אלול

[meran3]

אלול

החודש האחרון בלוח השנה היהודי, הוא למעשה החשוב מכולם – הוא משמש כמסלול המראה, לעבר פסגת החגים הבאים אחריו. אילו היית מועמד למשפט שתאריכו כבר ידוע, ובמשפט זה ייקבעו עתידך הכלכלי, הבריאותי והקיומי. כמה זמן היית מקדיש להכנות לקראתו? האם היית מסתפק ביום אחד? אולי יומיים? ודאי שלא, ברור שהיית מתכונן אליו במשך שבועות, זמן רב ככל שיינתן לך. בראש השנה כל אדם עומד למשפט על מעשיו, ביום זה יקבע אם הוא יזכה לסיים שנה זו בחיים, או חס וחלילה לא. האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או שלא. האם יהיה בריא או חולה... כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים בעלי חשיבות עליונה, נקבעים בראש השנה. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אלול - החודש המסתיים בראש השנה, נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינטנסיבית, בבחינה מחודשת של מטרת החיים ובהתקרבות יומיומית אל הקדוש ברוך הוא. זהו הזמן האידיאלי לבחינת תכלית החיים, להבדיל מזרימה אקראית תוך צבירת ממון ורדיפה אחר כבוד. אלול הוא הזמן בו אנו עוצרים, לוקחים צעד אחד לאחור ומתבוננים. אנו בוחנים את עצמנו במבט אובייקטיבי, ביקורתי וכן, כפי שנהגו היהודים לעשות מימים ימימה בדרכם אל תכלית השלמות האישית. ארבע האותיות שמרכיבות את המילה "אלול" מהוות ראשי תיבות לפסוק משיר השירים (פרק ו' פס' ג') "אני לדודי ודודי לי" (המילה "דודי" בלשון המקורות משמעותה - אהובי). מלים אלה מסכמות את מערכת היחסים בין הקדוש ברוך הוא לעמו. במלים אחרות, החודש הקודם לראש השנה הוא הזמן בו יוצא הקב"ה לקראתנו, על מנת ליצור עבורנו סביבה נוחה להתעוררות ולתשובה. תקופה של 40 יום נחזור כ-3,000 שנה לאחור, אל מדבר סיני. האלוקים מצווה את עשרת הדברות, העם סוגד לעגל הזהב, ומשה רבנו מתחנן בכל כוחו לפני האלוקים שיחוס על עמו - ישראל. ביום הראשון של אלול, משה עולה אל הר-סיני, וארבעים יום מאוחר יותר - ביום שעתיד להפוך ליום הכיפורים - הוא יורד חזרה אל העם, עם לוחות הברית השניים. חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר - הוא יום הכיפורים. גם עבורנו, חודש אלול פותח תקופת התעלות בת 40 יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר - הוא יום הכיפורים. מדוע דווקא 40? ארבעים הוא מספר של התנקות והיטהרות. המבול שהתחיל תקופה חדשה בזמנו של נוח, נמשך 40 יום, והמקווה (אגן ההיטהרות היהודי המסורתי) מכיל 40 סאה (יחידות מידה) של מים. אלול מהווה הזדמנות אדירה להתעלות. בתקופה זו רבים מאתנו מגבירים את לימודי התורה והמוסר שלהם ומדקדקים יותר בשמירת המצוות. רבים הם אלה העורכים חשבון נפש יום-יומי ועושים מאזן של מעשים טובים מול עברות. התעוררות בתפילה מהיום השני של חודש אלול, נוהגים בני עדות אשכנז לתקוע בשופר בכל בוקר לאחר התפילה. וזאת על מנת להתעורר לקראת ימי הדין המתקרבים. קול "בכיית" השופר מדרבן אותנו לנצל את חודש אלול להתעלות רוחנית ולצמיחה אישית ככל האפשר. אנחנו מתמקדים בשילוב נוכחותו של הקב"ה בחיינו, ושואפים לחזק את הקשר שלנו עם הנצח והאין-סוף הנפלא. כמו כן, אנחנו מוסיפים לתפילות באלול, את מזמור כז' בתהילים, הן בתפילת שחרית והן בתפילת ערבית. במזמור זה קורא דוד המלך: "אחת שאלתי... אותה אבקש - שִׁבתי בבית ה' כל ימי חיי" אנחנו מתמקדים בשילוב נוכחותו של הקב"ה בחיינו, ושואפים לחזק את הקשר שלנו עם הנצח והאין-סוף הנפלא. סליחות האשכנזים נוהגים לומר "סליחות" החל מהשבת שלפני ראש השנה. ה"סליחות" הן סדרת תפילות מיוחדת שמטרתן לפתוח את סגור ליבנו ולעורר רחמי שמיים. אם ראש השנה חל בתחילת השבוע, מתחילים לומר "סליחות" בליל שבת בשבוע הקודם. הספרדים נוהגים לומר "סליחות" מראש חודש אלול. בהכנות לראש השנה, אותו האלוקים שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו האלוקים שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה. לאחר חטא העגל, משה רבנו ביקש מהקב"ה שיראה לו את הדרך בה הוא מנהיג את העולם. תשובתו של האלוקים ידועה ומוכרת בשם "שלוש עשרה מידות של רחמים", המתארות את סבלנותו של הקב"ה. בהכנות לראש השנה, אותו האלוקים שברא אותנו עם לב טהור ונקי, אותו האלוקים שנתן לנו הזדמנות בעולמו, נותן לנו הזדמנות נוספת אם "פספסנו" את הראשונה. ה"סליחות" נאמרות במניין של עשרה. אם אין אפשרות להגיע למניין, יש לאומרן ביחידות, תוך השמטת הקטעים בשפה הארמית וי"ג המידות. לסיום, ההיבט החשוב ביותר של חודש אלול, הוא יצירת תכנית לחיים, משום שכאשר היום הגדול יגיע, וכל אחד מאיתנו יתייצב אל מול בורא העולם לבקש עוד שנה, רצוי שנדע מה בעצם אנחנו מבקשים!

