אני הנוסעת בנתיבי הזמן מאיצה כדי לחלוף לפני שהרמזור יאדים משייטת בין הנתיבים להגיע למחוז חפצי על מנת לחזור חלילה אורות הכרך מרצדים מנגד אני חשה בניכור נותנת גז ומאיצה על הנתיב המהיר שהאנדרנלין יתפשט מבפנים ויציף כל חלקה טובה שונאת את עונות המעבר הבלתי ברורות הללו בהן אובך צהבהב חובק חונק אחר גשם זלעפות ניתך ומצמית הכל לעיסה חלקלקה רוצה לשם לאויר הנקי לנוף המרהיב לשקט ולשלווה מהר לפני שיהיה מאוחר לפני שליבי יתקשה עלי לפני שאעטה מסכה על פני.
את האור מעיניך הן ידעתי זה מכבר, זורח הוא מבעד גופי משתלח על פני מרחבים. אור היקום הוא הנוסך בי אהבה. לנגוע בו אמרתי, להחם רגעים שיבואו. אור- חדוות החמה שאספה ניצוצות כוכבי ליל וחילקה אורה אל הבאים בדלתה עם הבוקר.
בין היום ללילה מתהלך בנפתולי העיר כסהרורי אומר לוקח נותן צוחק את זמני בין היום ללילה נוסע אל יקירי והקרובים מחבק משבח וקולי בשיר פוצח בערב דימדומים הולך דועך ליבי ניצב בעצב של זמן גנוב פורץ גבולות חיים נותן לי להרגיש בדימדומי אבק יומי המתרחק אל ליל הסהר קופץ ידי ומתקרבל.
מלקט אלומות. מלקט את המילים ואוגד אותן בצרורות של כמיהה. לו רק יכלה כל האנרגייה שבך לצבור רוך וחום מספקים להמיס את סגור לבך שתביני, שעדיין, יש בעולם אהבה.
