../images/Emo184.gif המחנות- והאמנות בצרפת
צרפת, כארץ שחקקה על דגלה את שמירת זכויות האדם, היתה לאבן שואבת למאות אלפי מהגרים ופליטים שהגיעו אליה כבר מהעשורים הראשונים של המאה העשרים. ההגירה התעצמה בשנות השלושים, כאשר אלפי בני אדם חפשו בה מקלט מרדיפות הנאצים בארצותיהם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הפכה ארץ המקלט הנכספת את פניה, הזרים הוגדרו על ידה כ"בלתי רצויים", וחלק ניכר מהם נכלאו במחנות שונים בדרום צרפת ("האזור החופשי"). לאחר תבוסתה במלחמה הוקמו מחנות גם ב"אזור הכבוש", שהיו מיועדים בעיקר ליהודים זרים. במסגרת מערכת של חוקים ושל צווים, אשר שללה מהיהודים חלק ניכר מזכויותיהם וממקורות פרנסתם, היו גם כאלו שהגבילו את תנועתם ובין השאר נאסרה עליהם הכניסה למוזיאונים ציבוריים ועל האמנים שבהם נאסרה הצגת עבודותיהם. באורח אירוני ומקברי, כלואי המחנות השונים היו אלה שנהנו מחופש אמנותי רב למדי ואנו עדים לפעילות אמנותית עשירה – ציור ורישום - שהתקיימה בין כתלי גדרות התיל של המחנות, יצירות שאף הוצגו בתערוכות במחנות בהן בוצעו. הפעילות האמנותית האינטנסיבית הסתייעה בעובדה שהשלטונות לא אסרו על פעילות זו, כל עוד לא העבירו האמנים באמצעותה מסרים חתרניים. ארגוני הסעד השונים סייעו אף הם באספקת חומרי ציוד לאמנים. אוכלוסיית הכלואים במחנות "האזור החופשי" כמו גם ב"אזור הכבוש" היתה עשירה ומגוונת; היא כללה גברים ונשים, קשישים וילדים, פליטים, לוחמי מחתרת, יהודים זרים ויהודים צרפתים. היו בה אמנים שקנו לעצמם שם לפני המלחמה באירופה, אמנים מ"אסכולת פאריס", בצד כאלו שהיו בתחילת דרכם. על אף הפסיפס האנושי העשיר, הצטיינו היצירות שנעשו במחנות במספר מכנים משותפים; היצירות מתארות את חיי היום יום במחנות, את המאבק בתנאי הקיום הקשים – מיעוט מזון, העדר תנאים סניטריים, צפיפות בחדרים – תאורי גדרות התיל ומגדלי השמירה וגלריה עשירה של דיוקנאות. היצירות נושאות לא אחת, בצד חתימת האמן, תיעוד נוסף – שם המחנה, תאריך מדוייק: חודש, ויום, שם הדמות המתוארת ולעיתים מידע נוסף עליה, שהאמן הוסיף לאחר ביצוע היצירה. כך הופך המבע האישי של כל אמן ואמן, לתעודה היסטורית ייחודית, המעבירה את הווית עולם המחנות בצרפת בלשון האוניברסלית של האמנות. בין האומנים:- איזיק פדר, ז'ק גוטקו, סבלי שלייפר, קרל שווזיג, אוזי אש הופשטטר, ריליק אנדריו ולו אלבר- לזר.