 

[meran3]

אלול - חודש התשובה.

אלול - חודש התשובה. צרוף מילים אלו נשמע, משום מה, פעמים רבות מידי, צרוף מאיים, צרוף שמעלה במחשבה חשבון-נפש נוקב, סליחות, וידוי על חטא...והנה מגלים לנו חז"ל רמז בראשי תבותיו של שם החודש, אשר מגלות מהות שונה מן הרושם המאיים: "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלו"ל.שערי שמים פתוחים, רבון העולמים קרוב לברואיו והם בנקל יכולים להתקרב אליו. חודש של אהבה, חסד ורצון.ומדוע, אם כן, מצטייר אצל רבים כל כך רושם שונה מזה המתואר? כדי ליישב את הדבר נתבונן בשמו של החודש. מקורו של השם אלול הוא בארמית, ופרושו - חפוש. מה עלינו לחפש?אריה - הנו אריה מיד משנולד, והוא הדין לכל בעל חיים ולכל נברא שבעולם. כל תכונותיו, טבעו, כשרונותיו ויעודו כבר מוטבעים בו כשם שנתונים אלקטרוניים מוטבעים בתכנית מחשב. הוא אינו צריך לחפש דבר, הכל כבר נמצא בו. הוא אינו צריך לגלות או להתאמץ להוציא את יחודו אל הפועל. "שור בן יומו נקרא שור" (בבא קמא ס"ה).האדם - אינו כך. בלידתו, אינו אלא בעל חיים בדמות אדם ("כל זמן שאין מאירה הדעת בבני אדם, ואינם יודעים ומרגישים אלוקותו יתברך וממשלתו, אינם בכלל בני אדם, מאחר שאין בהם דעת לדעת את השם, שזה עיקר גדר האדם" כותב רבי נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ד').באיטיות רבה יוצאים מן הכח אל הפועל כושר דבורו, מחשבתו ושאר מעלותיו של האדם.כל זה איננו קורה מאליו כפי שזה קורה אצל כל שאר הנבראים. האדם - זקוק לחינוך והכשרה כדי לגלות את הטוב הטמון בו ולהוציאו לאור.אמנם מן המפורסמות הוא שיש ללמד את הילד ולהכשירו לדבר, לקרוא ולרכוש מיומנויות, אולם מה מצער הדבר שאת מהותו האמיתית של האדם, את הכשרונות והיכולת הרוחנית שלו - כמעט אין איש מטפח, וממילא נשארים אלה לוטים באפלה, קבורים אי שם מתחת להררי שכחה וערפל. להיות אדם פרושו להשתנות. לעלות מדרגא לדרגא , ללמוד ולהפנים בכל פעם הבנות רוחניות חדשות. טפוס בסולם המעלות אל האתגר - להיות אדם, זהו הענין האמיתי, המרתק והמסעיר ביותר עבור כל בן אנוש.ואף שבאופן מעורפל מודע כל אדם לצורך בהשתנות, מעטים הם אלו הזוכים לזהות את מהות השנוי - שנוי פנימי, נשמתי, ולא שנוי חצוני בלבד.מעטים עוד יותר הם אלו הזוכים להשתנות בפועל שנוי כזה.אולם זוהי קריאתו של בורא עולם אל בניו ובפרט בחודש אלול - "שובו אלי" - צאו אל החפוש האמיתי, הפנימי, של מהותכם האלוקית.אל תסתתרו מאחורי הרגלי החיים, היו אמיצים! גלו את הרצון שברצונות: הרצון להיות אדם!"אני לדודי" - ההתקשרות אל החלק האלוקי שבתוכי, הרצון להיות יותר מדמות אדם בלבד, כלי נטול אור, אלא אדם. אדם ממש. בר דעת אלוקית."ודודי לי" - הרצון לעלות הוא אותו רצון שיאפשר את זרימת השפע המטהר מבורא עולם אל נשמת האדם - שפע דעת, נקיות ושלמות.