אליך, או אליכם

[angel enamorado]

אליך, או אליכם

אני כותבת ואני לא יודעת למי או לאן זה מיועד אליך, או אליכם שקוראים. אני כותבת כי כל כתיבה מעבירה טיפה מהכאב, מחלימה קצת את הלב. אז כבר שבועיים ו5 ימים אנחנו לאל ביחד.. ההתחלה הייתה ממש קשה, בכיתי כל לילה, וכאבתי כל דקה ועכשיו זה כאב, שמעורב בגעגוע, געגוע עמוק מתוך הנשמה ממש.. אני רואה סדרות בטי.וי, והנשיקות שם.. הן פשוט צובטות בלב כי עד לפני שבועיים היה לי את זה, את התחושה, את התשוקה ופתאום כבר אין, וזה מוזר. אני כבר לא כועסת על החוסר הבנה למה נפרדנו אני כבר לא כואבת את מה שהיה אפשר לעשות אני כבר לא שואלת אולי נחזור אני מודה, ומבינה, ומשלימה וזה עדיין כואב עדיין צובט עדיין גורם לגוש הזה בגרון לפני הבכי וששואלים אותי עליך, אני עונה בחיוך מובך "אנחנו כבר לא ביחד" וששואלים אותי "מה? למה?" אני שוב מובכת, ועונה "לא משנה" כי אני לא מבינה , כי אני לא יודעת .. שאלו אותי עליך בעבודה, מישהו בריץ איזה בדיחה שקשורה אליך והשתמש בביטוי הזה "חבר שלך" נאלצתי לומר ש"החבר הזה כבר לא חבר שלי" והכאב, אוך.. הייתיבטוחה שאני ממש קרובה, קרובה להתגבר.. ומסתבר שטעיתי.. הלב פעם בחוזק, והרגשתי שאני ממש על סף דמעות, איכשהו, הצלחתי לחמוק מזה לחמוק מהכאב.. אני רוצה לראות שאתה בסדר, לדעת שאתה מרגיש טוב שהכל במשפחה שלך טוב.. לדעת מה איתך אבל אני לא רוצה להפריע לתהליך הזה שנקרא "התגברות" אני מתנהגת כאילו הכל כרגיל, מחייכת, צוחקת, עובדת, ובפנים הכל נאכל ויש בי תשוקה ענקית אליך, אלינו, יש בי געגוע שלא נגמר וכאב שלא חולף. כל מה שאני רוצה עכשיו זה 2 דברים לדעת מה איתך ושהזמן באמת יעביר את הכאב..

 

[shannyqua25]

אני מכירה

את התחושה, ויכולה להגיד לך שבמקרים כאלה שבועיים נראים לנו כמו שנתיים, ואני מבטיחה לך שהוא בסדר, שום דבר לא השתנה בחייו בשבועיים מלבד העובדה שאת לא איתו (אלא אם נפרדתם לפני מאורע חשוב בעל השפעה שידעת עליו). לדעתי את עושה בשכל שאת לא מתקשרת אליו, זה ישבור את כל מה שאת מנסה לעשות עד עכשיו, שזה בעצם להתגבר. יישר כוח! אה והזמן מעביר את הכאב- מניסיון..

 

[אני ועצמי וועולמי]

תנסי לענות לעצמך

תנסי לענות לעצמך למה התגעגעת? כתבת שאת רואה סדרות והנשיקות שם צובטות בך, זה מה שצובט לך? שאיך לך נשיקות היום? או עצם זה שאת לבד או שהמשענת שלך נעלמה? זה הדדי? את חושבת שהוא גם חושב עלייך? האמת שזה לא משנה מה הוא חושב, אם זה היה החלטה שלך את צריכה להיות חזקה בזה כל עוד את יודעת שעשית את הצעד הנכון ולא רק כ"בריחה" ,לפעמים אנשים לא נלחמים הם בורחים ,(למשל אני) ואז מתחרטים לפעמים זה מאוחר לפעמים לא פרידה זה דבר קשה ,זה לא קל ,זה לקרוע חלק ממה שהיינו שיייכים אליו אם זה תקופה ארוכה ואם זה קצרה ,(כמה שיותר ארוך זה יותר כואב) אבל תמיד עדיף עכשיו מאשר יותר מאוחר ,כי אז גם הכאב יותר גדול וגם הסיבוכים יותר רבים אם זה נבע ממנו ,והוא לא עושה שום צעד לחזור (אם יש סיכוי מצדך) אז או שתחכי אם את מאמינה שהוא שייך לך(אולי הוא היה צריך לסדר מחשבות)או שפשוט תנסי להתעסק בדברים אחרים עבודה לימודים .ולא להתבחש בתוך תוך ולהכנס לדכאונות, אם אין מצב אז להמשיך אלא אבל אם יש סיכוי קל וסיכוי שזה האיש שלך אל תוותרי