אלופסיה
צר לי לשמוע על מצבו של אחיך. אמנם אלופסיה היא "רק" בעיה אסתטית (ולא מסכנת חיים למשל), אבל בגיל ההתבגרות בעיות אסתטיות מפריעות מאוד לדימנוי העצמי, וכפי שאת רואה זה עלול לפגוע בתפקוד כולו. למיטב ידיעתי, אלופסיה זו מחלה אוטו-אימונית. כלומר מחלה שבה הגוף תוקף חלקים של עצמו כאילו היו פולשים זרים. מחלות אוטו-אימוניות בדרך כלל מושפעות מאוד ממצבי מתח ולחץ נפשי. ככל שאדם מתוח יותר, הגוף שלו תוקף בעוצמה רבה יותר -- ובמקרה של אלופסיה זה אומר, שבמצבי מתח ולחץ השיער נושר יותר. מכאן, שהפחתת המתח עשויה להקל מעט את הנשירה (לא בהכרח להפסיק -- רק להאט). ניתן ללמוד לשלוט במידה מסויימת במתחים ובלחצים על ידי למידת שיטות הירגעות שונות. למשל שיטות הרפיה, ביו-פידבק או מדיטציה. ברור לי לגמרי שבמצב כזה, שהנער כלל לא יוצא מהבית, זה הרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות. לכן אולי, בתור התחלה, עדיף שאחיך ילמד לקבל את עצמו *עם* הקרחת. הרי יש, לצערנו, נערים בני גילו שמתקרחים עקב טיפולי כימותרפיה (למחלת הסרטן) -- ואפילו הם יוצאים מהבית. ואצלם הפגיעה היא לא רק בשיער אלה בכלל בבריאות ובמראה הכללי. ובכל זאת הם יוצאים מהבית -- עם בנדנה או כובע. כל זה עשוי להיות תהליך ארוך. לכן כדאי לעשות אותו בליווי של מטפל מתאים. הכי יתאים פסיכולוג רפואי -- אבל כאלה יש בארץ די מעט. לחילופין, אפשר להיעזר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שממוקד בדימוי הגוף. מטפלים בהתמחות כזו ניתן למצוא באתר איט"ה. באיחולי בריאות