בדיון למעלה נכתב על מאמרים
הי, אני ממליצה לקרוא בעיון שני מאמרים מאת חנה צור, שכבר המלצתי עליהם(על הראשון, בעבר), כאן בפורום. חנה כותבת את עבודת הדוקטורט שלה על התפתחות חברתית של ילדים. במילים שלי, אסביר זאת כך: לטענתה, כמו שאנחנו מניחים שילד נולד עם יכולות לדיבור, יכולות להפעלת מוטוריקה עדינה, ואנחנו מראשית חייו, בסבלנות רבה מכוונים את פעילותנו איתו, כדי שיוצא מן הכוח אל הפועל מיומנויות אלה, כך חנה רואה את ההתנהגות החברתית. המאמר החדש, שנעה הדפיסה מ"הד הגן" מדבר על אמפטיה. הוא כל כך ברור, כל כך הגיוני. אני לא רוצה לכתוב מילה בשמה של חנה צור. בפורום ישנו מאמר קודם שלה: התפתחות חברתית של פעוטות. שני המאמרים משלימים זה את זה. שניהם אומרים לנו: הילד שלנו נולד עם יכולת אמפטית, עם יכולת להנות מיחסים חברתיים. לכעוס ולהבין, לכאוב את כאב האחר, לעזור לאחר, לעמוד על שלו, חבקש, למצוא אלטרנטיבות וכו´. הוא זקוק לנו כמורי דרך, בדיוק כמו שאנחנו עושים בתחום השפה. ברשותי, מעבר למאמרים "כלי עזר" מעשי, שניתן לרכזות משפחתונים ציבוריים, שעברו אצל חנה קורס מיוחד, שבודק באופן יישומי את גישתה. רכזות המשפחתונים הדריכו, תוך צילום בווידאו, את מפעילות המשפחתונים הציבורים, שהיו מעונינות בהרחבת הידע שלהן גם בתחום ההתפתחות החברתית של ילדים. ומנסיוני- זה עובד נפלא, ועכשיו אני מתחילה עם מחזור חדש, קטני-קטנים. לפני שנה, דווקא החלשה ביותר, זו שנטפלו אליה לא משום חוסר חוסן גופני, אלא משום שזיהו את חוסר החוסן הנפשי. והיא, נהנתה במידה המרובה ביותר מצורת ההתערבות הייחודית לפי גישתה של חנה. לא עזרתי לה באופן ישיר. הגבתי מילולית להתנהגויות החברתיות, הבין-אישיות שקרו בקבוצה. והא התחזקה. השאלה מה עושות הגננות. אם הן "שוטרות" או "שופטות", מי צודק ומי לא, אין לילד אפשרות לפתח מיומנות, והוא לומד לסמוך על המבוגר המגן עליו. דסי