כמה טוב להפטר מן העול המיותר של הכעס, הגאוה ושאר מדות רעות, כמה משחרר להתנקות מן החטא והעוון. "כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל, הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל וכלל. לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם" כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג'). "הבא להטהר - מסייעין לו" (מסכת שבת ק"ד. יומא ל"ח).משנפתחים שערי-שמים, ויד מושטת משם, כביכול, לסייע - אין בזה כל איום. אדרבא, מי שחש באמת בצורך להשתנות, להתנקות ולעלות ב"סולם האדם", יקדם את הסיוע הזה באנחת רווחה.החשש ממושג התשובה והתקון - אינו אלא בבואת תפישתנו הגשמית, החמרנית והמצומצמת.משיוסר - יתגלה אורו האמיתי של אלול: חודש הרחמים, חודש החפוש. תשובה - לשוב "הביתה" בין מנהגי חודש אלול מובא בהלכה: "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יום הכפורים" (אורח חיים סימן תקפ"א סעיף א') ומבאר ה"משנה ברורה": " כ י ב א ל ו א ר ב ע י ם י ו ם ה ת ש ו ב ה מ ק ו ב ל ת " .מחסד השם הוא, שלושים יום לפני ראש השנה, הוא יום הדין לכל ברואי עולם, לפתוח שערי שמיים ולסייע למבקשים לטהר את עצמם לקראת היום הגדול הזה.עתה, בחודש אלול, מן הראוי הוא לנסות ולגעת מעט במושג ה"תשובה". כותב רבי נחמן (תורה ל"ה בליקוטי מוהר"ן): " ד ע , כ י ת ש ו ב ה ה י א ל ש ו ב א ת ה ד ב ר ל מ ק ו ם ש נ י ט ל מ ש ם " . לשוב ולחזור למקומנו האמיתי, המקורי. לעשות רק מה שנוגע ושייך אלינו באמת - זוהי תשובה. וכל עוד אין האדם זוכה למצוא את מקומו ולמלא את ייעודו יטרידוהו כל ימיו חוסר המנוחה וסערת הנפש - כאילו קול פנימי קורא אליו ללא הרף ומבקש ממנו דבר מה. אולם כשיטה אזנו לאותו קול פנימי ויזכה למצוא את מקומו, או אז יזכה למנוחת הנפש האמיתית, לאותה תקווה המלווה את הגלוי "הגעתי הביתה", "זהו מקומי האמיתי". משום כך קיים גם קשר עמוק בין מצוות התשובה למצוות השבת. "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (דברים ל' ב') מצווה התורה."ושבת" אותיות "שבת" כלומר, אותה תחושה של רוגע ושלוות הנפש שניתן לחוש בשבת, אפשר לחוש גם אם מקיימים את הציווי "ושבת", אם שבים למקומנו האמיתי, ליהדותנו בטהרתה, בלי כחל ושרק. "את לבבך ואת לבב" שלוש "עבודות" מיוחדות לחודש אלול, ומהוות הכנה לימים הנוראים, לראש השנה ויום כפור.ת ש ו ב ה , ת פ י ל ה ו צ ד ק ה .תשובה הנוגעת לאלול רמוזה בפסוק "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו') ראשי תיבות אלול.הלב - המרגיש, המבין, המסוגל "לקלוט" ולהכיל תחושות נעלות של קדושה וקרבת אלוקים - אטום, קר ואדיש.תשובה - כמוה כסכין המלה ומעבירה את ערלת הלב ואטימותו. והופכת את האדם שוב ליצור חי, מרגיש ומבין, לא רק בעניני גשם כי אם גם ובעיקר - בעיניני רוח וקדושה. כי "קודם התשובה" כותב רבי נחמן (תורה ו') "עדיין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בחינת (השם הקדוש) אה-יה, היינו שיהיה לו הויה בעולם, היינו "אנא זמין למהוי" (אני מוכן, מזומן, להיות), וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ל"ט) "הבא לטהר מסייעין לו, משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון וכו'".