, הרבה תופעות מאלו שיידונו,נראות כאפיזודות אבל לא היא: כך, למשל, ההפקרות נמצאת על הגבול הדק שבינה ובין אלימות בפוטנציה שהתפתחותה יכולה להגיע לאלימות תרתי משמע. להלן, אירועים ברצף ובכעין שיטת הסרט הנע (סדר העלאתם הוא מקרי בהחלט). - ונדליזם באוטובוסים: השחתת ציוד, ציורי גרפיטיס על המושבים החדשים ועוד. ובכלל, יש המתנהגים באוטובוסים כאילו הללו הם הסלון של אבא שלהם (שימת רגליים על המושבים). - ריסוק תחנות אוטובוסים. "התערבות" בכיפוף תמרורים או עקירתם ממקומם. - זריקת אשפה ברשות הרבים, חופשי חופשי. צואות כלבים במסות על המדרכות. - אלימות במגרשי הכדורגל שלעתים מסתיימת על גבול הרצח להוציא מקרה אחד או שניים בזמנו שאכן היו. - אלימות בבתי-הספר שקיבלה תאוצה לאחרונה. הללו הם בבחינת "על קצה המזלג". יש גם גורמים מסייעים שהם בעצם אלימות בפוטנציה אם כי לא נראות כך על פניו. כך, למשל, מכוניות עוברות ביעף עם מוסיקה מחרישת אוזניים ובכך נהגיהן אומרים לסביבה "אני ואפסי עוד" - כמו סממנים אחרים לענייננו. יש גם גורמים מסייעים שהם בעצם ה"אמא" של האלימות בפוטנציה וכוונתי לגדולים שבהם - הללו הם שניים ואין להפריד ביניהם: כוונתי להיעדר במה ראויה לציבור על מנת שיעלה נושאים כנ"ל על סדר היום הלאומי וכן (השני שכאמור שניהם הם אחד) וכוונתי למי שיקלוט את הבמה כי ה"קולטים" הנוכחיים, הינו, נבחרי הציבור הם לא הסנטורים הידועים ש"שוט" בחירתם הוא עצם ייצגם נכונה את בוחריהם שאחרת לא ייבחרו (מפאת רחמיי על הקורא איני מרחיב בנושא). גורם נוסף שאני רואה אותו כמסייע גדול ושצריך לכלול אותו ברשימה לעיל הוא לעיתים קרובות, אי-מענה למכתבים לרשויות או מנהליהן: קיימת במקומותינו מחלה שאני קורא לה "סרבנות התשובה". מאפיניה שאתה כותב מכתב ואפילו רשום והמכתב וכותבו כמוהם כעב"מים. כולל תזכורת - כאמור, מסימני המחלה. נהגיהם של האחרונים, בעצם מונעים או מסכלים זרימה נוספת ושוטפת בקשר שבין הציבור לבין מי שמחויב להיות קשוב לו ומזה לפעול והרי כבר יש לנו מאלה. רצף האירועים שהועלו ואי סיכולם, הם הסיבה שכך אנו נראים וזה מביא אותי לסיכומם של הדברים שכאמור הועלו חלקית. האלימות תרתי משמע וזו שבפוטנציה, יכלו להיעדר לו היו קיימות נורמות התנהגות כמו במדינות שרבים אוהבים לשייך אותנו אליהן. הנורמות הנעדרות, מגיעות מחינוך אך זה לא מגיע בכמות מספקת מהבית, אם בכלל, כאשר בנותר (ב"ס), שם בעיקר מכינים לבגרות. לא נותר אפוא אלא להציב "תמרורים" חיים שאינם כיום. לו היו שוטרי מקוף על כל המשתמע מכך (כיסוי שטח, יעדים וכו') או אז, כל יילוד אישה ומרגע שיפקח עיניו, יראה נורמות אחרות מהקיימות - כך יראה וכך "יצלם". עתידי המנחם