אליטיסטיות

[ערפל קורן]

אליטיסטיות

עיברי הינך בני, אך זה הוא אשרך גם אסונך חוטר גזע עם הקדומים על העמים גאונך האם אנו מחויבים להתנשא מעל העמים בכדי להשיג את האושר? או שמא אנו מצווים "לצלול" ולא להתבלט (להקשיב לדוד סם)?

 

[סוריאל]

למה להשיג את האושר?

ולצורך הדיון, אני בטוח ששתי האפשרויות שהצגת הן הגבלה מופרזת של מרחב ההתנהגות הלאומית (או בין-לאומית) האפשרית. מכל מקום, אם האושר תלוי בהתנשאות מעל שאר העמים הרי זהו אושר עלוב למדי, שכן אין הוא עומד ביחס לאדם אלא ביחס לזולתו. ומבחינה מעשית, תמיד יהיה עוד מישהו להתנשא מעליו או לחשוש ממנו שמא יתנשא מעלינו, וגם מסיבה זו לא כדאי לשאוף להיות עליון על כל העמים.

 

[ערפל קורן]

הדברים הינם אליגוריים

"אושר" אינו במשמעות של להיות שמח אלא לשרוד. ולכן איליטסטיות אינה דווקא התנשאות אלא הבדלות ואולי אף אחיזה איתנה בעקרונות. גם השיר אשר צוטטתי וגם הכתובים (תנ"ך) קוראים לנו לעמוד במקום "אילטיסטי" ולדרוש את שלנו ואנו נופלים פעם אחר פעם. מה הסיבה להפגנת החולשה אצלנו?

 

[סוריאל]

אושר = שרידה?!

ללא ספק אתה מפגין גמישות לקסיקאלית מרשימה. השתלמת אצל המפטי דמפטי? נכון, אליטיסטיות איננה התנשאות, אבל היא כוללת התנשאות בהכרח. אם אין קבוצות נעלות ונחותות, איך תהיה אליטה? לגבי מקורות הסמכות שלך - לא ניסיתי ליישר איתם קו, כלל וכלל לא. הביקורת שלי מופנית לבדלנות המקראית כמו גם ללאומנות הציונית. ולבסוף, התוכל להבהיר, באופן לא-אליגורי ולא-מטאפורי, למה כוונתך בביטוי 'הפגנת החולשה אצלנו'?

 

[ערפל קורן]

עמוד שדרה

לכל אורך ההיסטוריה עם בוא הצרות תמיד היתה לנו משענת עליה הסתמכנו. במקרה אחד הידיד והרע המושיע הם האמריקאים ובמקרה אחר הוא אחת מן המדינות השכנות (במסגרות הסכמי שלום). הללו נתפסים בענינו כמושיע בשעת הצורך. כתוצאה מכך אנו מושפעים לא מעט מעמדותיהם ואף מחוייבים לעמדותיהם. מדוע אין אצלנו מדיניות של חוזק כמצוות השיר "על העמים גאונך" שבה אנו יודעים את אשר נכון לנו ללא תכתיבים חיצוניים? האם זהו האופי הגלותי שבנו נטול עמוד שדרה?

 

[סוריאל]

מה אתה מציע?

מרגע זה מדינת ישראל מוותרת על כל כספי הסיוע ממקורות זרים, מבטלת את שגרירויותיה בעולם, מסלקת את השגרירים הזרים מארצהּ ומתחילה להכתיב מדיניות עולמית חדשה. זה הרעיון? ברור לך בודאי שמדיניות בינלאומית הגיונית לא יכוללה להתבסס על ההנחה שאנחנו אומרים לכל השאר מה לעשות. התפיסה שמוצגת בדברים היא פשוט שוביניזם אינפנטילי (או אינפנטיליות שוביניסטית). ודרך אגב, בהתחשב באופן שבו המדינה מתנהלת כיום, אין גם שום סיבה לצפות למצב כזה. ~בעולם כל כך קשה, להתבלט זה לא יפה, נתחבא כאן ולנצח לא נצא~

 

[ערפל קורן]

"נתחבא כאן ולנצח לא נצא"

לצערי כשלא "נצא" הבעיות יבואו אלינו ויזכירו שהם קיימות (מוכר?). ולכן אין לנו אלא לשדר קו מסויים בו אנו דוגלים וללכת איתו, אך כמוכן לא להתנתק לחלוטין ובטח לא להכתיב מהלכים לעולם.

 

[בנדק חביב]

בהתחלה חשבתי שזה שיר אהבה

לעברי לידר. אני גם לא הבן שלך, ערפל קורן, שלא נדע.. זה אחד המלאכים של אחד המתקשרים/ות שפרץ את מחסום הפורומים? זה נכתב בכתיבה אוטומטית? תגיד ערפל, איך זה לתקשר עם בני אדם? שווה?

 

[סוריאל]

בנדק! א ניקורא אותך לסדר!

לגבי השיר - לדעתי זה אצ"ג (ועכשיו תוכיח שאני טועה, כדי שנדע מי באמת כתב אותו). ולגבי השאר - טוב, נו. רק אם אתה באמת רוצה להיכנס לזה.

 

[סוריאל]

*אני קורא*. בסדר? מרוצים? יופי.

 

[אלי ו.]

טשרניחובסקי

 

[גלבועא]

שיר ערש

 

[ערפל קורן]

נטשו צללים \ טשרניחובסקי

 

[מוגג]

ואתה עוד מורה לספרות...

 

[amit1270]

איפה ההטעמה?

 

[גלבועא]

כן בהחלט

 

[שושן פרא]

לא מחוייבים ולא מצווים ../images/Emo141.gif

אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) לתנ"ך וליתר מקורות ישראל, אני סבור שליהודים יהיו חיים טובים יותר אם הם יתרכזו בשימור המורשת שלהם ובפיתוחה, בלי למדוד את עצמם מול עמים אחרים ולהשתדל להיות יותר מוצלחים מהם. אני מודע לזה שיש כאן סתירה פנימית, כי מורשת היהודים כוללת התנשאות והיבדלות בילט-אין. דעתי היא שעל החלק הזה במורשת מוטב לוותר, כמו שרוב הסקנדינבים וויתרו על חלקים ממורשת הוויקינגים (ניפוץ גולגלות, למשל) ורוב היפאנים וויתרו על חלק מהמורשת הקיסרית (התאבדות טקסית, למשל).